|
לימודים אקדמיים - אתגרו העיקרי של דורנו
מה עדיף לצעיר (או צעירה) הדתי, המעוניין לשמור ואף לטפח את עולמו הרוחני - ללמוד באוניברסיטה כללית או במכללה דתית? התשובה תלויה באופי השואל, בשאיפותיו הרוחניות, במצבו הרוחני בהווה ובמקצוע אותו הוא מבקש ללמוד לעתיד. ככלל, הקושי של השתלבות באוניברסיטה רגילה נובע משתי סיבות עיקריות. הראשונה, לה מודעים רוב האנשים, היא העובדה שחלק מהתכנים הנלמדים במקצועות מסוימים סותרים מהותית לעולמו של האדם המאמין. חשיפה קבועה, במשך שנים, למרצים רהוטים המלמדים דברים הסותרים מהותית את תורת ישראל, עלולה לערער ואף לפגוע בעולמו האמוני של הסטודנט. אמנם יש מי שיאמר כי הוא מסוגל לשמוע מאות שעות של דברים הסותרים את עולמו האמוני, מבלי להתקלקל. אך עדיין נותרה השאלה מדוע לבלות שנים במקום בו אתה מבקש להתגונן, במקום להקדיש את השנים ללימוד במקום בו תוכל לינוק, לצמוח ולהתקדם גם בעולמך הרוחני, כדי לתרום ולעשות בצורה עוצמתית יותר בעתיד. ממד מאתגר זה של תכני הלימודים, תלוי מאוד במקצוע אותו מבקש הצעיר ללמוד. הקושי כמעט ולא קיים במדעים המדויקים; הוא קיים במידה חלקית במדעי החברה ומגיע לשיא במדעי הרוח בכלל ובמקצועות היהדות בפרט. על כן, בכל הקשור לממד זה, קל יחסית ללמוד מדעים מדויקים באוניברסיטה כללית, וקשה ומורכב יותר ככל שגולשים לעולמות תוכן ורוח. לשיא הקושי והבעייתיות נחשפים בעמקות עת רוצים ללמוד תורה בכלים מחקריים. ברם, קיימת סיבה נוספת שצריכה להשפיע על ההכרעה היכן ללמוד. הבוחר להשתלב באוניברסיטה כללית מוצא עצמו לפתע שקוע בתוך עולם של צעירים שכל נורמות החיים שלהם, תרבותם והתנהגותם - שונים משלו. קשה להיות יצור אנטי-חברתי, וכשלומדים יחד למבחן (בנים ובנות), יוצאים יחד לטיול וכו', חיים בתוך חברה בעלת נורמות חיים, בעיקר בתחום התרבות והצניעות, שעלולות לשחוק מאוד את הצעיר שעד מהירה מתרגל אליהן. זאת בפרט עת הוא יפגוש גם "דתיים" רבים שמזמן וויתרו על הרבה מעקרונות החיים עליהן הם חונכו. במסגרת רשימה קצרה זו לא ניתן לפתח את הנושא בצורה יסודית. אך ניתן לסכם ולומר כי יש כאן אתגר ייחודי ומורכב הניצב בפני כל צעיר דתי-לאומי בימינו, עת הרוב מבקשים לרכוש השכלה אקדמית. הרי דרכנו הציונית-דתית אינה הכרזת מלחמה בהשכלה אלא רואה בה ברכה עצומה. היא אינה מבקשת להסתגר ולהתבצר מפני החברה הישראלית אלא להשתלב. אך המציאות מראה כי רבים, שעברו את פרקי השירות בצורה תורנית ראויה, מגיעים לאוניברסיטה ונופלים. שם הם אינם משתלבים אלא מתבוללים. נדרשת כנות רבה וגבורה גדולה, כדי לדעת האם להירשם לאוניברסיטה ולינוק את השכלתה או להעדיף עבורי ללמוד בצעירותי במכללה דתית (וב"ה הרבה מקצועות ניתן היום ללמוד במסגרות דתיות, לאו דווקא הוראה), לינוק שם קומה נוספת בהתפתחותי התורנית, וחמוש בעוצמה מחודשת זו, לצאת להשתלב בעולם העשייה ואולי גם באקדמיה בתארים מתקדמים יותר, עת אהיה בוגר ובשל יותר.
הרב יונה גודמן, ראש תחום חינוך אמוני, מכללת "אורות ישראל" |
מכללות לדתיים או אוניברסיטאות?
השאלה העולה על הפרק מבטאת את אחת החרדות של אנשי החינוך הדתי. בדומה ליחס לחיים בחברה מעורבת גם היחס להשכלה כללית סובל מחרדה ומפחד שגורם להסתגרות וניוון. אם החינוך שניתן לתלמידים ולתלמידות במערכות הדתיות אינו נותן בידיהם כלים להתמודדות עם החיים יש להגדירו ככשלון. כך לגבי חברה מעורבת וכך לגבי השכלה אקדמית. ההשכלה אינה רק אמצעי לרכישת מקצוע ופרנסה. ההשכלה היא קניית יכולות חשיבה וביקורת. כך במדעי הטבע ביחס לחומר וכך במדעי הרוח והחברה. אפשר כמובן להסתגר במסגרות שבהם לא צריך להתמודד עם ביקורת. זו אפשרות שהחרדים מאמצים כבר כמה דורות וגם שם כבר לא כל-כך מצליחים לעמוד בפרץ. כדי להתמיד בכך צריך לגרום לתלמידי החינוך הדתי לעבור מבית הספר והישיבה, לישיבת הסדר ולשרות צבאי נפרד ושרות לאומי במסגרות דתיות בלבד. משם יש ללכת ישירות למכללות דתיות ולחיות רק בישובים דתיים. זו אמנם אפשרות אך מסופקני אם לזאת התכוונו מורי דרכה של הציונות הדתית. הרצון ללמוד ולהשכיל טומן בחובו את אפשרות השינוי והצמיחה של האדם, זה מקור כוחה של ההשכלה וזוהי גם סיבת הפחד ממנה. חשיבה גורמת לשינוי, תלמיד ישיבה או תלמידת אולפנה הנכנסים בשערי האוניברסיטה יחשפו לרעיונות שישפיעו על חייהם, לעתים מתוך הסכמה ולעתים מתוך התמודדות וביקורת, אך עם זאת, מובטח להם שהם יצאו בוגרים יותר וחכמים יותר. המפגש עם סטודנטים וסטודנטיות שבאים מרקעים תרבותיים אחרים שובר את הסטיגמות ההדדיות ומאפשרים את גיבוש האישיות בצורה מאוזנת יותר. התמודדות עם ביקורת על המסורת הדתית עשויה להביא ליצירה של הגות דתית חדשה ורלוונטית לחיים המודרניים כפי שאכן קרה לחכמים רבים בכל הדורות שמתוך המפגש שלהם עם תרבות אחרת חידשו את פניה של היהדות. כך עשו (עוד בצעירותם) הרמב"ם ורס"ג, הרב קוק והרב סולוביצ'יק. "מי שאין נפשו משוטטת במרחבים, מי שאינו דורש את אור האמת והטוב בכל לבבו, איננו סובל הריסות רוחניות, אבל אין לו גם כן בנינים עצמיים. הוא חוסה בצלם של הבניינים הטבעיים, כמו השפנים שהסלעים הם מחסה להם. אבל האדם, מי שנשמת אדם בקרבו נשמתו לא תוכל לחסות כי אם בבניינים שהוא בונה בעמלו הרוחני" (הרב קוק, אורות הקודש ב, שיד)
הכותב מרצה במכון שלום הרטמן. |