והקמתי את השבעה אשר נשבעתי לאברהם אביך

(א) וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים גְּרָרָה: (ב) וַיֵּרָא אֵלָיו ה' וַיֹּאמֶר אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ: (ג) גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ: (ד) וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ אֵת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ: (ה) עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי:

(פרק כו)

ההבטחה ליצחק בעת ירידתו גררה - "וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ" - מעוררת קושי גדול: לשם מה נחוצה הבטחה זו? וכי יעלה על הדעת שהקב"ה יעבור על שבועתו שנשבע לאברהם?

כך מנסח הרמב"ן את הקושי:

והקמותי את השבועה - אין צריך שיבטיח הקב"ה את יצחק שלא יעבור השבועה שנשבע לאביו, כי לא אדם הוא להנחם, ואברהם אין לו זרע אחר בעל ברית לאלהים, והשבועה איננה על תנאי. כי ביעקב הוצרך מפני עשו אחיו לומר שבו יתקיים הברית ובזרעו, לא בעשו.

שתי אפשרויות מעלה הרמב"ן בדבריו לצורך בהבטחה על קיום השבועה, ואת שתיהן הוא דוחה:

א. השבועה נאמרה לזרעו של אברהם, ולאברהם יש זרע אחר, ויש צורך להדגיש שיצחק הוא הזרע שבו תתקיים השבועה ולא הזרע האחר. למטרה זו נאמרה ההבטחה ליעקב "וְאֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ" (לה, יב); כדי להדגיש שבו ובזרעו תתקיים השבועה ולא בעשו ובזרעו, אף על פי שגם הוא מזרע אברהם.

אמנם הרמב"ן דוחה אפשרות זו כיון ש"אברהם אין לו זרע אחר בעל ברית לאלהים". מסתבר שכוונתו שקיום הברית עם ישמעאל אינו בא בחשבון כיון שהוא בן האמה, וממילא אינו "בעל ברית לאלהים" (ולא כעשו שאף הוא בנם של יצחק ורבקה כמו יעקב).

ב. יתכן לומר שההבטחה לאברהם תלויה בדבר, וממילא יש צורך לחזור ולהבטיחה ליצחק בנו.

אך גם אפשרות זו דוחה הרמב"ן, כיון שאין זו הבטחה בלבד אלא שבועה - "והשבועה איננה על תנאי" (ראה מה שכתבנו בשם הרמב"ן בפרשת וירא).

נמצא שחזרה השאלה למקומה: לשם מה נחוצה ההבטחה ליצחק על קיום השבועה לאברהם?

ממשיך הרמב"ן:

ונראה שזה המאמר 'והקמתי את השבעה' יחשב שבועה, ולכך תמיד יאמר בתורה: 'הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב', 'אשר נשבעת להם בך', כי לא מצאנו שבועה ליצחק בלתי זאת.

הביטוי "והקמתי את השבעה... " שבדברי ה' ליצחק, אינו הבטחה לקיים שבועה קודמת, אלא הוא בעצמו ביטוי המציין שבועה.

לאור הבנה זו של הביטוי יתבררו פסוקים בתורה המציינים שגם ליצחק נשבע ה' על הארץ, ושבועה זו אינה כתובה בתורה בשום מקום. אולם כאשר אנו מבינים שהביטוי "והקמתי את השבעה" מציין שבועה עכשווית, ממילא מתבאר העניין.

אכן, עדיין צריך לברר: מה הצורך בשבועה זו? האם לא די בשבועה שנשבע ה' לאברהם?

כותב הרמב"ן:

ורצה הקב"ה להשבע לכל אחד מן האבות, להודיע שראוי כל אחד לכרות עמו ברית, ושתהיה זכות כל אחד עומדת לפניו עם זרעם, כי אף על פי שהראשונה תספיק, תוספת זכות וכבוד הוא להם, ולכן אמר: 'וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור', כי כלם בעלי ברית לאלהים.

אכן כדי שהשבועה תתגשם די בשבועה לאברהם, אך הקב"ה רצה לכבד כל אחד מהאבות על ידי שבועה מיוחדת לו. שבועה זו מלמדת על מעמדו של כל אחד מהאבות בעיני הקב"ה עד ש"ראוי כל אחד לכרות עמו ברית", ו"כלם בעלי ברית לאלהים".

סיבה נוספת לשבועה המיוחדת לכל אחד מהאבות היא שהשבועה הופכת כל אחד מהאבות לצד בברית זו, וממילא זכותו תעמוד לזרעו לקיום הברית.

העובדה שכל אחד מהאבות הוא בעל ברית בולטת מאד בפסוק (ויקרא כו, מב): "וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור". לעובדה שיש שלוש בריתות יש השפעה גדולה על כך שאת "הארץ אזכור".

עד כאן הציע הרמב"ן אפשרות אחת להבנת הביטוי "והקמתי את השבעה": הביטוי מציין שבועה מיוחדת ליצחק. כעת מציע הרמב"ן אפשרות אחרת להבנת הביטוי:

ויתכן שהוסיף לו ליצחק בשבועה הזאת שיקיים בו בעצמו השבועה אשר נשבע לאברהם אביו, שיהיה הוא ברכה בעמים כאשר אמר לאברהם אביו: 'והתברכו בזרעך כל גויי הארץ'. ויהיה פירוש הכתוב: והקמותי בך את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך, כי אתה ברכה בעמים, וכן אמר עוד ביעקב: 'ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך'.

לפי הבנה זו של הביטוי "והקמתי את השבעה", אין ביטוי זה מציין שבועה, אלא הבטחה לקיום השבועה שנשבע לאברהם. אמנם השבועה לבטח תתקיים, אך כוונת הביטוי היא שהשבועה תתקיים ביצחק עצמו ולא רק בזרעו, וכאילו כתוב בפסוק: "והקמתי בך את השבעה אשר נשבעתי לאברהם אביך".

אכן יש לשים לב שלא רק מטרתו של הביטוי "והקמתי את השבעה" משתנה לפי הפירוש השני, אלא גם תוכן השבועה המתוארת בביטוי. בעוד שלפי הפירוש הראשון מדובר בשבועה על הארץ, בפירוש השני מדובר על השבועה "והתברכו בזרעך כל גויי הארץ". הבדל זה נובע מן העובדה הפשוטה, שאם מדובר על קיום השבועה ליצחק עצמו, לא ניתן להבין שמדובר על השבועה על הארץ, שהרי הארץ המובטחת לא ניתנה ליצחק; ולכן צריך להבין שמדובר על שבועה אחרת - שבועה לזרעו של אברהם שיהיה ברכה בעמים, ושבועה זו התקיימה ביצחק.