נוסח הפיוט
אֱ-לֹהֵינוּ וֵא-לֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ
זְכֹר רֹאשׁ הָאִמָּהוֹת שֶׁטָּבְלָה לְטָהֳרָתָהּ בַּמַּיִם
בָּאָה לַחֲסוֹת בְּצֵל הַמְקָרֶה עַלִיּוֹתָיו בַּמַּיִם
מִלְּאָה אֶת הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם
בַּהֲלִיכָתָהּ לְאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ עָבְרָה נְהָרוֹת מַיִם
בַּעֲבוּרָהּ אַל תִּמְנַע מָיִם
זְכֹר נְבִיאָה שֶׁהוֹרְתָה לַנָּשִׁים הִלְכוֹת טְבִילָה בַּמַּיִם
הִנְחִילָה הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה הַמְּשׁוּלָה לְמַיִם
בִּזְכוּתָהּ הַבְּאֵר וּבִזְכוּתָהּ טְבִילַת נָשִׁים בַּמַּיִם
הִתְעַלְּתָה לְמַדְרֵגַת הָאֲנָשִׁים בְּשׁוֹרְרָהּ עַל הַמַּיִם
בְּצִדְקָתהּ חוֹן חַשְׁרַת מָיִם
זְכֹר מִתְפַּלֶּלֶת שֶׁהָיְתָה זְהִירָה לְהִתְקַדֵּשׁ בַּמַּיִם
וְהִקְפִּידָה עַל הַדְלָקַת הַנֵּר וְלִישַׁת חַלָּה בַּמַּיִם
וַתִּתְחַנֵּן מָרוֹת בְּשִׁילֹה וְעַפְעַפֶּיהָ נָזְלוּ מָיִם
וַתִּפְקְדֶהָ בִּשְׁמוּאֵל וּבְבָנִים וּבְבָנוֹת אֲפִיקֵי מָיִם
בַּעֲבוּרָהּ אַל תִּמְנַע מָיִם
זְכֹר הַכַּלּוֹת בִּימֵי הַחַשְׁמוֹנָאִים שֶׁהִטַּהֲרוּ בַּמַּיִם
וְהוּכְרְחוּ לְהִבָּעֵל לַהֶגְמוֹן תְּחִלָּה בָּאֵשׁ וּבַמָּיִם
וַתִּמְרֹד בַּת מַתִּתְיָה בַּגְּזֵרָה וַיִּתְּכוּ שַׁאֲגוֹתֶיהָ כַּמַּיִם
הוֹשַׁעְתָּן וַתַּמְתֵּק לָמוֹ הַדִּין וַתַּמְשֵׁן מִמַּיִם
צִדְקָתָן חוֹן חַשְׁרַת מָיִם
זְכֹר כָּל נְשֵׁי יִשְרָאֵל הַטּוֹבְלוֹת בְּמִקְוֵה הַמַּיִם
כְּאִמְּהוֹת הָאֻמָּה שֶׁהִתְקַדְּשׁוּ וְהִטַּהֲרוּ בַּמַּיִם
לִבּוֹתֵיהֶן שׁוֹפְכוֹת הֵן אָז נִכְחֲךָ כַּמַּיִם
מְיַחֲלוֹת לִטְבוֹל בִּבְאֵרָהּ שֶׁל מִרְיָם בְּאֵר מָיִם
בַּעֲבוּרָן אַל תִּמְנַע מָיִם
זְכֹר כַּלָּה בְּעִיר הַקֹּדֶשׁ שֶׁנִּטְהֲרָה בַּמַּיִם
עֶרֶב חֻפָּתָהּ נִשְׁפְּכוּ דְּמֵי נָאוָה אַפֶּלְבּוֹם כַּמַּיִם
עֵינֵי כָל יִשְֹרָאֵל יָרְדוּ עָלֶיהָ פַּלְגֵי מַיִם
תֵּפֶן כִּי נַפְשֵׁנוּ סַבּוּ וְאָפְפוּ מָיִם
בְּצִדְקָתָהּ חוֹן חַשְׁרַת מָיִם
על הפיוט
