פרשת שמות – עיוות המציאות לעומת תיקון המציאות

המציאות שאנחנו חיים בה היא דבר מורכב. המון פרטים, המון מקרים, המון התלבטויות לגבי המעשים שלנו – וחישוב חשבונות מה הם עשויים לגרור. ככל שנהיה יותר אמיתיים – יותר קרובים לאמת של המציאות – כך ניטב לתפוס אותה ולהשפיע עליה. כבר נאמר על השקר "..המתמיד בשקריו – צורתו שקרן ואישיותו נעדרת" (חזון איש, אמונה ובטחון) ועוד "השקר.. אין דבר מאוס ממנו" (ספר החינוך). הדבק באמת – מיטיב להבין את המציאות וכך יכול לפעול בה ולהשפיע עליה כראוי.

בפרשתנו מופיעים אירועים רבים הכוללים ניסיונות לשנות משהו מהמציאות – הן בדרך נכונה והן בדרך מעוותת.

פרעה לא ידע, הוא לא ידע

את הפרשה אנחנו פותחים באירוע שהתחיל הכול "ויקם מלך.. אשר לא ידע את יוסף". היתכן ולא הכיר את סיפורו של יוסף?! לא עבר מספיק זמן כדי לשכוח! רבו המפרשים שטענו – אין כאן אלא עיוות מציאות. ניסיון "להעלים" את יוסף מדפי ההיסטוריה כדי לעצב מחדש את המציאות מתוך השקר. ומה המציאות המעוותת החדשה? שיעבוד בני ישראל, משפחתו של יוסף. למה לעוות את המציאות? הרי פרעה לא מאשים את בני ישראל על משהו שעשו – אלא על חשש לעתיד לבוא. הוא חושש משינוי המציאות! החשש שיצטרפו למרידה נגד מצרים, או בעצמם ימרדו וילכו. מתוך הפחד ממשהו ממומצא לחלוטין – פרעה מעוות את המציאות ומייצר מציאות שלא תאפשר את החששות שלו. והוא יכול, הוא פרעה.

מתוך העיוות הזה – קמה בת לוי ומשתמשת במציאות האמיתית – כדי להגן על בנה משה שעתיד להוציא אותם מהעיוות הזה. היא משתמשת בעובדת לידתו המוקדמת (ככל הנראה) ומחביאה אותו כמה שאפשר, ולאחר מכן אפילו מבצעת את גזר הדין: כל הבן הילוד - היאורה תשליכוהו. היא משליכה אותו ליאור – אבל עוטפת אותו היטב – משנה פרט קטן במציאות - דבר המוביל להצלתו ובהמשך לגידולו בארמון המלך.

מה אתה מתערב?

בתוך כל הבלגן של שיעבוד עמ"י, של עיוות המציאות עד כדי כך שזה הופך את עמ"י לחסרי אונים – משה פועל 3 פעמים לשינוי המציאות שנגלתה לעיניו: פעם אחת הורג מצרי שהכה עברי, פעם שנייה מנסה לדבר עם עברי שמכה עברי, ופעם שלישית מציל את בנות יתרו מהרועים. בכל הפעמים הוא יכל לתת למציאות "להתגלגל" – אבל החליט להשפיע עליה. ובכל פעם – דרך ההתערבות הייתה מתוך האמת והצדק הטבעיים שנגלו בפניו: מי החלש, מי זה שנדרש להגנה, והאם זה מוצדק. החיבור שלו למציאות האמיתית – ההבנה של מה באמת קורה – היא שהביאה אותו כל פעם לפעול נכון.

השאלות הגדולות האלה – מה המעשה הנכון לעשות - בסופו של דבר מובילות את משה להעביר לפחות 50 שנה (!) במדבר ברעיית צאן. כל המנהיגים הגדולים שלנו צמחו במדבר: שלושת האבות, משה, דוד... כנראה שיש משהו במדבר שעוזר להתחבר למציאות האמת, ובכך לבורא עולם.

הסנה – עיוות או תיקון המציאות?

איני מתיימרת לדעת כיצד הפך משה רבנו למנהיג הגדול בכל הזמנים, או לנתח ח"ו דפוסי פעולה או מחשבה של נביאנו. אבל מנקודת מבט פשוטה – אפשר היה להגיע למסקנה כואבת. מסקנה, שכשאנחנו מנסים לשנות את המציאות (למשל, להרוג מצרי שמכה עברי...) בסופו של דבר זה יסתובב לרעתנו. אולי עדיף פשוט לא להתערב, ושהדברים יקרו... כמו הטבע עצמו. אם לא נתערב – הוא ימשיך כהרגלו.

כאן מגיע מראה הסנה הבוער. המראה עצמו, מראה לנו חריגה מהמציאות הרגילה. הוא בא להגיד: המציאות יכולה להשתנות. במקרה הזה – הקב"ה עצמו הוא ששינה את המציאות ולכן נוצר מראה "על טבעי". מתוך ראיית האמת, והכרות עמוקה עם המציאות – ללא עיוות ושקר – כל אחד מאיתנו יכול לפעול ולשנות את הלך הדברים. וזה המסר למשה – מתוך היכרותך האמיתית עם המציאות - רד ושנה אותה.

כשהמציאות כה מעוותת, נדרשת התערבות אלוקית. הוצאת עמ"י ממצרים, שהחלה ממש ברגע שליחתו של משה חזרה למצרים, היא עיוות כל כך גדול של המציאות שהשכינה עצמה היא זו שתתערב בדרך "על טבעית". בימים אלו, שאנחנו עסוקים בניסיונות ההנהגה שלנו להוציא לחופשי את החטופים בעזה – אין לנו אלא להתפלל שידעו לקרוא את המציאות האמיתית, להבין אותה לעומקה, ומתוכה להצמיח פתרון נכון שישנה את מציאות החטופים ויוציאם מצרה לרווחה. ואולי זה דווקא מקום שנדרשת התערבות אלוקית מפורשת? בכל מקרה – יד ה' בכל ועלינו נותר להשתדל.