האם חזרת הש''ץ מיותרת?

כבר בארנו מדוע ישנם חלקים בתפילה שיכולים להאמר רק בציבור וישנם חלקים הנאמרים גם ביחיד, אע"פ שיש מעלה מיוחדת בתפילה בציבור בכל מקרה. אולם ישנו חלק נוסף בתפילה הנאמר רק כאשר מתפללים בציבור ואין היא שייכת לקריאת התורה ועניני קדושה, וזוהי חזרת הש"ץ
רבן גמליאל אומר: "שליח ציבור מוציא את הרבים ידי חובתן" (ר"ה ל"ג, ב). גם חכמים מסכימים לדבריו, אלא שנחלקו בשאלה, האם הש"ץ מוציא כ"א ידי חובתן בתפילה, או רק את מי שאינו בקי. הטור מביא סיבה זו להלכה; אולם מוסיף סיבה נוספת לתקנה זו ? "וגם מחזיר התפילה, כדי שיענו קדושה אחריו" (או"ח פ"י קכ"ד) הב"ח מסביר מדוע הוסיף הטור טעם נוסף על המובא בגמרא: "...דלטעמא קמא, אם היו כולם בקיאים לא היה צריך להחזיר התפילה, אבל מטעמא בתרא, כדי שיענו קדושה אחריו, אפילו כולם בקיאים צריך להחזיר התפילה" (שם).
ומוסיף ערוך השולחן: "ונראה שהיה יכול לומר גם משום ברכת כהנים, דא"א בלא שלוש אחרונות" (שם, סעיף ג'). הרמב"ם אומר שתפקידה של חזרת הש"ץ היא: "להוציא את מי שלא התפלל" (תפילה פ"ט, ה"ג) ובתשובה מסביר הרמב"ם שאע"פ שהיום אין מי שאינו יודע להתפלל, מ"מ כיון שיש תקנה של חז"ל בעניין זה, אסור לנו לבטלה.
אולם הדבר תמוה, האם משום תקנת חז"ל בלבד יוציא הש"ץ שם ה' לבטלה י"ח פעמים בכל תפילה ותפילה? ויש להוסיף ולשאול, האם מטרתה של חזרת הש"ץ היא להוציא את מי שאינו יודע ידי חובתו בלבד, מדוע יש צורך במנין לתפילה זו, הרי דין "שומע כעונה" נוהג ביחיד ואין צורך במנין. הב"י מתייחס לשאלה זו ועונה: "וטעמא דתפילה דמסתברא שיהא כל אחד מבקש רחמים על עצמו" (שם). פירוש הדברים: מאחר ותפילה היא בקשת רחמים, הרי שלכל אחד יש בקשות אחרות ועל כן, אי אפשר להוציא חבר כאשר הוא שומע את התפילה, שהרי דין "שומע כעונה" הוא לא שמיעה טכנית, כטייפ המשמיע את נוסח התפילה, אלא יש בו "התאחדות השומע והמשמיע" (חזון איש, או"ח, כ"ט, א') וכאשר הכוונות שונות, אי אפשר להתאחד רק במילים החיצוניות.
אולם אם כך הם הדברים, כיצד מועיל מנין של יהודים לאחד את השומע והמשמיע בכוונתם.
על כן יש לומר שכאשר הש"ץ מתפלל את חזרת הש"ץ, אסור לו לכוון ולבקש רחמים על צרותיו הפרטיות, אלא יכוון בכל ברכה וברכה על כל כלל ישראל ובתוכם גם את כוונותיו הפרטיות של כל אחד ואחד. ומעלה זו של כוונה כללית יכולה להיות רק כאשר יש ציבור המאחד בתוכו את כל סוגי האנשים ואת כל סוגי הכוונות.
על כן ברור שגם בימינו, אע"פ שאין מי שאינו יודע לקרוא את התפילה, יש חשיבות מיוחדת לחזרת הש"ץ בהיותה מבטאת את האחדות של כל הכוונות והבקשות הפרטיות של כל הציבור. ועל כן הקפידה ההלכה על עניית אמן בכוונה לכל ברכה וברכה בחזרת הש"ץ, על אף שכבר התפללנו תפילת הלחש.