בראשית שנת תשע"ט (2018) חיברתי נוסח חדש זה של תפילת גשם הכתוב בעיקרו של דבר בלשון המקרא וספרות חז"ל והנשען על מגוון מקורות מאוצרותינו. לרעיון של חיבור טקסט ליטורגי זה הגעתי בעקבות קטע שכתבה רחל ריינפלד וכטפוגל במוצאי שמחת תורה תשע"ט, ולפיו ראוי להוסיף פיסקה בתפילת הגשם בנושא 'מי המקווה ושבזכות מסירות נפשן של נשים לאורך הדורות והיום' אפשר לבקש 'בעבורן אל תמנע מים'. בהתוודעי לדבריה אלה גיליתי עניין בחיבור יצירה ליטורגית בנושא זה, בין היתר מאחר וניסחתי תפילות אחדות לטבילה. כך ייסדתי בחורף תשע"ב (2012) מחזור של שתי תפילות לטבילה: התפילה האחת היא 'תְּפִלָּה לָאִשָּׁה קֹדֶם טְבִילַת מִצְוָה' והשנייה 'תְּפִלָּה לָאִשָּׁה לְאַחַר טְבִילַת מִצְוָה' [יעל לוין, 'תפילות לטבילה', עתר, ו (תשע"ג), עמ' 110–111; הנ"ל, תפילות לטבילה, ירושלים תשע"ד (חוברת הכוללת את נוסחאות התפילות וביאור מפורט ונרחב של המוטיבים המשוקעים בהן)] ובחורף תשע"ח (2018) ניסחתי את התפילה 'הריני מקשרת את נפשי, רוחי ונשמתי' [משיב הרוח, סג (תשע"ח), עמ' 68–70].
בשבועיים שלאחר העלאת הצעתה של ריינפלד וכטפוגל יצרתי נוסח שלם של תפילת גשם המוסב על טבילתן של נשות ישראל (ולא בית תוספת אחד לפיוט המקורי). מבנה היצירה ערוך לפי התבנית המקורית של תפילת הגשם המסורתית. כך הנוסח החדש כולל שישה בתים בעלי ארבע שורות כל אחד, ובדומה לפיוט המקורי, בסוף כל אחת מהשורות מצוי שימוש במילה 'מָיִם' עם אותיות שימוש שונות המופיעות לפניה. אורך השורות בפיוט החדש זהה בקירוב לאורך השורות בנוסח המקורי. כל זה באופן שאפשר גם להצמיד לנוסח החדש את אותם הניגונים.
ביצירה הליטורגית החדשה חמש מתוך שש בתי הפיוט מוסבים על דמויות נשים ספציפיות, ואילו הבית החמישי מתייחס לכלל נשי ישראל הטובלות לטהרתן. בדומה לתפילת הגשם המסורתית הדמויות זוכות לכינויים רומזים מאפיינים. הדמויות בפיוט הגשם המקורי הן אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן – או לפרשנות אחרת הכהן גדול, ושנים עשר שבטי ישראל (ראו מחזור סוכות שמיני עצרת ושמחת תורה – לפי מנהגי בני אשכנז לכל ענפיהם, מהדורת גולדשמידט ופרנקל, עמ' 429–430). באשר לנוסח החדש, סדרן של הנשים הוא כלהלן: שרה אמנו; מרים הנביאה; חנה הנביאה; הכלות בימי החשמונאים שנאלצו להיבעל להגמון תחילה עד שבאה בתו של מתתיה ומרדה בגזירה הרעה; כלל נשי ישראל הטובלות לטהרתן; ונאוה אפלבום שנרצחה ערב חתונתה בפיגוע בירושלים בשנת תשס"ג (2003).
