ויבז עשו את הבכֹרה

(כט) ויזד יעקב נזיד ויבא עשו מן השדה והוא עיף: (ל) ויאמר עשו אל יעקב הלעיטני נא מן האדם האדם הזה כי עיף אנכי על כן קרא שמו אדום: (לא) ויאמר יעקב מכרה כיום את בכרתך לי: (לב) ויאמר עשו הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכרה: (לג) ויאמר יעקב השבעה לי כיום וישבע לו וימכר את בכרתו ליעקב: (לד) ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים ויאכל וישת ויקם וילך ויבז עשו את הבכרה:

(בראשית פרק כה)

מדוע בזה עשו את הבכורה?

כותב ראב"ע:

(לד) ויבז עשו את הבכורה, בעבור שראה שאין לאביו עושר.

עשו לא ראה שתצמח לו תועלת מהבכורה "בעבור שראה שאין לאביו עושר", וממילא לא ירויח דבר מירושת אביו, ולכן הסכים ברצון למכור את הבכורה.

אכן קביעה זו שקבע ראב"ע שיצחק היה עני מעוררת תמיהה:

ורבים יתמהו כי עזב לו אברהם ממון רב, וכאילו לא ראו בימיהם עשיר גדול בנעוריו ובא לידי עוני בזקוניו.

אברהם היה עשיר גדול בזקנתו כעדות הכתוב (כד, א): "ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל"; ואם כן, כל ממונו עבר בירושה ליצחק, והיה אף הוא עשיר גדול. אלא, מבאר ראב"ע, שאף על פי שהיה יצחק עשיר גדול בימי נעוריו, ירד מנכסיו לעת זקנתו.

ראב"ע מוכיח טענתו בראיות:

והעד שהיה יצחק אביו אוהב את עשו בעבור צורכו. ואילו היה הלחם רב בבית אביו, והוא נכבד בעיניו לא מכר בכורתו בעבור נזיד. ואם היה אביו אוכל בכל יום מטעמים, מה טעם אמר הביאה לי ציד. ולמה לא היה ליעקב בגדים חמודות? ולמה לא נתנה לו אמו כסף וזהב בדרך, שהוא אומר ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש, ולמה לא שלחה אליו הון והיא אוהבת אותו, כי הוצרך לשמור הצאן. והפסוק שאמר ויגדל האיש (ברא' כו, יג) קודם זקנתו.

שש ראיות כותב ראב"ע כדי להוכיח שהיה יצחק עני בימי זקנתו:

א. אהבת יצחק לעשו "כי ציד בפיו", דהיינו שהוא מביא ציד לפיו של יצחק, מובנת יותר לאור הידיעה שיצחק היה עני.

ב. עשו שהיה אהוב על אביו לא היה מוכר את בכורתו בעבור נזיד עדשים "אילו היה הלחם רב בבית אביו".

ג. בקשת יצחק להביא לו ציד כדי לזכות לברכתו מוכיחה שאכילת מטעמים לא היתה דבר שגרתי אצלו.

ד. העובדה שליעקב לא היו בגדי חמודות מלמדת על עוניה של המשפחה.

ה. כשיצא יעקב מבאר שבע לחרן ביקש מהקב"ה שיתן לו לחם לאכול ובגד ללבוש כיון שלא היה לו כלום. הדבר מוכיח שלא היה להוריו מה לתת לו.

ו. בהיותו בחרן עבד יעקב קשה מאד בשמירת הצאן. אילו היה להוריו כסף, ודאי שרבקה שאהבה אותו היתה שולחת לו ובכך חוסכת לו עבודה קשה.

אמנם בפרק הבא כתוב (כו, יג): "ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאד"; אך לדעת ראב"ע פסוק זה מתאר את הזמן ש"קודם זקנתו". לפי זה יוצא שתאור מכירת הבכורה בעד נזיד עדשים הוא מאוחר למאורעות שארעו ליצחק בגרר שעליהם מסופר בפרק הבא.

ועורי לב יחשבו כי העושר מעלה גדולה לצדיקים, והנה אליהו יוכיח.

ראב"ע תוקף בחריפות את אלו הסוברים שהעושר הוא מעלה גדולה לצדיקים. את הסיבה לתקיפה זו מבאר פריפוט דוראן הלוי בהקדמת ספרו "מעשה אפוד":

ולפי שלא היה לחכם הנכבד אבן עזרא ז"ל שתי פרוטות מימיו, ולרוב אהבתו וחשקו בתורה לא נמנע מהשגת כתרה, אמר: "ועורי לב יחשבו כי העושר מעלה גדולה לצדיקים, והנה אליהו יוכיח.

לשון אחר: ראב"ע מדבר מנסיון חייו, וכיון שהוא עצמו היה עני מרוד ולא מנע הדבר ממנו מלהגות בתורה תדיר, לכן הוא מתנגד בחריפות לאמירה שהעושר הוא מעלה גדולה לצדיקים.

ועוד ישאלו, למה חסר השם ממון ליצחק. אולי יודיעונו, למה חסר מאור עיניו. ואל ידחונו בקנה של דרש כי יש לו סוד, ואין לנו לחפש, כי עמקו מחשבות השם, ואין כח בדעת האדם להבינם.

יש השואלים: מדוע לא דאג הקב"ה ליצחק שלא יאבד את ממונו? מסתבר שמגמת השאלה היא לערער על הקביעה שיצחק הפך לעני מתוך הנחה שלא יתכן שהקב"ה יגרום לו רעה. אמנם ראב"ע סובר שכשם שסיבת כהיית עיני יצחק, שהיא עובדה המפורשת בכתוב, קשה להסבירה, כך גם סיבת ירידת יצחק מנכסיו היא עובדה שקשה להסבירה. התשובה לשאלות אלו, ולשאלות רבות אחרות התוהות על דרכיו של הקב"ה, היא אחת: "עמקו מחשבות השם, ואין כח בדעת האדם להבינם".