שרה אמנו היא לא הגורם לטרור של ימינו- מאמר תגובה

הרב אפרים זלמנוביץ במאמר שפורסם בכיפה טען כי יחסה של שרה אמנו לשפחתה, הגר, הוא הוא הגורם לטרור של ימינו. ד"ר יעל לוין מביאה ראיות לגיבוי שקיבלה שרה למעשיה

חדשות כיפה ד"ר יעל לוין 26/05/16 10:16 יח באייר התשעו

שרה אמנו היא לא הגורם לטרור של ימינו- מאמר תגובה
פלאש 90, צילום: פלאש 90

הרב אפרים זלמנוביץ מקדיש את מאמרו "הסיבה לטרור הערבי: שרה אמנו" לקידום הגישה לפיה התעמרותה של שרה בהגר היא "שורש הצרות שעושים הישמעאלים בנו ולנו עד עצם היום הזה". מאמרו של הרב זלמנוביץ נשען על דברי הרמב"ן לכתוב "וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ" (בראשית טז, ו): "חטאה אמנו בענוי הזה, וגם אברהם בהניחו לעשות כן, ושמע ה' אל עניה ונתן לה בן שיהא פרא אדם לענות זרע אברהם ושרה בכל מיני הענוי" (פירושי התורה, מהדורת שוול עמ' צז).

אולם ראוי לתמוה על דברי הרמב"ן הללו לאור העובדה שעינוי הגר בידי שרה הוא מעשה שזכה לגושפנקה אלוהית. לאחר העינוי הראשון של שרה את הגר ובעקבות בריחתה, נגלה אליה מלאך ה' וציווה אותה: "שׁוּבִי אֶל גְּבִרְתֵּךְ וְהִתְעַנִּי תַּחַת יָדֶיהָ" (בראשית טז, ט). על פי הפשט קיים מקום לומר שציוויו של המלאך הינו בגדר הצדקה לעינוי הראשון של שרה. אפשר להביא ראיה לתפיסה זו מהנאמר בתוספתא סוטה (ה, 12, מהדורת ליברמן עמ' 180-181), שם מתבאר הכתוב "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ" (בראשית כא, יב) בהוראה "שהכריע" הקב"ה "על השנייה כראשונה", שהכריע לטובתה של שרה במקרה של גירוש הגר כשם שהכריע לטובתה בעניין עינוי הגר (ראו תוספתא כפשוטה על אתר).

מוטיב עינויה של הגר בידי שרה ודברי הרמב"ן הללו משמשים לעיתים כלי ניגוח מצד חוגים פוליטיים מסוימים, הנתלים בהם במסגרת ביקורתם כלפי המציאות הפוליטית. אולם בהקשר זה יצוין כי לרוב מי שנוקטים בגישה ביקורתית כלפי עינויה של הגר בידי שרה, אינם נוטים להזכיר את הטריגר הראשוני שהוביל אליו; התנהגותה הנלוזה של הגר גופה כלפי שרה, כמו שנאמר "וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ" (שם שם, ד), התנהגות שישמעאל עצמו עתיד היה לדבוק בה, כנאמר: "וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק" (שם כא, ט). כך רבנו יהודה בן אלעזר, מבעלי התוספות, מזכיר בחיבורו מנחת יהודה משמו של רבו רבי אליקים, לגבי העינוי הראשון, כי שרה עינתה את הגר "בהיתר", כלשונו, משום שהגר הונתה אותה תחילה. יצוין שגם במקומות נוספים ב"מנחת יהודה" מסנגר רבי אליקים על שרה אמנו (מנחת יהודה, מהדורת טויטו, מבוא, עמ' 88-89, בראשית טז, ו, נד-נה).

ביקורת מפורשת כנגד דעת הרמב"ן מושמעת בפרשנויות אחדות. הנצי"ב מוולוז'ין ב"הרחב דבר" לכתוב "הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ" (בראשית טז, ו) מאריך לדחות את השקפת הרמב"ן (העמק דבר, מהדורת קופרמן, א, השלמות הרחב דבר, עמ' תשיז-תשיח). בפתח הידרשותו הוא מציין את דברי הרמב"ן, אולם מזכיר שאין זו דעת חז"ל בבראשית רבה, שם זוכה שרה לקילוס: "'ויהיו חיי שרה מאה שנה' (בראשית כג, א) 'יודע ה' ימי תמימים ונחלתם לעולם תהיה' (תהלים לז, יח) כשם שהן תמימים כך שנותם תמימים... ד"א 'יודע ה' ימי תמימים' זו שרה שהיתה תמימה במעשיה. א"ר יוחנן כהדא עגלתא תמימה" (בראשית רבה, נח, א, קטז ע"ב-ע"ג). לדידו של הנצי"ב, למרות שנראה לכאורה ששרה לא התנהגה עם הגר בדרך הראויה, הקלת הראש של הגר בגבירתה התבטאה בהקלה בלבבה פנימה בכבוד שמים. שרה קנאה לכבוד ה', ולמרות שראוי לגבירה לנהוג עם שפחתה בניחותא, "קנאת אש יראת ה'" הייתה "עצורה בלבבה". יצוין שלדעת הרמב"ן שרה חטאה בעינוי הראשון שכן לדידו הגר טרם חטאה אותה עת בעבודה זרה, ודעה זו עולה גם מהנאמר בזוהר (וירא, קיח ע"ב) (ראו פירושי התורה, מהדורת שוול עמ' צז-צח, בביאור).

