להתגעגע לגעגוע

אסף משרת בצבא, ואשתו רויטל נשארת מאחור ומתגעגעת. אבל כשהוא חוזר הביתה, רכבת הרים רגשית מאיימת עליהם. האם כגודל הציפיה כך גודל האכזבה?  

חדשות כיפה ד"ר ציפי ריין 25/09/17 15:06 ה בתשרי התשעח

להתגעגע לגעגוע
געגועים, צילום: shutterstock

"אנחנו נשואים שנתיים, לא יאמן איך הזמן טס, ולא יאמן איך למרות הזמן שעבר אני עדין מרגישה עוד נשואה טרייה… אולי זה בגלל שאסף בצבא ואנחנו מתראים רק אחת לשבועיים בערך. פעם כשיצאנו ביחד לפני שהתחתנו, רק ייחלתי לרגעים האלו שנהיה ביחד כשהוא חוזר מהצבא, וכל כך סבלתי ייסורים מהגעגועים שהרגשתי אליו. אבל היום אני ממש אוהבת אותם, את הגעגועים. ברגעים שאני מתגעגעת כשאסף לא נמצא אני נזכרת כמה אני אוהבת אותו וכמה הוא יקר לי. 

הבעיה, כמו שאולי את מבינה כבר, מתחילה ברגעים שאנחנו ביחד כשהוא חוזר. אני אפילו לא יודעת להסביר מה קורה בדיוק אבל די מהר מהרגע שאסף חוזר כל ההתרגשות מתנפצת למריבה בינינו. ואז אני כל הסופ"ש עסוקה בלכעוס ולבכות. כל השבת עסוקה רק בלהתגעגע לגעגוע, ואפילו רק לחכות לשקט שהיה לי בלעדיו כשהוא היה בצבא. איכשהו לקראת מוצ"ש העניינים נרגעים בינינו, ולרגע בא לי שישאר, אבל אז מגיע יום א' והוא מנפנף לי לשלום ונפרד שוב לשבועיים, ואני חוזרת להתגעגע." כך סיימה רויטל את דבריה ומבט מצועף בעיניה.

למבט המצועף של רויטל הפריע אסף שישב לצידה והסיט את תשומת לבי אליו: "אני ממש נפגע ממך" הוא אמר לרויטל בכאב. "השקעתי על כך הרבה כדי להגיע לפגישה שקבעת היום עם ציפי המטפלת 'שתציל אותנו' לדבריך, וזאת על אף שממש לא חשבתי שאנחנו זקוקים להצלה או לפגישה. את יודעת מה זה להגיע לכאן מהדרום הרחוק בשעה 10 בבוקר כשאין אוטובוס מהבסיס שאני נמצא בו? הגעתי לכאן ממש בחרוף נפש, ובסוף אני מוצא את עצמי פה מרגיש מותקף, וממש פגוע מהדברים שאני שומע – שאת מחכה שאחזור לצבא?! זה ממש נורא".  

עצרתי את שטף דבריו של אסף, "נראה לי", פתחתי "שככה הדברים מתרחשים גם בבית ביניכם נכון?" אסף ורויטל הנהנו  בהסכמה לשאלתי והובילו אותי להמשיך בדברי. " אז מצוין שלא בכוונה ראיתי עם מה אתם מתמודדים. זה נראה כמו מין רכבת הרים בלונה פארק. יש את השלב שהרכבת עולה ומטפסת למעלה, זהו השלב של הגעגוע אצל שניכם – כל אחד מכם בונה ציפיה ענקית למפגש עם השני. אתה אסף, משקיע , נוסע בדרך לא דרך, מתאמץ כדי להגיע לפגישה או סופ"ש עם רויטל, ואת רויטל, מכינה את עצמך, את הבית, אוכל, ניקיונות ועוד, ואז רכבת ההרים מגיעה לשיא הגובה – רגע המפגש, אבל מפה מתחילה צניחה חופשית למטה שמקפיצה את הלב של שניכם ומנפצת אותו. את נפגעת מאסף כי הוא היה עייף ורק רצה לישון ולא ישב איתך לשיחה עמוקה. נפגעת כי לא אמר מילה טובה על האוכל המושקע, נפגעת כי לא הציע לעזור בעבודות הבית ועוד. ואתה אסף, נפגע בחזרה כי רויטל כל הזמן לא מרוצה ממך. ונראה לי שכדי שזה יעבוד נצטרך להפסיק את רכבת ההרים ולהזיז את רגע השיא, לא לשעת המפגש, אלא עוד כמה שעות קדימה. כדי שזה יקרה צריך לשנות ציפיות מרגע המפגש, לתת לעצמכם זמן להתרגל אחד אל השניה שוב, כדי שלא יקרה מצב של כגודל הציפיה כך גודל האכזבה...."

לטורים הקודמים

 

ד"ר ציפי ריין

ד"ר ציפי ריין צילום: באדיבות המצולמת

ד"ר ציפי ריין, פסיכולוגית, מטפלת זוגית, משפחתית ומינית, מרצה ומנהלת המרכז למשפחה במכללת אורות, כותבת טור בירחון פנימה 
ליצירת קשר : zipirhein@gmail.com

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן