בפרשת תזריע אנו עוסקים בשלבי הצרעת השונים. ישנם שלושה סוגי צרעות הפוגעים בנו: צרעת האדם, צרעת הבגד וצרעת הבית. אלו פוגעים באדם על שדיבר לשון הרע.
פגיעת הצרעת נעשית בשלבים. בתחילה פוגעת היא באדם. כאשר הוא אינו "קולט את המסר" ואינו מטיב דרכו בעקבות זאת, עוברת הצרעת לבגד ואח"כ אל הבית. חז"ל שואלים, מדוע דווקא בשלושה תחומים אלה בחר הקב"ה להכות את האדם על לשון הרע?
והתשובה, בשלושה תחומים אלה יכול האדם להפוך בהם מטוב ועד רע, ולהפך.
בגוף האדם; יכול אדם לנצל גופו בדרך חיובית וברוח אופטימית, ילך רק למקומות חיוביים, יפעיל גופו בקדושה ובהרה, יראה רק מראות של קדושה, ישמור עיניו מראות רע, ינצור פיו ולשונו ואף יאטום אוזניו משמוע רע, ינצל השכלה תורנית וכללית בראיה הלכתית, וכדומה.
הבגד; תחום כליו של האדם, בגדיו, לבושו, עזרים נוספים המשרתים אותו כמו: מכונית, כלי חשמל ביתיים, ממונו ורכושו – האם הוא עושה חסד, נותן צדקה, מסייע לחברה, או שמא שומר הכל לעצמו.
הבית: ה"נכסי דלא ניידי": - מהו ביתו של האדם. מהו תוכנו, עיקר הבית. מושב לצים או בית ועד לחכמים. מכניס אורחים, מחנך על אדני התורה, מרבה חסד, בית יהודי מלא תוכן לימודי, תורני וחברתי, התנהגות האדם בביתו, בקהילתו. ייחודיות מול אחדות.
בשלושה תחומים אלה נבחן האדם. מעניין, כאשר רצו חז"ל להגדיר את הדברים המרחיבים דעתו של אדם, ציינו את : אשה נאה, כלים נאים ודירה נאה. אלה שלושת הרעיונות, שאם נעשים הם בקדושה, בטוב ובטהרה, יחד עם הפן האסתטי – הנאה, כאשר הם מקבלים תוכן ומהות, כאשר קיימת השקעה באדם, בכלים ובדירה – התוצאות ניכרות ומשמעותיות.
מדוע, אם כן, קושרים חז"ל את הצרעת ללשון הרע? ועוד, לכאורה היינו מצפים שהעונש על לשון הרע יהיה רק על פיו של אדם, מידה כנגד מידה, ומדוע ממשיכה הצרעת גם אל הגוף כולו, הבגד והבית?
אלא, חז"ל ראו בדיבור את הביטוי לרוחניות של האדם. הדיבור אינו כוח טכני בלבד. הרטוריקה, האוריינות, מבנה השפה והדיבור הם פונקציה של "קשרים" מוחיים החוברים יחד ליצירת משפטים. כאן כוח הבחירה של האדם. לבחור אם לדבר טוב או רע. וכבר אמר הרב קוק זצ"ל כי האדם יכול לדעת את מעמדו הרוחני על-פי הבהירות של דיבורו (אורות הקודש). לכן, בפן החיובי, האדם, דירתו, כליו, גופו יכולים להרחיב דעתו ובאותה מידה בפן השלישי יכולים לגרום לצרעת. הכל מכוח הדיבור. הכל תלוי באדם, בבחירה שלו, במעשיו.
זה קו פרשת המים. העומד ורואה את גופו, כליו וממונו – צריך להכריע האם יהיה נאמן ל"מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב – נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה, סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו", או חלילה יתן דרור ללשונו, ידבר לשון רע – ואז ייענש.
עלינו לבנות את התא המשפחתי שלנו כמאחז איכות בו אין מדברים לשון הרע. השפעת התא המשפחתי תהא בהמשך על הקהילה, היישוב והחברה כולה. חברה הנקייה מלשון הרע היא חברה שנעים יותר לחיות בה. חברה כזו מחוסנת הרבה יותר מפני כל צרעות וצרות המתרגשות על העולם. קבלה עצמית להימנע לגמרי מלדבר לשון הרע ובאותה המידה גם מלשמוע לשון הרע (שכן אם לא יהיו "קונים" ללשון הרע, לא יהיה טעם לשווקה), היא עוד אחת מהתרומות שיכולים כל אחד ואחת מאתנו לתרום למען החברה והמדינה, שכה יקרים לנו.
** ד"ר יחיאל שרמן, הקמפוס הדתי הקריה האקדמית קרית-אונו