הנצי"ב מוסיף להקשות על חלקם השני של דברי הרמב"ן בעניין עינוי הגר: "ונתן לה בן שיהא פרא אדם לענות זרע אברהם ושרה בכל מיני הענוי", בציינו שבני ישמעאל אינם היחידים מבין אומות העולם שהתעללו בעם ישראל, אלא בכל דור יש הקמים כנגדנו "זה בדור זה, וזה בדור זה". עוד מטעים הנצי"ב שבני ישמעאל לא התעללו בישראל בלבד, "כי עם כל מי שהיה נכבש מהם בעת רמה ידם עשו פרעות". במאמר מוסגר ייאמר שניסוחו של הנצי"ב אקטואלי ובמיוחד שימושו במינוח "פרעות".

התפיסה לפיה שרה עינתה את הגר על פי ציווי מגבוה, באה לידי ביטוי בביאורו של האדמו"ר פנחס מנחם אלעזר יוסטמן (תר"ח-תרפ"א; 1848-1920), נכדו של בעל חידושי הרי"ם. בחיבורו שפתי צדיק (א, לך לך, לו, עמ' מג) הוא מטעים כי "פלא על הרמב"ן שכ'[תב] חטאה שרה אמנו במה שעינתה להגר", שהרי "מלאך משמים צוה בפקודת השי"ת": "וְהִתְעַנִּי תַּחַת יָדֶיהָ" (בראשית טז, ט). לדבריו, שרה ראתה בנבואה שהעינוי נצרך כדי להחליש את כוחם "ולהגביר כח יהודים שישלטו בהם", ויש להשקיף על המעשה שלה כעבירה לשמה.

חשוב לציין שלצד גישת הרמב"ן לפיה עינוי הגר בידי שרה הביא לכך שבני ישמעאל עתידים היו לענות את ישראל, הוא עצמו בהמשך בסמוך מעלה את התפיסה שעינויה של שרה הינו מודל עתידי לישראל - בבחינת מעשה אבות ואמהות סימן לבנים - שהם ימשלו בימות המשיח על בני ישמעאל לעולם: "'שובי אל גברתך והתעני תחת ידיה' (שם). צוה אותה לשוב ולקבל עליה ממשלת גברתה, רמז כי לא תצא לחפשי ממנה, כי בני שרה ימשלו בזרעה לעולם" (פירושי התורה, מהדורת שוול עמ' צח; והשוו תוספות השלם, ב, עמ' עח).

בהקשר לכך יצוין שזכויותיה של שרה אמנו, ראש האמהות, עומדות לעם ישראל לדורי דורות. וכך בביאור המיוחס לרבי אלעזר מוורמייזא, בעל הרוקח, מוזכר כי בזכותה של שרה יבוא המשיח: "'חיי שרה מאה' (בראשית כג, א), ר"ת משיח, דבזכות שרה יבוא המשיח" (תוספות השלם, ב, עמ' רכו).

במדרש המובא בקובץ פרקי רבי אליעזר (מהדורת היגר, חורב י, לא, עמ' 196) מצוי הסבר אטימולוגי של השם ישמעאל: "ששה נקראו בשמותן עד שלא נולדו, ואלו הן יצחק וישמעאל משה ושלמה ויאשיהו ומלך המשיח, ישמעאל מנין שנ' 'ויאמר לה מלאך ה' הנך הרה ויולדת בן וקראת שמו ישמעאל' (בראשית טז, יא), ולמה נקרא שמו ישמעאל שעתיד לשמוע הב"ה באנקת העם ממה שעתידין בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים". יש לייחל ליום שבו ישמע ה' כהרף עין את זעקתנו ואנקתנו כנגד אויבינו הקמים עלינו.

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן