חפש את האישה

התקשורת זועקת כנגד הדרת נשים בחברה הדתית. משה רט משוכנע כי מי שצריך לעשות חשבון נפש הוא דווקא הציבור החילוני

חדשות כיפה משה רט 09/11/11 16:25 יב בחשון התשעב

חפש את האישה
Lars Plougmann-cc-by-sa, צילום: Lars Plougmann-cc-by-sa

פתגם ידוע בצרפתית אומר "cherchez la femme" - חפש את האשה. אם אתה רואה דברים משונים קורים, ואנשים שמתנהגים בצורה לא רגילה, בדוק אם אין איזו אשה מאחורי זה. אנחנו לא צריכים לחפש יותר מדי; בזמן האחרון עולות הנשים לכותרות בהקשרים שונים, לאו דווקא חיוביים.

היחס של הציבור הדתי והחרדי לנשים הועמד לאחרונה באור הזרקורים. החל מסוגיית שירת הנשים בצה"ל, דרך ההפרדה באוטובוסים ובאירועים ציבוריים, ועד לסירובו של רדיו חרדי להעלות נשים לשידור. התקשורת זועקת על אפליה ופגיעה בשוויון, על הדרתן של הנשים מהחברה, ועל ההתדמות ההולכת וגוברת לאיראן.

כמובן שכיהודים שומרי מצוות, אנו אמונים על דברי השלחן ערוך בתחילת ספרו: "ואל יבוש מפני המלעיגים עליו במצוות". כאשר מדובר במצווה, בהלכה, בהוראה חד משמעית - הדבר האחרון שאמור לעניין אותנו הוא מה נובחים על כך בתקשורת. לא מפיהם אנו חיים. אלא שנדמה שגם בתוך הציבור הדתי, קיימת תחושה לאחרונה, שאולי נושא הנשים והצניעות קצת יצא מפרופורציות. האם באמת צריך לעשות כזה עניין משירת נשים, לאור העובדה שיש דעות המקלות בכך בנסיבות מסוימות? האם ההלכה באמת דורשת הפרדה באוטובוסים, ואוסרת על נשים לעלות לבמה לקבל פרס ממשלתי? ובכלל, האם אין נושאים יותר חשובים להעלות על סדר היום? האם עצם העיסוק הבלתי פוסק בענייני צניעות, אין בו לכשעצמו פגיעה בצניעות?

יש אמת מסוימת בטענות אלה. אחרי הכל, אשה היא בן אדם, לא חתיכת איסור מהלכת על שתיים; והיחס אליהן כאל כאלה עלול בסופו של דבר להזיק יותר מאשר להועיל. מי שחי כל הזמן בתודעה של חשש וחרדה מפני הדברים הנוראים שהקירבה לנשים עלולה לגרום לו, ורואה בכל אשה פצצת זמן מתקתקת, מפתח בנפשו גישה לא בריאה, שדווקא היא עלולה להכשיל אותו לבסוף. שלא לדבר על ההשפלה לנשים עצמן, שמרגישות שכל מהותן בעיני הגברים היא של חפצא דאיסורא.

אבל - וכאן מגיע האבל המשמעותי - מי שאשם במצב הזה, הוא לא רק הציבור הדתי-חרדי, ולא רק הרבנים וההלכה. אלה יודעים להיות מקילים וגמישים בשעת הצורך. מה שדוחף את הדתיים להקצנה ולהחמרה, הוא דווקא המצב בציבור החילוני, והיחס כלפי האשה המתבטא שם.

אם חלק מהציבור הדתי נוטה להתייחס לאשה כאל חתיכת איסור מהלכת, הרי זה מפני שחלק מהציבור החילוני, ובפרט התקשורת והבידור, מתייחסים לאשה כאל חתיכת בשר מהלכת. מי שמשתמש בנשים ובעירום כדי למכור כל דבר שזז, כדי לקדם את הרייטינג, כדי לעשות כסף - לא מתייחס לאשה כאל בן אדם. ולא רק הם, אלא כל הצרכנים של תעשיית הבשרים הזו: כל מי שצופה באינטרנט ובטלוויזיה באתרים וסרטים של זימה, כל מי ש"מקשט" את חדרו בתמונות של פריצות - הוא שותף ליחס הרואה באשה חתיכת בשר עסיסית ותו לא. לא אישיות, לא רגשות, לא בן אדם שראוי לכבוד והערכה. ואם האשה היא חתיכת בשר, מה הפלא שהגבר מתייחס אליה כמו...קצב?

גזר דינו של משה קצב, שאמור להינתן השבוע, ממחיש היטב לאן הידרדר היחס לאשה דווקא במחוזות החילוניות הליברלית. כשזה המצב שם - כשהרחוב משדר ש"אין אשה אלא ליופי" - מה הפלא שהדתיים נכנסים למגננה? מה הפלא שהפחד מפני הפריצות המשתוללת מביא לנקיטה באמצעים קיצוניים? הסתכלו על כל אותם אנשים נאורים ואינטליגנטיים שכיכבו בשנים האחרונות בשערוריות מסוגים אלה, בארץ ובעולם, והגידו בעצמכם - האם החשש אינו מוצדק? האם כל החכמולוגים שלועגים לאיסור נגיעה ולשירת נשים, יכולים להצהיר ש"להם זה לא יקרה"?

לצערנו הרב, כנראה הטבע האנושי הוא כזה, שיחס בין גברים לנשים לעולם אינו "נורמאלי". אלו ואלו, חילוניים ודתיים, מתייחסים לאשה כאל חתיכת בשר - אלו כ"חתיכה דאיסורא" ואלו כ"חתיכה לא נורמאלית". והנשים המסכנות נאלצות לבחור בין הרחקה והסתרה מהצד האחד, לבין העמדתן באיטליז מהצד השני.

כולנו אשמים, אבל מי שצריך לעשות יותר חשבון נפש, הוא דווקא הציבור החילוני, שהידרדר לאחרונה לנורמות כאלה, שלפני שנים לא רבות היו מזעזעות גם חילוניים למהדרין. ככל שתתפשט ההכרה בכך שצניעות, משפחתיות וכיבוש יצרים הם לא רק עניין של "דוסים", אלא ערכים אנושיים בריאים - ילך וישתפר היחס לנשים, המתח יתפוגג, וגם הדתיים יוכלו להרשות לעצמם להירגע. אולי אז נלמד לראות באשה, לא פחות ולא יותר מאשר - בן אדם.