אלו ואלו: האם בכלל מותר לטוס לנופש בחו"ל?

הרב צפניה דרורי אוסר נופש בחו"ל בטענה כי "כל יציאה לחו"ל גוררת בחובה נפילה רוחנית, וניתוק מהשכינה השורה בארץ ישראל". הרב יוסף סלוטניק לא מוצא בכך בעיה הלכתית-מעשית

חדשות כיפה חדשות כיפה 04/06/13 13:32 כו בסיון התשעג

חופשה כאתגר

הרב יוסף סלוטניק

כבר בפתיחה אבהיר - איני בא לעודד נסיעות לחו"ל. כל ענייני היא העמדת דברים על דיוקם - רבים הפוסקים מכל המגזרים והמסורות המתירים, לרוצה בכך, לנסוע לחו"ל ולראות את פלאי תבל, לאגור כוחות, ללמוד להכיר תרבויות וקהילות אחרות. כיון שכך, הרוצה להדבק בקדושת הארץ ולשאוב מלא חופנים מהשפע המקומי נוהג במידת החסידות אותו משבח הרמב"ם (הלכות מלכים פרק ה' הלכה י'), ומי שבוחר לנסוע לחו"ל בדרכים המותרות אף הוא שומר על התורה כהלכתה על פי מסורת גדולי הפוסקים. היתר זה מובהק אף יותר למי שנוסע לנסיעה קצרה, תחומה בזמן, שמטרתה מוגדרת כמו עסקים, טיול מאורגן, סיור לימודי, ביקור משפחה וכד'.

אבאר את דברי - הסוגיה במסכת מועד קטן (י"ד ע"א) דנה בשאלה איזו סיבה יכולה להצדיק יציאה מישראל לחו"ל לזמן מוגבל. חשוב להדגיש שבתשתית הסוגיה מונחת ההנחה שיש בעיתיות ביציאה מארץ ישראל לחו"ל ללא כל סיבה והדיון הוא רק מתי איסור זה הותר. הסוגיה דנה בשלשה מצבים:

• האדם יוצא עבור 'מזונות' - כלומר עבור צורכי מחיה בסיסיים - הסוגיה קובעת שאין ספק שמותר לצאת עבור סיבה זו.

• להשגת רווח - כלומר האדם יצא כדי להשיג רווחה כלכלית ולא בשביל צרכי מחייה בסיסיים - הסוגיה מכריעה שיש בכך מחלוקת בין התנאים. ופסקו כעמדת התנאים המתירים יציאה אף לצורך זה.

• "לשוט" - וביאר רש"י "כדי לשוט בעולם ולראותו", מהסוגיה עולה שאסור לצאת מהארץ עבור מטרה זו.

סוגיה זו מפתיעה שכן על פי רוב אין רווחה כלכלית מהווה סיבה מספקת כדי לדחות איסור. ואכן הפוסקים פירשו סוגיה זו בצורה קצת אחרת - האיסור לצאת מהארץ הוא היציאה ללא סיבה, פעולת השוטטות (="לשוט") טומנת בחובה אמירה שלא טוב לי במקום שבו אני נמצא, יש באמירה זו זלזול ופגיעה במתנה הגדולה שנתן לנו הקב"ה - ארץ ישראל. אך אם אדם יוצא בגלל איזהו שהיא סיבה (ולא כל כך משנה מהי אותה סיבה), ומיד בתום הצורך הוא חוזר אל ארץ ישראל הרי שאין במעשה זה פגיעה וזלזול. לאור קריאה זו מזונות ורווחה כלכלית הם דוגמאות לסיבות למענן מותר לצאת בניגוד ל"שוטטות" המהווה יציאה ללא סיבה. ואכן הראשונים והאחרונים המוקדמים העלו סיבות נוספות למענם מותר לעזוב את הארץ לתקופה מוגבלת כמו נישואין, תלמוד תורה (רמב"ם) או כמו סיבות חברתיות ש"לראות פני חבר" (מגן אברהם תקל"א ס"ק ז').