אפשר להצביע על שימוש של תפילת הגשם החדשה במוטיבים אחדים המצויים בתפילות לטבילה האחרות שחיברתי, דבר המובן על רקע העובדה שמצאי המקורות בנושא אינו כה נרחב. כך 'תְּפִלָּה לָאִשָּׁה קֹדֶם טְבִילַת מִצְוָה' מסתייעת בראשיתה במוטיב שלפיו האמהות טבלו לטהרתן: 'הֲרֵינִי מוּכָנָה וּמְזֻמָּנָה לִטְבֹּל טְבִילַת מִצְוָה בְּמֵימֵי מִקְוֵה הַטָּהֳרָה כַּאֲשֶׁר הוֹרֵיתָנוּ וּכְשֵׁם שֶׁטָּבְלוּ לְטָהֳרָתָן אִמְּהוֹת הָאֻמָּה וּנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל לְאֹרֶךְ הַדּוֹרוֹת'. בתפילת הגשם החדשה נעשה שימוש ברעיון זה הן בבית על שרה אמנו, ששם נאמר בשורה הפותחת: 'זְכוֹר רֹאשׁ הָאִמָּהוֹת שֶׁטָּבְלָה לְטָהֳרָתָהּ בַּמַּיִם', וכן בבית החמישי, שבו נזכר: 'זְכוֹר כָּל נְשֵׁי יִשְרָאֵל הַטּוֹבְלוֹת בְּמִקְוֵה הַמַּיִם / כְּאִמְּהוֹת הָאֻמָּה שֶׁהִתְקַדְּשׁוּ וְהִטַּהֲרוּ בַּמַּיִם'. כן לקראת ראש הקטע האחרון ב'תְּפִלָּה לָאִשָּׁה קֹדֶם טְבִילַת מִצְוָה' מופיע המוטיב של הבעת תקווה לטבילה במי בארה של מרים הנביאה העתידה לעלות מתחת מפתן המקדש: '... וְזַכֵּנִי מְהֵרָה לִטְבֹּל בְּמֵי בְּאֵרָהּ שֶׁל מִרְיָם הַנְּבִיאָה, בְּאֵר הָעֲתִידָה לַעֲלוֹת וְלִנְבֹּעַ מִירוּשָׁלַיִם...'. ובפיוט הגשם החדש מוזכר בבית החמישי: 'מְיַחֲלוֹת לִטְבוֹל בִּבְאֵרָהּ שֶׁל מִרְיָם בְּאֵר מָיִם'.
כמו כן, התפילה 'הריני מקשרת את נפשי, רוחי ונשמתי' מעלה בתמציתיות שורה של דמויות נשים לאורך הדורות, ובכלל זה ארבע האמהות, מרים הנביאה, חנה הנביאה, בת שבע, וכן גם בתו של מתתיה ונאוה אפלבום. נודעת חפיפה בסיסית בתכנים בין הדמויות המופיעות בתפילה זו ובתפילת הגשם החדשה, אולם זו האחרונה מרחיבה את ההידרשות לנשים הנזכרות וכן היא כתובה בסגנון הפיוט.
תפילת הגשם החדשה מיועדת להיאמר בשמחת תורה לאחר הנוסח המסורתי. למרות שהתפילה קשורה לענייני נשים, היא אינה מופנית כלפי ציבור הנשים בלבד, ומתאימה להיאמר אף בידי גברים בתור תוספת והשלמה לפיוט המקורי. כן אפשר לומר את התפילה אף ביחידות.
מראי מקום למקורות הפיוט
רֹאשׁ הָאִמָּהוֹת – שרה אמנו מכונה 'ראש לכל האמהות' במדרש בראשית רבתי, כג, א, מהדורת אלבק, עמ' 100–101. היא נתכנתה 'עיקר האמהות' בבמדבר רבה, יד, יא, דפוס ווילנא, סב ע"א. אברהם עצמו מכונה 'ראש לאבות' בבראשית רבה, נט, ו, מהדורת תיאודור-אלבק, עמ' 635, בחילופי הנוסחאות.
שֶׁטָּבְלָה לְטָהֳרָתָהּ בַּמַּיִם – על ארבע האמהות ששמרו נידה ראו ברייתא דמסכת נדה, בתוך: תוספתא עתיקתא, מהדורת הורוויץ, ב, ו, עמ' 19; ג, ב, עמ' 24–25.
