בכל דור? כל אחד יכול לצאת לחירות פנימית

היציאה מעבדות לחירות היא רק ענין של בחירה ומי שבוחר לבחור יהיה בן חורין. הרב רן ובר, קורא לכל אחד ואחת לקחת אחריות

חדשות כיפה רן ובר 19/04/16 11:30 יא בניסן התשעו

בכל דור? כל אחד יכול לצאת לחירות פנימית
יחצ, צילום: יחצ

כמה מאיתנו פוסעים על גבי הכדור ומרגישים קורבן של המציאות? כמה מאיתנו מרגישים שאולי לא בחרנו נכון ועכשיו אנחנו משועבדים לבחירות שלנו? מהו גודל ההשפעה של החברה עלינו ועל הבחירות שלנו והאם אנחנו מקשיבים לקול האותנטי שבתוכנו או משתדלים לשרוד ולחקות באופן חיצוני את ההתנהגות המקובלת כדי שלא נהיה חריגים?

עבד נחשב לאדם חסר בחירה, המשועבד לאדונו. כל זמנו, מרצו ואף גופו כפופים לו. מיהו אם כן אדם חופשי? אדם בעל בחירה. הוא יכול לבחור לעשות כראות רוחו, לתכנן את חייו ולהתקדם לכיוון אליו הוא רוצה להגיע. האדם החופשי לא מוגבל על ידי המציאות החיצונית מכיוון שהוא מרגיש שיש בכוחו לשנות אותה. בעוד העבד לא יכול לבחור היכן לחיות לדוגמא, האדם החופשי יכול תמיד לעבור דירה, לשנות את תנאי החיים החיצוניים שלו ובכך לתרגל את חירותו.

בניגוד לימי קדם, בהם הייתה העבדות מקובלת במקומות רבים ואף עמים שלמים שועבדו - כיום העבדות מוגרה מרוב מדינות העולם. האם זכינו לצאת לגמרי מעבדות לחירות? האם אנחנו יכולים להגדיר את עצמנו כבני אדם חופשיים לגמרי? על הנייר, כמובן שכן. אין לנו אדון ואנו יכולים לעשות כרצוננו. אך האם אנחנו חיים את הבחירה הזאת, את הזכות להיות בן חורין גם מבחינה פנימית בחיי היומיום?

הדברים יכולים להישמע מטרידים או לא רלוונטיים. קשה לאנשים להודות כי הם חיים במציאות בה הם עבדים להתרחשויות. החיים הם לא שחור ולבן, ניתן להיות עבד באזורים מסויימים בחיינו ולהרגיש בן חורין באזורים אחרים. המשימה שלנו היא לגלות היכן אנחנו משועבדים לתפיסות מיושנות, למקומות שעושים לנו רע ובכל זאת אנו נשארים שם, ולצאת מעבדות לחירות - מתפיסת העבד, הקורבן לתפיסת האדם החופשי.

לפעמים יש לעשות שינויים חיצוניים בחיים כדי להרגיש חופשי, אבל לא כולנו צריכים לעשות שינוי חיצוני כדי להרגיש בן חורין. אחד המעכבים לתחושת החופש היא התחושה שדברים נכפים עלי ושאני לא בוחר.

להיות ״קורבן של המציאות״ היא בחירה, עד כמה שזה נשמע משונה. זוהי למעשה בחירה לא לקחת אחריות על חיי ולהאשים אחרים. למה אני חי ככה? נו מה לעשות, בן/בת הזוג, הילדים, מס הכנסה, ההורים, השכנים ועוד אלף חמש מאות איש שאני יכול להאשים במצבי העגום.

אדם יכול להרגיש חופשי, מאושר ומלא בטוב כמעט בכל מצב. ידועים סיפורים מסמרי שיער מתקופת השואה על אנשים שחיו בתנאים מחפירים והרגישו חופשיים. מספרים על אחד מאדמו"רי חב"ד שהיה בכלא. לקראת השחרור הוא עסק בלימוד ועיין בסוגיה. ברגע שפתחו את שערי תאו הוא נשאר בפנים והמשיך ללמוד. שאלו אותו בפליאה - מדוע אתה לא יוצא? הרי שחררו אותך. הוא אמר שהוא עסוק בסוגיה ומה זה משנה לו אם הוא בתוך או מחוץ לכלא? כמובן שבסופו של דבר הוא יצא אבל אפשר ללמוד מהסיפור הזה איך חי אדם שלא נותן לתנאים החיצוניים להכתיב לו את התחושה הפנימית. הוא בן חורין גם בתוך מציאות של כפייה חיצונית.

הכיוון האמיתי לחירות הוא פנימה, לתפיסה שלי של המציאות ולאו דווקא לשינוי החיצוני - שיכול לנבוט מתוך אותו שינוי פנימי או הבנה פנימית. לדוגמא - אדם שמחליט להגיד את האמת ולא להתפתל, בעצם כך שהוא אומר אמת הוא מרגיש חופשי יותר. הוא לא צריך לחשבן לכל אחד מה להגיד ואיך להגיד. פתאום הוא לא מרגיש קורבן כי הוא לא מרגיש כפוי על ידי אחרים. האם הוא שינה משהו חיצוני? לא. הוא פשוט ויתר על האחיזה בתפיסת המציאות שאומרת שאסור לו להגיד את האמת. הוא השתחרר מהכבלים שהוא כפה על עצמו.

כל אחד מאיתנו יכול לזהות בתוכו כבלים שהוא יצר, כאלו שכביכול כופים אותו. התירוצים רבים אבל האמת היא אחת - אנחנו יכולים להיות חופשיים אם נסכים למחיר של החופש. מהו המחיר של החופש? המחיר הוא לצאת ממצרים, לצאת מתחושת המיצר. היציאה ממצרים יכולה להיות מפחידה ואפילו כואבת.

כשאני מוכן לפגוש את מה שעולה בתוכי, כשאני מוכן לשלם את המחיר על הבחירות שלי - אני בדרך אל החופש.

לקחת אחריות על החיים זה להפסיק להאשים אחרים ולהסכים לפגוש את הפחדים והכאבים שבתוכנו. זוהי הדרך אל החירות הפנימית.

הכותב הוא מחבר הספר ״אני והאין רוכבים על אופניים״

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן