למי שכבר קרא את חלק א' וחיפש עוד כמה סיבות לספקות הבלתי פוסקים...
ה. הזמן - כמה זמן אתם כבר יוצאים? דע לך שככל שתצאו יותר ויותר כמות הספקות רק תלך ותגדל. זה לא חייב להיות ככה. אם הגעת כבר להבנה שיש בקשר הזה פוטנציאל חיובי כדאי שתשאיר מאחוריך את הסמסטר ותפסיק את הבחינות - תתחיל למצוא את הטוב בצד השני ותגלה שרוב הספקות נעלמים. אם תחזק את הנקודה המחברת ביניכם ההופכת אתכם לאחד גם תרגיש כך. אמנם לא הייתי מציע לעצום עיניים וללכת על עיוור, אבל אני חושב שהיום הרוב לוחצים יותר מידי ופחות מידי משוחררים, יותר ויותר מדגישים ומדשדשים בשונה ובמרחיק ופחות במקרב ובמחבר.
זו אגב, אחת ההמלצות החשובות גם כשנשואים: לחזור מידי פעם אל אותה נקודה שבה הרגשתם שזה זה.
ו. הפוסט מודרניזם - בכל הענין הזה של הספקות וההתלבטויות אנחנו חיים בדור ובתקופה שבה המבחר בכל תחום מרובה והאדם נדרש להתלבט ולהכריע במגוון של עניינים[1]. במקביל התפתחה תרבות של ספק המטילה בכל ענין סימני שאלה ותמיהה על אמיתתו של כל דבר.
לצערנו, השתכללה תרבות זו עד כדי כך שמטרת הספקות איננה לחשוב על כמה שיותר כיוונים ולהכריע אלא עצם הספק, והשארת המבחר המרובה ללא הכרעה, הם הם העיקר. כי למה להחליט אם אפשר להמשיך להתלבט ולא להכריע? לא חבל לסגור אפשרויות?
הקושי הזה מחלחל גם לנושא היציאות והבעיה הופכת להיות חריפה. יותר ויותר פעמים שומעים: "ואולי הוא לא מתאים לי, ואולי יש משהו שהוא מסתיר, ומי אמר שזה הוא, ואולי ההוא שיצאנו איתו קודם - יותר מתאים..."
- אם נח היה ממתין יותר מידי סביר להניח שגם הוא היה היום דחוס כמו שאר בני דורו באחת השכבות העמוקות של כדור הארץ...
- אם משה רבינו היה מתלבט עוד כמה דקות בקריעת ים סוף אז היום למצרים היו הגדה וליל סדר...
- אם אסתר המלכה היתה מבקשת ממרדכי יומיים הארכה היא לא היתה זוכה להיכנס לרשימת "בזכות נשים צדקניות" של אותה שנה...
- אם דוד בן גוריון היה מסתפק בשאלת הקמת המדינה אולי ה' באייר היה סתם יום של חול...
כי יש רגע בחיים שאי אפשר להמשיך להתלבט וצריך לקבל החלטה. לומר "זהו זה" וללכת על זה. כי אי אפשר להתלבט עד אינסוף וגם כשיש מספר אפשרויות לבחירה חייבים לבחור בסוף. עדיף ציפור אחת ביד משלושים אפשרויות על העץ.
ז. הפחד מהלא מוכר - חיי הרווקות מוכרים לך. נח וטוב בדירת הרווקים ששכרתם ביחד. יש לך חדר פרטי משלך ובשביל מה כל הצרות האלה. וחוץ מזה חיי הנישואין נראים כה מאיימים ומפחידים. מן חור שחור כזה שבולע אליו את כל האנשים בעולם ואין לך מושג מה זה.
אם באויר כבר ברור לכם שאתם ביחד ושהשלב הבא יכול להיות חתונה, כדאי שתתחילו לרדת לפרטים. אם תשוחחו בצורה מעשית על איך אתם אמורים לחיות ביחד, גם ההחלטה על חתונה תיראה קשה פחות. תניחו לאולם, לצלם ולשמלת הכלה ודברו על מקום מגורים, קהילה רצויה, חיבור למקום תורה, לימודים, עבודה וכו'. אי הוודאות לגבי דברים אלו עלול להוות המכשול בהחלטה להתחתן ולהגדיל את הספקות.
ח. התגלות אלוקית - אם תאמר "אני מאמין, בטח מאמין. אם רק הקב"ה היה מתגלה עכשיו ואומר לי האם להתחתן איתו/ה או לא, הכל היה פשוט"... נכון, זה מבלבל. לעולם לא נדע מה בדיוק הקב"ה רוצה שנבחר ומה באמת טוב לנו. אין היום התגלות אלוקית שתלחש באוזנינו מי היא "אשת החיל" ומיהו "גבר החלומות". אבל גם אם היה כזה זה בטח לא היה עובד.
