כשהיא רק בת 23 אודיה היא חידוש עצום ומתמשך במוזיקה הישראלית. בתחילת חודש ספטמבר היא שחררה אלבום אולפן שלישי בשם "ילדה של אמונה". כדרכה, האלבום משלב טקסטים גבוהים ונמוכים וממשיך את הקו האמנותי שלא מתחייב לשום דבר. באלבום הזה מגיעה אודיה לבשלות מסוימת ומעמדה בתרבות ובמוזיקה הישראלית מתייצב, ונדמה שהיא גרסה אמונית ורכה של אביב גפן בשנות ה-90.
-
עוד באותו נושאאודיה: "הביקורת על הצניעות מעולם לא הגיעה מדתיים - רק מחילונים"
10/06/24 10:46
הבקשה של אודיה ושפה יומיומית לדיבור עם אלוהים
השיר החזק באלבום הוא שיר הנושא. "והנשמה שהחזרת בי שבאה לבקר אותך בלילה לא רוצה לחזור, בחוץ כולם משוגעים ואני ילדה של אמונה. אני הולכת לאיבוד ולא תמיד אני מוצאת אותך למעלה, תן לי איזה אור ותלמד אותי לזכור שאני ילדה של אמונה". הפזמון כולל שורה מתוך תפילת מודה אני, אבל המשמעות הפוכה: במקום ההודאה על החזרת הנשמה, שרה אודיה על רצונה של הנשמה להישאר למעלה ולא לרדת בחזרה לעולם. בסופו של דבר נשמתה מבינה שהיא צריכה לרדת ארצה אבל יש לה בקשה אחת: אור קטן שילמד אותה לזכור שהיא ילדה של אמונה בעולם שבו כולם משוגעים. המילה משוגעים זורקת אותנו לסיפורו של רבי נחמן (שמוזכר כמה פעמים באלבום) על התבואה המשוגעת, כאשר האור הקטן מתפקד כסימן שמציע המלך למשנה למלך להטביע על מצחם.
הביטוי ילדה של אמונה מתחבר לשיר אחר של אודיה, "מה איתך אבא", בו היא מדברת לאבא שבשמיים בגוף ראשון בלי פילטרים, מעין התבודדות ברסלבית מוקלטת: "מה איתך אבא איך אתה מרגיש, איך הילדים לכולם בעיות ואתה כזה רגיש, אבא מה איתך, אתה צריך חיבוק אולי שתדע שאתה המלך שלי". בשפה יומיומית היא דורשת בשלומו של אלוהים, מייחסת לו חסרון (צריך חיבוק?) אבל עושה את זה בחינניות אינסופית.
כמו אביב גפן, אבל בשקט: המהפכה של אודיה לא פחות חשובה
הטקסטים הללו של אודיה ותפקודה במוזיקה ובתרבות מהדהדים את המשבצת של אביב גפן בתרבות הישראלית בשנות ה-90, לפני יותר משלושים שנה. יציר כפיה של האליטה הישראלית שנכנס בסערה למוזיקה המקומית ובועט בבוטות בכל הפרות הקדושות שנקרות בדרכו. עם שירים כמו "ילדי אור הירח", "מיליארד טועים" וצעקות של "אנחנו דור מ*וין" הוא שימש פה לדור שלם של בני נוער שראו בו מימוש אותנטי של מחשבות כמוסות על ההורים, מערכת החינוך, הצבא ומי לא.
אביב גפן, צילום: Chaim Goldberg,Flash90
גפן אמנם עשה את זה בקול רעש גדול עם איפור מוגזם ובקול צפרדעי לעומת אודיה שהולכת בקטן יותר – אבל המהפכה שלה לא פחות חשובה. בקלאס אופייני היא מפתחת שפה חדשה. דוגמא טובה היא פתיחת השיר "ילדה של אמונה" שם היא משחילה קללה ("לצרוח שכל העולם י*דיין") ועוברת למוטיבים מהתפילה ולדיבורים על הנשמה (מישהו אמר אביתר בנאי?). עם היסטוריה מעורפלת ודיקציה שלוקה בחסר היא מצליחה לבעוט בכל מה שעשו עד עכשיו.
הבחירות של אודיה מצעידות את התרבות והמרחב והיהודיים והישראליים צעד קדימה
והיא מודעת לזה. בשיר "אינטלקטוערס" אודיה מתייחסת לעמידה שלה בכמה מרחבים בו זמנית: "אני שלמה עם כל החצי, ככה זה כשאין ברירה". במובן הזה היא ממציאה מחדש גם את הפופ הישראלי: סינגר-סונגרייטרית צעירה שמתפקדת ככוכבת פופ, אישה שבוחרת להתלבש כרצונה אבל עם הבגדים האלה קוראת לעשרות אלפי אנשים לשמור שבת. הבחירות הללו של אודיה מצעידות את התרבות והמרחב והיהודיים והישראליים צעד קדימה: לא עוד חלוקות דיכוטומיות בין פופ לעומק, בין פופ להיפ-הופ, בין חילוניים ודתיים, בין אלוהים לחיים.
"יש עניין שהכול יתהפך פה לטובה אז לא יראו אותי הולכת אבודה, אני לא אתן לי ליפול אני מטפסת על הר. הכי חשוב שאני לא פוחדת לשנות", שרה אודיה בשיר "יכולה לבד" מהאלבום שמסכם את העמדה שלה כלפי העולם: אמונה בדרך, אמונה בטוב למרות הקושי וחוסר פחד להשתנות.