עם חצאית ארוכה ושיער מדובלל הם שמו אותי על הבמה, תקעו לי מקרופון שהשמיע כמה צפצופים מחרישים שכאלה, היה שם כנראה קהל עצום שלא הצלחתי לראות מפני אור הזרקורים שסינוור את עיני, ולאחר שלושים שניות של שקט החלו הלחשושים. אני שעוד לא הבנתי מה קורה מסביבי ניסיתי לעקל מה זה כל האולם הזה, מה זה הבמה, ולמה יש איש בצד שמסמן לי סימנים עצבניים, הלחשושים התגברו ואותו איש מוזר שסימן לי סימנים לא ברורים התקרב אלי ואמר "בחרו בך! בך! כולם מחכים לשמוע מה יש לך לומר!! יש לך מה לומר??" ניסיתי לשאול אותו למה? במה בחרו בי? מה אני צריכה לומר? אבל הוא כבר הלך, ואני? אני התעוררתי לקול תרועת השעון המעורר שמכריז על יום חדש שנפתח לו כך מבלי לברר את הסכמתי לעניין.. בכוחות לא פשוטים הגעתי לכיור והתחלתי בתהליך הסרת קורי השינה מעלי, ובין עניין העיקול שהדמות הלא ברורה שנשקפת מהראי זו אני ולבין הנסיון המר לברר לעצמי באייזה יום ושנה אני נמצאת, התחוור לי שהחלום הפך למציאות..
יש רגעים בחיים {בד"כ רואים אותם מבעד מסך טלויזיה בסלון שלנו אבל חלילה לא בחיינו} שאדם עומד על במה ואור הזרקורים מופנה אליו, וכולם מחכים למוצא פיו לראות מה יאמר אותו אדם שהצליח להגיע לאותו המעמד. סטטיסטית אותו אדם יאמר כמה מילים שיתחלקו לשני נושאים א- למה זה לא מגיע לו לעמוד שם ב- תודה להורים שהביאוהו עד הלום ולכל מי שעזר לו להגיע לאותה במה לאותו רגע ולאותם זרקורים.. " אני לא מאמין, באמת, זה לא מגיע לי.. אני כלכך מתרגש.. {יפתח מגילה קטנה שהכין בגלל שהוא הבין שלא מגיע לו לזכות..ויחל לקרוא מתוכה}: תודה להורי שילדו אותי תודה לחברי שתמכו בי, ל___ שהכשיר אותי, ל_שלא ויתר לי ודרש ממני להגיע להכי טוב שאני יכול, תודה כמובן גם דני, רבקה שרה, חנה, לאה , מרגריטה, דניאלה {ועוד רשימה שנשמעת כאילו הוא מקריא מתוך ספר "שמות לילדים". אה וכמובן:} "ולכל מי ששכחתי..- תודה" [
גם אני עמדתי על אותה במה, האמת אני חיה על הבמה הזו, אור הזרקורים מופנה אלי כל יום, כל היום, בלילה האור מתעמעם קצת ונותן לי מנוחה, מרשה לי להכנס להזיות על היום שעבר {אולי בגלל זה התחביב האהוב שלי ושל עוד רבים מבני האדם הוא לישון?} אה, אתם שואלים למה אני חיה על הבמה הזאת? אז לפני עשרים שנה בחרו בי, בחרו בי להכנס לעולם הזה, הכניסו אותי לתוך משפחה שנבחרה בדיוק בשבילי בחרו בי להכנס לעולם דווקא בזמן הזה בתקופה הזאת ,בחרו שאני אכנס לשרות לאומי בחרו בי להכנס לעם שנבחר מכל העמים, נבחרתי! אגלה לכם סוד קטן , גם אתם נבחרתם, גם אתם עומדים אל מול אור הזרקורים, גם אתם חיים על הבמה "כל העולם במה" סופסוף אני מבינה על מה הוא מדבר, {אני בחרתי להבין שהוא מדבר על מה שאני חושבת}. את הבחירות שלי בחיים אני מתחילה לעשות עכשיו מתוך נקודה שונה, עד היום עשיתי את הבחירות שלי בחיים {קניות, בגדים, בחירת מקום לימודים, שירות, חברים, הדרכה, קימה בבוקר וכו'..} מתוך שייכות לחברה מסויימת, שבחברה שלי עושים כך או החברה שאני משתייכת אליה מצפה לכך אז אני לא אאכזב.. אז לא, אני סיימתי עם ה"לא לאכזב אף אחד", היום את הבחירות שלי אני עושה מתוך נבחרות יש שיאמרו שנשמע כאן שמץ של גאוה, גאוה היא מידה מאוסה, אני מדברת על מודעות, מודעות למסוגלות שלי, מודעות לקיום שלי מודעות לשושלת שלי. מודעות .
כמו שפרופסור בכימיה לא ילך להיות מורה למוסיקה, אלא ישתמש בידע שלו כדי להגשים את עצמו , כך גם אנחנו צריכים לקחת את האוצרות הטמונים בנו לקחת את הכלים שהביא לנו בורא עולם ואיתם ללכת הלאה לכוון את עצמנו לא עפ"י מה מצפים ממני שאני אהייה , אלא לראות מה אני מצפה מעצמי {שזוהי דרגה הרבה יותר מורכבת} לא להפסיק לברר, לא להפסיק לשאול את עצמי לאן דרכי מובילה אותי.
הכי חשוב זה לא לשכוח כך לאורך כל הדרך לעצור לרגע ואל מול אור הזרקורים לשאול את עצמי למה זה מגיע לי? ולענות לעצמי שאם אני כאן אז כנראה שאני צריך להיות כאן כנראה ש "רבה אמונתו בי" ויש בי את הכוחות לעבור את כל מה שהוא מכין לי, ולא לשכוח בכל רגע נתון להודות לכל מי שעזר לי, להתנצל מפני מי שצריך, ולא להגיע למצב שבאותו יוםפ שפנינו תהיינה מוצבות באותה מנהרה שתחילתה חושך וסופה אור, שלא נגיע חלילה למצב שנצטרך לומר "ולכל אלה ששכחתי.."