מספר הכתבות והאמירות העוסקות בזמן האחרון ב"כמה הבנים גרועים" עולה בצורה מחרידה.
אני אזכיר פה רק שני פרסומים: אחת ישנה, מופיעה כאן באתר "כיפה" - "המדריך למתחיל המתחיל", שהבנתי שכבר יצאה לה כתבת המשך מעודנת יותר. רק העצה הראשונה "אל תברר עלינו יותר מידי, תסתפק בזה שהסכמנו לצאת איתך" מגלה את היחס המזעזע שיש לבנות ביחס לבנים.
המקום השני הוא כתבה שהתפרסמה לא מכבר ב"בשבע" וחלק ממנה עוסק בסיפורי בנות על בנים ולהיפך.
אני מאמין שגם הרב אבינר שכתב הערות לבחורים בנושא לא התכוון שזה ישמש כתמריץ לפסול בנים ולהנציח את הסטיגמה...
באחד מהעיירות בארה"ב נתקעה משאית מתחת לגשר שהיה נמוך מגובהה של המשאית. הגיעו למקום מהנדסי העיר ואימצו את מוחם כיצד ניתן יהיה להוציא את המשאית התקועה מתחת לגשר. הם התלבטו קשות האם לפרק את הגשר או אולי לפרק את המשאית. לאחר שעות של חשיבה ואפס תוצאות הגיעה למקום ילדה קטנה והציעה להוציא מעט את האויר מהגלגלים, כך תנמך המשאית ויהיה אפשר לחלץ אותה בקלות...
להוציא קצת את האויר מהגלגלים, קצת לוותר - זו הדרישה הבסיסית בבואנו לגשת לנושא.
אחד הדברים הבסיסיים בנושא הכרות בין שני אנשים למטרה כל שהיא היא העין הטובה. המאמץ לראות דברים בעין טובה מעגל הרבה פינות שלעיתים מסתבר שהן מיותרות. לרוב, אנשים רווקים, שעדיין לא חוו את הזוגיות מאמצים לעצמם דפוסי חשיבה ומחדדים את הפינות הקיימות בחדרי חייהם בצורה מוגזמת.
מסתבר שבחיי הנישואים קיים ויתור הדדי, לעיתים גדול מאד, (ניפוץ מיתוס מס' 1) אפילו על דברים שבחיי רווקותי הייתי מעורר עליהם מלחמות. לא כל מה שנראה לנו כענין עקרוני הוא באמת עקרוני ולא כל מה שבאמת עקרוני שווה את ההתעקשות עליו... פעמים רבות אדם נשוי מוותר בכאב לב על עיקרון שהיה רוצה לחיות על פיו כי הוא שם בחשיבות עליונה יותר את הרצון והצורך לשמור על מסגרת הזוגיות והמשפחה.
אל תאמינו לאף אדם נשוי שמוכר לכם סיפורים שהוא לא ויתר על אף עיקרון, האשליות האלה קיימות רק באגדות...
דוגמה לצורך הענין: בחורה יוצאת עם בחור ומאד עקרוני לה שהבחור יקבע עיתים לתורה. היא מגלה בחור מקסים, אדם בעל מידות טובות, לא מושלם, אבל בחור עם נשמה. בעיה קטנה: הבחור עובד קשה למחייתו ואינו מספיק ללמוד תורה. הוא גם אינו בטוח שיוכל לעשות זאת לאחר החתונה.
הנה עומדות למבחן שתי השאלות: 1. האם זה באמת עקרוני לה? 2. ואם זה עדיין באמת עקרוני לה, אולי שווה לוותר על זה, לפחות בשלב הזה, להגדיר את זה כשאיפה לחיי הזוגיות, להתחתן עם הבחור ולהתאמץ, להתפלל ולקוות שזה ישתנה במהלך הזמן. לא חבל לוותר על הזדמנות כזו?
בחיי הנישואים דברים נבנים ביחד. גם עקרונות נלמדים אחד מהשני. אולי בכל זאת?
עד כאן דיברתי על עקרונות, דברים שבהחלט רציניים. שלא נדבר על זה שעיקר הטענות ביחס לבנים הם בתחום של נימוס, למשל, שגם הוא נרכש עם הזמן, ושל חוסר רגישות או טקט שגם הן לא תכונות חזקות אצל בנים אבל נרכשות בקשר אישי מתמיד וארוך[1].