אמנם יש פוסקים (כדוגמת הרב עובדיה יוסף) הקובעים שרק הסיבות שנמנו במפורש בפסוקים המוקדמים מהווים עילה מספקת ליציאה לחו"ל אך כל טיול יהיה בקטגוריה של "שוטטות" ויהיה אסור. אך לעומתם פוסקים רבים קבעו שאלו דוגמאות בלבד וכל סיבה משמעותית כבר מהווה סיבה מספקת ליציאה, להלן מקבץ מדבריהם:

הרב ווזנר (שו"ת שבט הלוי) : ומכל מקום אם הולכים לזמן מועט מאד לראות פלאי הטבע של יוצר בראשית ברוך הוא יש מקום לצדד להקל, כמובן צריך להפך הכל לדרך מצוה. הרב דייכובסקי (תחומין כרך כ' ): נראה שגם יציאה לנופש המושג ע"י שינוי אויר ושינוי אוירה, גם היא בבחינת צורך ומותרת.... טיול שכל כולו לצרכי הנאה ובילוי אין להתירו. אבל די בצורך כל דהו הכרוך בטיול - לימוד, הרווחה בסחורה, בבריאות הגוף או הנפש ולצורך התבוננות בפלאי הבריאה - כדי להתירו. הרב רבינוביץ (שו"ת שיח נחום): המתוודע ליהודים בחוץ לארץ, או המטייל לראות נפלאות הבריאה, כגון הרים וימים ושאר נפלאות הטבע שיש לברך עליהם ברכות הראייה - הכל דבר מצווה ייחשב ומותר. הרב ליכטנשטיין (דף קשר לתלמידים בצבא): לכן נראה שטיול לצורך כזה יהיה מותר. אם הטיול מקדם מבחינה תורנית, ערכית, רוחנית ותרבותית.

על אף האמור ברור מהגמרא שיש קטגוריה האסורה ודומני שמדובר על סוג של גיחה לחו"ל שמטרתה אינה מוצהרת - הטיול אינו ממלא מטרה או צורך ברמה החברתית, תרבותית, חינוכית או תורנית שאי אפשר היה לקיים בארץ. לשם הדוגמא משפחה הרוצה זמן איכות עם הילדים - הם ישהו במלון, ילכו לבריכה, ישחקו משחקי קופסה וייהנו מגיבוש משפחתי. המטרה לכשעצמה חיובית ראויה וכמעט הכרחית במרקם המשפחתי, אך את כל המטרות הנ"ל אפשר לממש בצימר בצפון או במלון באילת. הם בוחרים לנסוע לאיטליה כיון ששם המים בבריכה צלולים יותר, או החדר במלון מעט נוח יותר. במקרה זה סביר שכל הפוסקים יקבעו שהנסיעה אינה ראויה.

מעבר לשאלה ההלכתית פורמאלית דומני ויש גם שאלה ערכית -

בעיני החופשה מהווה אתגר, האם נצליח לצאת לחופשה ולמצוא את הקב"ה? בזרם המתמיד של החיים, בשגרה השוחקת אנו לעיתים מקיימים את אורח החיים הדתי כמצוות אנשים מלומדה. כאשר אנו משנים אוירה ויוצאים לחופשה נופלת לידנו הזדמנות, האם ניסע לחו"ל ונתמקד בשופינג או ננסה לחוות חוויה שתעשיר את עולמינו הרוחני. האם נלך לאלפים ובהדרת הקודש ניזכר במי שאמר והיה העולם או שנתמקד רק בשיעורי הסקי, האם נגיע למוזיאון ונברך שנתן מחכמתו לבשר ודם או שרק נשתעשע בלונה פארק, האם נפגוש אנשים חדשים ונלמד על עצמינו דבר או שנים או שנתמקד רק בבינוניות שכבר קיימת בתוכנו, האם נבחר למלא את המצברים או שנרוקן אותם מעט יותר בחוויה דלת רוחניות (אם כי מן הסתם בהכשר מהודר). אם נכריע שכדי למלא בתוכן את עולמנו הרוחני עלינו לבקר במקום אחר כדי שנחזור אחרים, אזי אין ספק שזו ההגדרה של יציאה לצורך מצווה.

השאלה בעיני אינה האם לנסוע לחו"ל אלא מה אנו רוצים למצוא שם, ומה נבחר להביא הביתה. נסיעה טובה.

