אני מצד הכלה

"אחת הבעיות המטרידות את צבורנו, על כל חלקיו, החל ברבנים החרד"לים וכלה בנשות אמונה וקולך, היא איחור גיל הנישואים, תופעת הרווקות, המתח בין קריירה ומשפחה וכדו'..." - הרב אלי כאהן מציג דעה קצת שונה...

חדשות כיפה הרב אלי כאהן-ראש המדרשה בעין הנציב 04/09/03 00:00 ז באלול התשסג

אחת הבעיות המטרידות את צבורנו, על כל חלקיו, החל ברבנים החרד"לים וכלה בנשות אמונה וקולך, היא איחור גיל הנישואים, תופעת הרווקות, המתח בין קריירה ומשפחה וכדו'. בטוי לכך נתן הרב יעקב אריאל במאמרו בהצפה בשבת חוקת.

הבעייה מטרידה והיא בעלת השלכות מרחיקות לכת לטווח הקצר והארוך; אכן, היא ראויה בלי כל ספק למלוא תשומת הלב, ונדמה שהיא גם זוכה לה. מעלים את השאלה ודנים בה בפורומים שונים, בונים תוכניות לימוד ומערכים שלמים להתמודד עם התופעה וטוב שכך.

אך במקביל לבעייה זו, אני מוטרד מן הבעייה ההפוכה. אני מוטרד מאוד מנישואים בגילאים צעירים מאוד, אשר חלק מן הרבנים מעודדים אותם; ואני מוטרד עוד יותר ובעיקר, מנישואיהם של צעירים החייבים עוד בשרות צבאי ארוך ולא נטול סכנות, תופעה המצויה יותר אצל בוגרי חלק מהמכינות הקדם-צבאיות.

בחורים אשר לפניהם עוד שרות צבאי ארוך נושאים להם נשים צעירות, בסוף שנות העשרה ותחילת שנות העשרים. האיש משרת בצבא, לרוב ביחידה קרבית, ובא הביתה במקרה הטוב פעם בשבוע, במקרה היותר רגיל פעם בשבועיים והיא כמו פנלופה מצפה לאהובה.

האתוס המתואר בגמרא של נשואים בגיל צעיר מאוד אינו תמיד מתאים היום במקרים הרגילים, ועוד פחות במקרים שתארתי לעיל. החיים יותר מורכבים, הציפיות מהחיים יותר גבוהות, ואחריות קיום משפחה בגיל צעיר יכולה במקרים מסויימים להיות מזיקה, גם במקרים רגילים, ק"ו כשהבעל נמצא בצבא ולא לצד רעייתו.

לעומת זאת, יש לנישואים בגיל צעיר גם יתרונות מסוימים: לרווקים בגיל מתקדם קשה להתחתן, בין יתר הסיבות כי יש להם הרגלים שלא קל לוותר עליהם או לשנותם. נשואים מוצלחים הרי תלויים גם בגמישות וביכולת להתאים את עצמך לבן זוגך, תכונות המאפיינות יותר את הגיל היותר צעיר. לכן כששני ילדים מתחתנים ביחד, יש סיכוי סביר שיגדלו ביחד, ויעצבו אחד את השני. אם נשואים בגיל צעיר, אז זהו הסיכוי, לחיות ביחד ולגדול ביחד.

אך המצב שתארתי לעיל הינו ממש בלתי נסבל.

מה קורה בזוג כזה? שני צעירים מתחתנים ביחד, הוא וחלומותיו, היא וחלומותיה. הוא בצבא, והיא בלימודים, בעבודה ובבית. את חוויותיו אינו יכול ממש לחלק עמה, והוא לרוב קרוב לחבריו לנשק יותר מאשר לרעייתו, אשר גם לעיתים קרובות צריכה לארח אותם בביתה.

והיא? חייה את חייה, בנפרד, לומדת ועובדת, ופעם בשבוע שבועיים פוגשת את אישה לשבת חפוזה. ואישה זוכה בצדק לתואר בעלה, שהרי חוץ לחיי אישות, מה נשאר מזוגיותם?

וכשברוך השם נולד ילד? הוא יגדל שנה שנתיים בלא אבא והעומס המוטל על כתפיה, גם פיזית וגם נפשית רק ילך ויגבר.

לא אכחש: בתור ראש מדרשה, אני בא מצד הכלה. נאמר את הדברים בגלוי: התופעה באה לפתור את בעיות יצרם של הבחורים על חשבון הבחורות. הדוחפים בכיוון הזה אינם רואים או אינם רוצים לראות את העליבות בחיי המשפחות שסייעו לבנות.

ואולי תופעת הגרושים בגילאים צעירים, אשר כך נמסר לי נהיים יותר ויותר שכיחים בצבורנו אינה זרה לתופעה שתארתי?

אם לומר את האמת, אין לי פתרון לבחורים האלה. אך בכל מקרה, אינו צריך לבוא על חשבון בנות ישראל, אשר גם כשמסכימות לנישואים כאלו, אינם תמיד מבינות למה מתחייבות. וכידוע, אסמכתא לא קניא.