אם את זה לא תלמדנה, בנות יקרות, הרי שתמיד תוכלו לזרוק את האשמה על הבנים, לטעון כלפיהם עשרות טענות, אבל בן זוג, חס וחלילה, לא תמצאו...
נכון, הבנים אינם עטופים טלית שכולה תכלת, הם מסתפקים בטלית שיש בה רק כמה פסי תכלת. יש להם במה להשתפר ואולי אתן תעזרו להם להתקדם (כשם שהם, תתפלאו לגלות, יקדמו אתכן במספר דברים בחייכן).
הדבר הזה נכון בכלל בחיים, אבל אם שם לא לומדים את זה, אז לפחות ביחס לזוגיות כדאי לדעת את זה.
אי לכך ובהתאם לזאת: במקום לרטון ולקטר אני מציע להכריז בזאת על הפסקת אש במלחמה בין הבנים והבנות שאינם נשואים ולפתוח בתכנית בת שלוש הפעימות.
הפעימה הראשונה - לחשוב האם באמת כל אותם דברים שעקרוניים לי הם אכן עקרוניים. לטובת הפעימה הזו מומלץ לשוחח עם אנשים נשואים (ורצוי לא טריים) או עם מדריכי כלות וחתנים. כך תוכלו לבחון את עמידות הדברים בחיים שאחרי החתונה.
הפעימה השניה - לבנות בעצמי עין טובה, כזו שלא מחפשת פגמים אלא מנסה לסנגר, כזו שמבינה שאין "מושלם" וצריך לחפש את הכי קרוב לזה.
הפעימה השלישית - והיא אולי הקשה מכולן, לדעת שברגע שאחליט שזה בן הזוג המתאים, אפסיק להתמהמה. אז לצערי, תסתיים תקופת החלומות המתוקים על האביר עם הסוס הלבן וכל האשליות יימוגו.
לשמחתי, תתחיל התקופה המאושרת בחיי עם האדם המתאים לי ואותו אני אוהב/ת, למרות שהוא לא מושלם ואולי בגלל כך, כיון שאם הוא היה מושלם, אני לא הייתי ראוי/ה לו.
אני יודע שעל כתבה כזו יהיו תגובות. הריני מכריז שהמגיבים שיספרו כמה אני טועה וכמה הבנים או הבנות באמת גרועים כנראה לא קראו את דברי היטב.
אני כן אשמח לקבל תגובות חיוביות שמספרות על מקרים מוצלחים, על מקרים שבהם ויתרו השניים על זוטות והיום הם ב"ה מאושרים למרות שכאילו פספסו את עקרונות חייהם.
אני גם יודע שיש שיאמרו שמי שלא חווה יציאות והכיר את רעייתו בצורה אחרת (לימודים משותפים או הדרכה וכו') לא יכול להביע דעה. אין בעיה, הצלחתם! שוב דחיתם את האפשרות לקבל וללמוד וחידדתם עוד פינה "עקרונית" ומיותרת בחיים ("מי שלא חווה את מה שאני חויתי לא יוכל להביע דעה ואין לי מה ללמוד ממנו").
לסיום אני ממליץ לכל הוגי הדעות לחדול מלפרסם התייחסויות שליליות בנושא. לא להוסיף רע אלא לחזק את הטוב.
מקווה לראות את כולכם מאושרים ומאמין שגם עליכם הכריזו ארבעים יום לפני יצירתכם...
ואם זה מאד עקרוני למישהו, אז אני נשוי.
אהוד
אולי בפעם הבאה נמשיך בניפוץ מיתוסים ופחדים הקשורים לחיי הנישואים אתם מוזמנים לשלוח חומר...
[1] אל תשכחו שלעיתים התנהגותו של אדם מושפעת גם מהחברה שבה הוא חי או מהמשפחה שבה גדל. יש כאלה שיעצרו כאן ויאמרו: אם זה כך אז זה עוד יותר גרוע. לא רק הוא גם הסביבה שלו... או.קיי אז אתם מושלמים, אתם מוזמנים להישאר רווקים. להתחתן יכולים רק כאלה שאין להם אף בשמים ויש בם קצת ענווה שגם הם לא מושלמים.