הכותב הינו ר"מ בישיבת "מעלה גלבוע"

רק בשליחות

הרב צפניה דרורי

השאלה היא האם מותר לצאת מארץ ישראל לטיול? ומה היא משמעות היציאה מבחינה רוחנית.

בעקבות הגמרא פסק הרמב"ם (הלכות מלכים ה, ט): "אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם, אלא ללמוד תורה או לישא אשה או להציל מן העכו"ם ויחזור לארץ, וכן יוצא הוא לסחורה, אבל לשכון בחוצה לארץ אסור אלא אם כן חזק שם (בארץ ישראל) הרעב. מדברי הרמב"ם ברור שאין לצאת לחוץ לארץ אפילו לזמן קצר.

יש שרצו ללמוד מזה שהותר לצאת לסחורה, שכל יציאה לחו"ל שיש בה תועלת מותרת. מכאן שיציאה לצורך נופש, הכרת מקומות חדשים, צריכה להיות מותרת אף היא. אך נראה לי שאין ללמוד מהיתר היציאה לסחורה שכל יציאה לזמן קצר מותרת.

היתר הסחורה הוא מפני חשיבות עסק הסחורה בין ארץ ישראל לחו"ל, כמו חשיבות היציאה לחו"ל בשביל לשאת אישה שהסיבה חשובה. שבט מיוחד עסק בסחורה עם חו"ל כאמור בברכת משה לשבטי ישראל: "זבולון לחוף ימים ישכון " ספינותיו מכרו בחו"ל זכוכית לבנה וצבעי תכלת והעשירו את ארץ ישראל. קשרי המסחר הביאו לארץ את סוחרי העולם והשפיעו עליהם אמונת היחיד. סוחרי זבולון קיימו את לומדי התורה משבט יששכר והגדילו קידוש ה' בעולם, המסחר הותר כי הוא מעשיר כספית וקושר אמונית את המדינות כפי שאומר המדרש.

לעומת אמונתי באמתת ההסבר שלי ישנם פוסקים שהתירו על סמך היתר יציאה לזמן מוגבל למסחר, יציאה לטיול ונופש.

כדי להבין את דעת חז"ל שאסרו את היציאה מן הארץ גם לזמן קצר עלינו להבין מה השפעת הישיבה בארץ ומה סכנותיה של השהייה בחו"ל.

(מסכת כתובות קי:): "ת"ר: לעולם ידור אדם בא"י אפילו בעיר שרובה עובדי כוכבים, ואל ידור בחו"ל ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל הדר בארץ ישראל - דומה כמי שיש לו אלוה, וכל הדר בחוצה לארץ - דומה כמי שאין לו אלוה..."

הרב קוק בספר אורות (עמ' י) כותב שהשהיה בחו"ל פוגמת בנאמנותו של היהודי למחשבותיו ואמונותיו: "אי אפשר לאדם מישראל שיהיה מסור ונאמן למחשבותיו הגיונותיו, רעיונותיו ודמיונותיו, בחוץ לארץ..."

רק על אדמת ארץ הקודש נצליח לגדול ולהתפתח בעוצמתנו העליונה (עייני ספר הכוזרי לריה"ל מאמר שני ט-והילך), לעבוד בו את ה' ללא מחיצות ומסכים.

היציאה לחו"ל גורמת לנו התרחקות מרצון ה'.

נראה לי שהדרך היחידה לצאת מהארץ ולא להיפגע מבחינה רוחנית, היא לנסוע בשליחות, כשהיעד שלנו לחזק את הקשר של יהודי התפוצות לארץ. אז שהותנו בחו"ל למען כלל ישראל מגינה מפני נפילה רוחנית.

לסיכום: מכל האמור נראה שאין לצאת מהארץ לחו"ל לצרכי טיול ונופש בלבד, מפני שכל יציאה לחו"ל גוררת בחובה נפילה רוחנית, וניתוק מהשכינה השורה בארץ ישראל.

מאידך, אין להתעלם מכך שיש המתירים, אולם מי שהחליט בכל זאת לצאת לצרכי טיול ונופש עצותינו שישלב ביציאתו שליחות לחיזוק יהדות התפוצות ולקשרה לארץ ישראל.

הכותב הינו רב היישוב קריית שמונה וראש הישיבה בעיר. תשובתו ניתנה בשו"ת ההלכתי של כיפה

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן