זכות קדימה
"אשה כי תזריע"
בדברים רבה יד נאמר: "אם זכה אדם אומרים לו: אתה קדמת לכל מעשה בראשית, ואם לאו אומרים לו: יתוש קדמך". אומר על כך בעל "כתב סופר": האדם נחות בטבע בריאתו מכל יצור חי אחר, שכן כל בעלי החיים, מזונם מוכן להם בשדה, וגם למלבושים אינם זקוקים. האדם, לעומתם, צריך לעמול כדי להשיג מזון, אח"כ עליו לטרוח בהכנת המזון, וגם ללבוש עליו לדאוג. אף על פי כן, דווקא האדם נחשב לראש וראשון לברואים, זאת כיוון שיש לו יעוד – לעבוד את ה'. אך מי שלא בוחר בדרך ה', וחי רק חיי טבע גשמיים, חוזר הוא למעמד החלש לעומת שאר יצורי עולמים, להם אין כלל יצר לעבוד את ה'. ובעלי המוסר מצאו מה מותר האדם מן הבהמה: כל בעל חיים, אם נגזר עליו להיות טמא, הריהו טמא לעולם, אם טהור – טהור לעולם. האדם, לעומת זאת, רק בכוחו של האדם לעבור ממצב של טומאה למצב של טהרה, וח"ו גם להיפך.
ירידה לצורך עלייה
"אשה כי תזריע...וכפר עליה הכהן וטהרה"
כלידת אדם מישראל, כך לידתו של עם ישראל. תהליך לידה של אדם גורר עמו מידה מסוימת של טומאה, שהיא לדברי חז"ל עונש לאשה על חטאה של חוה, שאכלה מן הפרי האסור של עץ הדעת. לידת עם ומדינה, הכרוכה לרוב גם במלחמה ובשפיכות דמים, יוצרת אווירה של "כוחי ועוצם ידי" ומביאה עמה רוח טומאה של הערת הכוח. על כן, בחלוף תהליך הלידה ציריו וייסוריו, מצווים אדם ואומה להיטהר מטומאת הדמים שדבקה בהם, כדי שהיצורים החדשים שבאו לעולם, יתפתחו באווירה של טהרה. (מתוך: תורת עם")
נגע מתפשט
"אדם כי יהיה בעור-בשרו"
כך דרכם של נגעים: בתחילה "כי יהיה בעור בשרו" – משהו חיצוני שקשה להגדירו: "שאת או ספחת או בהרת", אך עד מהרה הופך הנגע החיצוני סימפטום למחלה פנימית המתפתחת במהירות וסימניה: "והיה בעור בשרו לנגע צרעת". אי אפשר להתייחס עוד אל המחלה כאל רגישות בעור ולחכות שתחלוף, לריפויו של נגע צרעת דרוש טיפול של מומחה: "והובא אל אהרן הכהן".
נגע כראי לנפש
"וראה הכהן את הנגע..וראהו הכהן"
"וראה", "וראהו" – כפל הלשון, על שום מה? אומר ה"משך חכמה", רבי מאיר שמחה הכהן, שכפל המלה בא להורות לכוהנים, שעליהם לראות לא רק את הנגע, אלא גם את האדם הנגוע. שלא ימהרו הכוהנים לטמא אדם מישראל, וכפועל יוצא מכך להוציאו אל מחוץ למחנה, אלא חובת הכהן היא לראות מי האיש שהובא אליו, מצבו האישי, הכלכלי והחברתי, לבחון היטב מהן ההשלכות שיהיו להחלטת הכהן לטמא את הנגע ולהסגיר את הנגוע, ולפעול רק כשיש את התמונה כולה. וכל הבדיקה הזו חייבת להיעשות גם אם יש בנגע סמנים מובהקים המכשירים אותו לטומאה, שכן יש נסיבות מיוחדות, כמו ימי הרגל או חתן בשבעת ימי המשתה, בהם אין מטמאים את הנגע, שלא להשבית שמחתו של אדם.
חבל הצלה ארוך
"זאת תהיה תורת המצורע"
"הצרעת אינו ממנהגו של עולם, אלא אות ופלא היה בישראל כדי להזהירם מלשון הרע. בתחילה משתנות קירות ביתו, אם חזר בו – יטהר הבית. אם עמד ברשעו עד שהותץ הבית, משתנים כלי העור שבביתו. אם חזר בו – יטהרו. ואם עמד ברשעו, משתנה עורו ויצטרע ויהיה מובדל ומפורסם לבדו, עד שלא יתעסק בשיחת הרשעים שהוא הליצנות ולשון הרע". (הרמב"ם, בהלכות טומאת צרעת, טז, י)