הפסוק החותם את ההפטרה, בישעיהו ס"ו;
"והיה מדי חדש בחדשו
ומדי שבת בשבתו
יבא כל בשר להשתחות לפני
אמר ה"
יוצר את הרצף של ר"ח ושבת, המהווה עילה גלויה לקריאת פרק זה כהפטרת שבת-ר"ח.
סיום הפסוק עוסק בבאים למקדש, הנדרשים להקפיד בהלכות טומאה וטהרה, המתפרטים בפרשיות תזריע-מצורע, אותם נקרא בתורה.
ההפטרה כולה מתארת מתח בין התנהלות מעוותת של רשעי העם, לבין מציאות מתוקנת, עתידית, בה תפוג האבלות על החורבן והשבר. ה ינחם את עמו וימצה את הדין עם אויביו - אויבי ה שהם אויבי העם.
ההפטרה בהקשרה התנ"כי
ישעיהו פעל ביהודה וירושלים במהלך עשרות שנים, במהלך מלכותם של עוזיהו, יותם, אחז וחזקיהו מלכי יהודה. בתקופה ארוכה זו ידעה ארץ יהודה תהפוכות רבות בכל התחומים.
ימי עוזיהו הצטיינו בפריחה גדולה, הטומנת זרעי פורענות של שבר מוסרי. ימי אחז היו שבר רוחני גדול שהביא לשבר בטחוני-מדיני. חזקיהו, שנסה לשקם את השבר, עמד מול המעצמה האשורית שעלתה בימיו לשיא גדולתה. במסעות כיבוש נרחבים הכריעה גם את מלכות ישראל השכנה והגלתה אותה. יהודה שרדה את המצור האשורי בדרך פלאית, אך יצאה ממנו בשן ועין.
נוכח מורכבות זו פעל ישעיהו, תוך שהוא זוכה ליחס הוגן, בדרך כלל, הן מצד המלכים והן מצד העם.
מצב בהפטרה: מעברים חדים בעולם של ניגודים
בימים אלה, בין פסח לעצרת, ביציאה משעבוד מצרים לצעידה להר סיני ומשם לארץ ישראל, בין שמחת חנוכת המשכן ומות בני אהרון, במעברים מטומאה לטהרה לאחרי מות קדושים, אנו עוצרים ביום השואה, ביום הזכרון לחללי המערכות והטרור, ביום העצמאות, בהרוגי ביתר של ל"ג בעומר, ביום ירושלים... מסע ארוך בזמן, בעוצמות האירועים, במעבר משבר לתקווה ואמונה גדולה.
"כי כאשר השמים החדשים
והארץ החדשה
אשר אני עשה - עמדים לפני
נאם ה
כן יעמד זרעכם ושמכם".
דוד נתיב מרצה לתנ"ך במכללת הרצוג- גוש עציון