בָּאָה לַחֲסוֹת בְּצֵל הַמְקָרֶה עַלִיּוֹתָיו בַּמַּיִם – הביטוי 'לחסות תחת כנפי השכינה' מוסב על אברהם בפסיקתא רבתי, יהודה וישראל, מהדורת איש שלום, מה ע"א (וראו אף ספרי דברים, ואתחנן, פיסקא לב, מהדורת פינקלשטין, עמ' 54), ואנו מוצאים ששרה הייתה מקיימת מצוות כאברהם (מדרש חדש על התורה, מהדורת וכמן, עמ' 11) והייתה שקולה לאברהם בצדקה ובגמילות חסדים (מדרשי אשת חיל, מהדורת לוין, עמ' 96–97).
הַמְקָרֶה עַלִיּוֹתָיו בַּמַּיִם – על פי תהילים קד, ג: 'הַמְקָרֶה בַמַּיִם עַלִיּוֹתָיו'.
מִלְּאָה אֶת הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם – על פי ישעיהו יא, ט: 'כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים', ובהתאם לדרשה לכתוב 'וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן' (בראשית יב, ה) המוסבת על אברהם שהיה מגייר את האנשים ועל שרה שהייתה מגיירת את הנשים (בראשית רבה, לט, יד, מהדורת תיאודור-אלבק, עמ' 379 ומקבילות).
בַּהֲלִיכָתָהּ לְאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ עָבְרָה נְהָרוֹת מַיִם – אפשר לקשור את המוטיב לפיו שרה עברה נהרות בדרכה לארץ עם הנאמר על אודות אברהם 'וָאֶקַּח אֶת אֲבִיכֶם אֶת אַבְרָהָם מֵעֵבֶר הַנָּהָר' (יהושע כד, ג), ומבחינה לשונית אפשר לראות את מקור הקטע במילים 'עִבְרִי נְהָרוֹת' (ישעיהו מז, ב). יצוין כי במדרש אשת חיל על שרה שבאגדת בראשית (לד, מהדורת בובר, עמ' 67) מוזכרת ביאתה לארץ בתור דימוי לאדם השט בספינה: '"היתה כאניות סוחר" (משלי לא, יד), שהיתה בעבר הנהר ובאת לה לארץ כנען'. והשוו עם המקבילה בתנחומא מהדורת בובר, חיי שרה, ג, עמ' 117: '"היתה כאניות סוחר", שהיתה מטלטלת ממקום למקום וממדינה למדינה, כספינה הזאת ההולכת ממקום למקום בים'. אזכור מפורש של מעבר בנהר בירידתם של אברם ושרי למצרים מצוי במקורות מדרשיים שונים, לרבות מדרש אגדה, בראשית יב, יא, מהדורת בובר, עמ' 27.
נְבִיאָה – כינוי למרים הנביאה, בין היתר בפיוטו של רבי אלעזר הקליר להושענא רבה 'לְמַעַן תָּמִים בְּדוֹרוֹתָיו', בבית שנתייחד לה הפותח בשורה 'לְמַעַן נְבִיאָה מְחוֹלַת מַחֲנָיִם'. ראו בהרחבה יעל לוין, '"לְמַעַן נְבִיאָה מְחוֹלַת מַחֲנָיִם" – מרים בפיוטי סוכות ובהושענות', ידע עם, לד-לה (תשס"ט), עמ' 63–73.
שֶׁהוֹרְתָה לַנָּשִׁים הִלְכוֹת טְבִילָה בַּמַּיִם – ראו ספרי זוטא, יב, יב, מהדורת הורוביץ, עמ' 277: '"ויאכל חצי בשרו", מגיד [שהיא חציינו היית] שהיא היתה מלמדת הנשים ואנחנו מלמדין את האנשים מכאן היה ר' אלעזר ביר' שמעון אומר צריך אדם להיות מושל בשל עצמו משל אחרים'.