1. כי אף אחד לא אוהב שמחליטים בשבילו (אפילו אם זה הקב"ה) ובסופו של דבר כל אחד רוצה לקחת אחריות על חייו מתוך בחירה חופשית (וגם מצווה על כך).
2. כי גם כשהקב"ה התגלה בהתגלות ישירה (מה שנקרא online) - מבראשית ועד סוף תקופת הנביאים - ואמר את דעתו קבל עם ועדה, זה לא תמיד התקבל באהדה והם לא תמיד הצליחו לקיים את דברו (שלא לומר חטאו). ולא בגלל שהוא ציוה משהו קשה מידי, הם פשוט העדיפו, כאז גם היום, להחליט לבד מה טוב להם. אז אולי טוב שכך.
פה אולי המקום להעיר הערה זהירה: התייעצות עם רבנים ואנשי אמונה היא דבר חושב ומועיל. לעיתים אנו גם מצפים מאנשים אלו שייקבעו את גורלנו. לעיתים בקבלת ההחלטה בצורה זו מערבים גם אלמנטים קבליים שהופכים את הענין למוחלט וסופי כאילו משמים הורו לאדם להתנהג כך או אחרת. אינני מבין בדברים אלו. ייתכן ויש בכך פן נבואי, מן בת קול משמים. גם אם זה נכון זה אני מניח שיש צורך להתייעץ עם רבנים גדולים האם הדבר מותר. ובכל מקרה צריך להיזהר מאד מאד.
* * *
זה קשה, אבל צריך לקבל החלטה. וזה קשה עוד יותר לקבל החלטה שכן, שמתחתנים. כי החלטה שלא ללכת על זה מחזירה אותך למעגל המתלבטים הנצחי. אז שוב פתוחות בפניך, לכאורה, כל האפשרויות אל בן הזוג המושלם ואל האושר האמיתי. למה לכאורה? כי מי כמוך יודע כמה נמאס לך מחוסר ההחלטיות הזה...
שלא תבין לא נכון: מותר וחובה להתלבט. מצוה לשאול שאלות ואף רצוי. אבל נדמה שבימינו יש צורך לחזק את הצד השני. יש גבול להתלבטות. יש גבול לספקות גם בנושא של בחירת בן זוג. ובמיוחד גבול לדחיות החוזרות ונשנות.
ושוב אחרי הכל: להתחזק באמונה, להשתחרר ולתת לעצמנו אפשרות להרגיש את כל אותם איתותים חזקים למדי שהקב"ה שולח לנו בלי שהוא יתגלה אלינו ישירות ויעשה קאמבק למעמד הר סיני.
אם הוא הפגיש אותנו וזה נראה חיובי אז כנראה שהוא רוצה שנתחתן, נתפלל לקב"ה שיעזור לנו בקבלת החלטה, נאזור אומץ, נאמר כן, ונכין את הצלחת לאירוסין... ככלות הכל, הזוגיות והמאמץ העיקרי הינם אחרי החתונה ולא לפני.
אני מאמין שמי שיקבל על עצמו את ההחלטה האמיצה להתחתן במקרה שיש בסיס אמיתי לקשר, יראה גם לא מעט סיעתא דשמיא ויראה בחוש איך הקב"ה מסדר הכל[2].
ולסיום:
"בלי להתכוון תן לעצמך ללכת
כל החישובים ייגמרו מעליהם
כמו העץ שקם לתחייה מן השלכת
משהו בך יאמר לך
המשך"
(שיר נבואי קוסמי עליז)
[1] המבחר המרובה נדמה לנו כיתרון, אבל האמת שביחד עם היתרון יש במבחר מרובה קושי גדול בקבלת החלטה.
[2] תעודת ביטוח - החיים לא תמיד הוגנים וזו נקודת מוצא אחרונה... לא הייתי מציע לאף אחד להתחתן במחשבה על פרידה, אבל למי שחייב את תעודת הביטוח הזו לצורך קבלת ההחלטה להתחתן, אני אזכיר שבעולם התורה והמצוות יש גם מסגרת שלמה שמסדירה פרידה במקרה של חוסר התאמה שמתגלה אחרי חתונה... שום דבר לא סופי, גם לא חתונה עם האדם הלא נכון ח"ו. מצחיק לחשוב על זה שאפילו המושג המתאר קשר לנצח לקוח מאמונה זרה לנו, חתונה קתולית.