הערב הרחובות יתמלאו באנשים, בתי הכנסת יוארו ומתוכם יעלו קולות הבקשה והתחינה. זהו ערב ראשון של סליחות אצל האשכנזים, המצטרפים להכנות לקראת ראש השנה והימים הנוראים.
בסופה של השנה יש לנו רגע להתבוננות בזמן שחלף ובמה שהתרחש בו, דברים טובים לצד דברים לא פשוטים. ברור לנו שהתקיים עלינו דיון בשנה שחלפה וכל שהתרחש הוא תוצאה של אותו הדיון. "בְּמוֹצָאֵי מְנוּחָה קִדַּמְנוּךָ תְּחִלָּה", כביכול, במעשה זה של סליחות אנו מקדימים את יום הדין, בו מתקיים דיון על איך תראה השנה הבאה. אבל באמירת הסליחות בפרט ובימים נוראים בכלל, אנו יודעים שיש לנו כוח להשפיע במקצת על הדיון הכולל לקראת השנה הבאה. כשאנו ניגשים לסליחות אנו יודעים שיש לפחות דבר אחד שאנו יכולים לעשות ולנסות.
בספרים מתואר כיצד עוונותיו של האדם, כמו גם מצוותיו, נגררים אחריו ודבוקים בו מעין כלב הקשור לבעליו ונגרר אחריו לכל מקום. נכון שהדברים הטובים נשארים אתנו, אבל לצערנו לפעמים גם העוונות הולכים אתנו, ולצידם גם מידת הדין. כשם שיש בעולם אנשים שמודים לנו, יש גם אנשים שכועסים עלינו. לכן, אחד הדברים החשובים שביכולתנו לעשות הוא לשחרר את החבל של הכלב הזה, ולשחרר את העוונות שכרוכים אחרינו. אולם, אם נרפה מהם, לא בהכרח הם ירפו מאיתנו, אלא ידבקו אלינו וינסו לקבל מאיתנו את חיותם.
מצוות הווידוי בסליחות פירושה שאני לוקח אחריות על המעשים שלי, ודווקא כשאני לוקח עליהם אחריות הם יכולים לעזוב אותי. פעמים רבות אנחנו לא מקבלים אחריות על המעשים שלנו, אנו מלאים בתירוצים ותולים את זה באחרים. אבל כשאדם עומד ומעיד על מעשיו, כשאדם מקבל את הדין ומקבל אחריות בפעולת הווידוי, באיזשהו מקום הוא משחרר את הקשר למעשיו הרעים. אנו מסתובבים שנה שלמה איש בחברת רעהו, יש בינינו אנשים שכועסים זה על זה וכל אחד שומר מה שבליבו. אם אנחנו רוצים להגיע כמה שיותר נקיים ליום הדין אנחנו צריכים להתיר את כל הכעסים הללו, להתיר את הנדרים הללו, לשחרר את העוונות. ראשית השחרור פירושו בלקיחת אחריות, להודות בזה.
מסיבה זו אנו מקדימים את הקב"ה. לפני שהקב"ה בא אלינו ושואל אותנו על כל מעשה ומעשה ואנו נענה בתירוצים מגומגמים, בסליחות אנו מקדימים ובאים מיוזמתנו אליו עוד לפני יום הדין, לוקחים אחריות על מעשינו וכך משתחררים מהם. אנו משתדלים לשים לב איזה עוון נקשר אלינו ואיזה עוון התחבב עלינו או אנו עליו במיוחד. בימים הללו אנו מבקשים להשתחרר מהדברים שדבקו בנו, בין בכוונה ובין שלא בכוונה.
אנו מאמינים וחולמים על עולם טוב יותר בשנה הבאה, ואנו לא מוותרים על הציור הזה ופועלים ליצירתו. כל אחד יודע איך העולם שלו יכול להראות קצת יותר טוב, איך הוא יהפוך להיות טוב יותר, איך הוא משחרר את העוונות שדבקו בו, וכיצד הוא פותח דף חדש. כשם שאנו פותחים דף חדש אנו פונים בבקשה לקב"ה לעבור מכסא דין לכסא רחמים עוד טרם יום הדין. כשם שאנחנו משחררים את הדינים שדבקו בנו , את הכעסים שבלב, כך אנו מבקשים שהקב"ה יתמלא עלינו ברחמים, "הַט אָזְנְךָ מִמָּרוֹם יוֹשֵׁב תְּהִלָּה, לִשְׁמֹעַ אֶל הָרִנָּה וְאֶל הַתְּפִלָּה".
באוויר עומד כבר הסתיו, מביא איתו תחושות של סיום תקופה. אך הסתיו מבשר גם על התחלה חדשה, של חגים, של התחדשות הגוף והנפש. במוצאי השבת זו ההזדמנות שלנו להבין איך השנה הבאה יכולה להראות ולהתחיל לפעול למען זה.
הכותב הוא ראש ישיבת מקור חיים, אשר תקיים ביום שלישי, כ"ד באלול, 27.9, כינוס תפילה ולימוד לקראת הימים הנוראים לזכרה של דסי רבינוביץ', כחלק ממיזם 'שער'-בית ועד לעבודה שבלב.