הִנְחִילָה הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה הַמְּשׁוּלָה לְמַיִם – על מרים כאחת ממנחילות התורה ראו המאמר פרי עטי, 'הוראת התורה על ידי מרים', הצופה, ט"ז במרחשוון תשס"ב, סופרים וספרים, עמ' 11–12.
בִּזְכוּתָהּ הַבְּאֵר – ראו בין היתר תוספתא, מהדורת ליברמן, סוטה, כ"י ווינא וערפורט, יא, א-ב, עמ' 217; שם, כ"י ווינא, יא, ח, עמ' 220; שם, כ"י ערפורט, יא, י, עמ' 220–221.
בִּזְכוּתָהּ הַבְּאֵר וּבִזְכוּתָהּ טְבִילַת נָשִׁים בַּמַּיִם – ראו ספר הרמזים לרבינו יואל על התורה, חלק שני, ויקרא-במדבר-דברים, בני-ברק [תשס"א], במדבר, כ, ב, עמ' קנח; טעמי מסורת המקרא לר' יהודה החסיד, מהדורת לנגה, ירושלים תשמ"ט, במדבר כ(1), עמ' 59; יעל לוין, תפילות לטבילה, ירושלים תשע"ד, עמ' 22.
הִתְעַלְּתָה לְמַדְרֵגַת הָאֲנָשִׁים בְּשׁוֹרְרָהּ עַל הַמַּיִם – ראו בין היתר ב'כלי יקר': 'שעל הים באו הנשים למדריגת האנשים בהשגת הנבוא'... וכן לעתיד נאמר "נקיבה תסובב גבר"' (ירמיהו לא, כא) (ר' שלמה אפרים לונטשיץ, כלי יקר, לובלין שס"ב, נח ע"ב). וראו יעל לוין, '"ויעש להם בתים" - כשהתנ"ך מדבר לנשים כמו לגברים', אתר כיפה, כ"א בטבת התשע"ז.
מִתְפַּלֶּלֶת – כינוי לחנה הנביאה על פי הנאמר 'וַתִּתְפַּלֵּל חַנָּה' (שמואל א' ב, א). תיאור חנה כמתפללת מוזכר על אודותיה פעמים אחדות. ראו שם א, י, יב, כז, וכן נלמדו מפרשתה הלכות תפילה [ראו בהרחבה יעל לוין, '"ותתפלל חנה": על פרשת חנה ותפילתה בליטורגייה', מסכת ד (תשס"ו), עמ' 81–111].
שֶׁהָיְתָה זְהִירָה...וְלִישַׁת חַלָּה בַּמַּיִם – על חנה שהייתה זהירה בחלה, בנידה ובהדלקת הנר, ראו פסיקתא רבתי, כי פקד ה' את חנה, מהדורת איש שלום, קעט ע"ב–קפ ע"א.
וַתִּתְחַנֵּן מָרוֹת בְּשִׁילֹה – ראו שמואל א', פרק א.
וַתִּתְחַנֵּן – מילה זו אינה מופיעה בפרשת חנה, אולם מבטאת את שורש שמה.
מָרוֹת – על פי הנאמר 'וְהִיא מָרַת נָפֶשׁ' (שמואל א' א, י).
וְעַפְעַפֶּיהָ נָזְלוּ מָיִם – על פי 'וְעַפְעַפֵּינוּ יִזְּלוּ מָיִם' (ירמיהו ט, יז).
וַתִּפְקְדֶהָ בִּשְׁמוּאֵל וּבְבָנִים וּבְבָנוֹת – ראו שמואל א' א, כ; ב, ה, כא.
אֲפִיקֵי מָיִם – ראו שיר השירים ה, יב: 'עֵינָיו כְּיוֹנִים עַל אֲפִיקֵי מָיִם רֹחֲצוֹת בֶחָלָב יֹשְׁבוֹת עַל מִלֵּאת'. וכן ראו תהילים מב, ב.
הַכַּלּוֹת בִּימֵי הַחַשְׁמוֹנָאִים – ראו 'מדרש לחנוכה (נוסחא ג')', בית המדרש, חדר ו, עמ' 2–3. וראו עוד נוסח בית התוספת ל'מעוז צור' פרי עטי על בתו של מתתיה (יעל לוין, 'תוספת ל"מעוז צור": על בתו של מתתיהו', אתר כיפה, י"ב בכסלו תשע"ח).
בָּאֵשׁ וּבַמָּיִם – ראו תהילים סו, יב: 'הִרְכַּבְתָּ אֱנוֹשׁ לְרֹאשֵׁנוּ בָּאנוּ בָאֵשׁ וּבַמַּיִם וַתּוֹצִיאֵנוּ לָרְוָיָה'.
וַיִּתְּכוּ שַׁאֲגוֹתֶיהָ כַּמַּיִם – עיינו איוב ג, כד: 'כִּי לִפְנֵי לַחְמִי אַנְחָתִי תָבֹא וַיִּתְּכוּ כַמַּיִם שַׁאֲגֹתָי'. וראו רש"י על אתר.
הוֹשַׁעְתָּן וַתַּמְתֵּק לָמוֹ הַדִּין וַתַּמְשֵׁן מִמַּיִם – ראו שמואל ב' כב, יז: 'יִשְׁלַח מִמָּרוֹם יִקָּחֵנִי יַמְשֵׁנִי מִמַּיִם רַבִּים', וכן שמות טו, כה: 'וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם'.
כָּל נְשֵׁי יִשְרָאֵל...כְּאִמְּהוֹת הָאֻמָּה...בַּמַּיִם – על ארבע האמהות שטבלו לטהרתן ראו לעיל המקורות לקטע 'שֶׁטָּבְלָה לְטָהֳרָתָהּ בַּמַּיִם'.
לִבּוֹתֵיהֶן שׁוֹפְכוֹת הֵן אָז נִכְחֲךָ כַּמַּיִם – בהתאם למנהגן של הנשים להתפלל בשעת הטבילה ועל פי הנאמר באיכה ב, יט: 'שִׁפְכִי כַמַּיִם לִבֵּךְ נֹכַח פְּנֵי ה''.
מְיַחֲלוֹת לִטְבוֹל בִּבְאֵרָהּ שֶׁל מִרְיָם בְּאֵר מָיִם – על עלייתה העתידית של באר מרים מתחת מפתן המקדש ראו 'סדר ארקים', בתוך: כבוד חופה, מהדורת הורוויץ, עמ' 20. וראו עוד יעל לוין, תפילות לטבילה, ירושלים תשע"ד, עמ' 7, 20–22.
כַּלָּה בְּעִיר הַקֹּדֶש...נָאוָה אַפֶּלְבּוֹם כַּמַּיִם – נאוה אלפבום נהרגה ערב חתונתה בפיגוע ב-9 בספטמבר 2003, אור לי"ג באלול תשס"ג. ראו הערכים 'הפיגוע בקפה הלל' ו'דוד אפלבום' בוויקיפדיה.
עֵינֵי כָל יִשְֹרָאֵל יָרְדוּ עָלֶיהָ פַּלְגֵי מַיִם – ראו איכה ג, מח: 'פַּלְגֵי מַיִם תֵּרַד עֵינִי עַל שֶׁבֶר בַּת עַמי'. ועיינו עוד תהילים קיט, קלו.
תֵּפֶן כִּי נַפְשֵׁנוּ סַבּוּ וְאָפְפוּ מָיִם – משפט זה מיוסד על השורה האחרונה של הבית החותם בנוסח המסורתי של תפילת גשם, שמקורו בנאמר ביונה ב, ו: 'אֲפָפוּנִי מַיִם עַד נֶפֶשׁ', בתוספת הפועל 'סַבּוּ' בהתאם לנאמר בתהילים פח, יח: 'סַבּוּנִי כַמַּיִם כָּל הַיּוֹם הִקִּיפוּ עָלַי יָחַד'.