בשבת ויחי התווספה למשפחתנו עוד נכדה, תודה לה'. בביקור במוצ"ש בבית החולים שערי צדק פגשתי יולדת נוספת ממכרותיי שילדה בן. התפעלתי מהבִּיות המלא, תנאים של מלון חמישה כוכבים וסִפרתי ליולדות הטריות שאני עוד ילדתי בשערי צדק הישן. הערה בסוגריים, בית חולים שנבנה על ידי סב סבי, ר' יעקב מן זצ"ל. צוות יולדות מקסים תמיד, אך התנאים בישן היו לא תנאים, בלשון המעטה.
אבל לא נעים לכתוב על התנאים בשערי צדק הישן כשקוראים את פרשת השבוע. אם ספר בראשית היה ספר הישר, הרי ספר שמות הוא ספר הגאולה.
גאולה שקשורה בלידות. בדמוגרפיה.
באלו תנאים ילדו נשות ישראל במצרים? תת תנאים זו מילה מכובסת. על תנאי הלידה של עם ישראל בגלות ושואת מצרים התנבא יחזקאל הנביא:
בֶּן-אָדָם, הוֹדַע אֶת-יְרוּשָׁלִַם אֶת-תּוֹעֲבֹתֶיהָ. ג וְאָמַרְתָּ כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, לִירוּשָׁלִַם, מְכֹרֹתַיִךְ וּמֹלְדֹתַיִךְ, מֵאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי; אָבִיךְ הָאֱמֹרִי, וְאִמֵּךְ חִתִּית. ד וּמוֹלְדוֹתַיִךְ, בְּיוֹם הוּלֶּדֶת אוֹתָךְ לֹא-כָרַּת שָׁרֵּךְ, וּבְמַיִם לֹא-רֻחַצְתְּ, לְמִשְׁעִי; וְהָמְלֵחַ לֹא הֻמְלַחַתְּ, וְהָחְתֵּל לֹא חֻתָּלְתְּ. ה לֹא-חָסָה עָלַיִךְ עַיִן, לַעֲשׂוֹת לָךְ אַחַת מֵאֵלֶּה--לְחֻמְלָה עָלָיִךְ; וַתֻּשְׁלְכִי אֶל-פְּנֵי הַשָּׂדֶה, בְּגֹעַל נַפְשֵׁךְ, בְּיוֹם, הֻלֶּדֶת אֹתָךְ. ו וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ, מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ; וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי, וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי. ז רְבָבָה, כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךְ, וַתִּרְבִּי וַתִּגְדְּלִי, וַתָּבֹאִי בַּעֲדִי עֲדָיִים: שָׁדַיִם נָכֹנוּ וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ, וְאַתְּ עֵרֹם וְעֶרְיָה. ( פרק טז)
חלק מפסוקים מזעזעים אלו אנו קוראים בליל הסדר בהגדה של פסח. אך מי רואה את התמונה המלאה.
נשות ישראל במצרים חיו בתקופת שואה. הגברים לא היו בבית. הם עבדו במחנות ריכוז, העבודה משחררת, שלט מוכר שהתנוסס בשערי אושוויץ. למי היה ראש לזוגיות, רומנטיקה ומשפחה? רק תני לי לגמור לקושש וללבן לבנים , לחזור הביתה ולישון. אם בכלל אזכה לחזור הביתה.
אבל נשים בעם ישראל הן מיוחדות. שורדות, לא מוותרות, מתכננות משפחה, מתכננות גאולה. בתוך כל הבלגן ירדו לשדה , עם כדי מים, דגים על האש ומראות ממורקות מנחושת להקסים את הבעל העייף.
ללדת בכל מחיר. בכל תנאי. מדרש מפורסם שמביא ר' עקיבא בגמרא סוטה יא. ממשיך המדרש...
וכיון שמתעברות באות לבתיהם, וכשמגיע זמן מולדיהן הולכות לשדה ויולדות תחת התפוח, שנאמר: תחת התפוח עוררתיך שמה חבלתך אמך וגו', והקב"ה שולח משמי מרום ומנקר אותם ומשפר אותם, כחיה שמשפרת את הולד, שנאמר: ומולדותיך ביום הולדת אותך לא כרת שרך, ומנקט להון שני עיגולין, אחד של שמן ואחד של דבש, שנאמר: ויניקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור.
וכיון שמכירים בהם מצריים באים להרגם ונעשה להם נס ונבלעים בקרקע, ומביאין שורים וחורשים על גבם, שנאמר: על גבי חרשו חורשים האריכו למעניתם.
לאחר שהולכים יוצאים ומבצבצים כעשב השדה, שנאמר: רבבה כצמח השדה.
וכיון שמתגדלים, באים עדרים עדרים לבתיהם, שנאמר: ותרבי ותגדלי ותבואי בעדי עדיים - אל תקרי בעדי עדיים, אלא בעדרי עדרים.
וכשנגלה הקב"ה על הים הם הכירוהו תחלה, שנאמר: זה אלי ואנוהו. ....
אלא אמר הקב"ה: בזכות דם פסח ודם מילה תגאלו ממצרים, ובזכותם אתם עתידים להיגאל בסוף מלכות רביעית.
מנבואת התוכחה של יחזקאל למדו את המלאכות שעושין ליולדת בשבת:
ומולדותיך ביום הולדת אותך - מכאן שמילדין את הולד בשבת
לא כרת שרך -מכאן שחותכין את הטבור בשבת. ובמים לא רחצת -
מכאן שרוחצין את הולד בשבת.והמלח לא המלחת -מכאן שמולחין את הולד בשבת.
והחתל לא חתלת -מכאן שמלפפין את הולד בשבת.
נקודת הפתיחה של עמנו היא לא משהו, בלשון המעטה. ממש נולדנו בביבים. היינו זרוקים בשדות. כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו ולכן נלד בשדה. גלות מצרים ובהמשך בגאולות הנוספות. אם נשווה זאת לתקופת שיבת ציון, מי עלה לארץ אחרי שבעים שנה? לא האליטה. שתוּקים עלו, בני בלי שם ,ילדים שלא יודעים מי אביהם. גברים שלקחו להם נשים נוכריות.
גם אחרי השואה, האליטה נשארה באירופה. לארץ הגיעו בדרכים לא דרכים, פליטי שואה, שלדי עצמות, ספורים של ילדים במנזרים והרפתקאות של אנשים שהתגלגלו בדרכים. גם עלו לפה עם נשים נוכריות. ספורים מושתקים.
אבל הקב"ה רוחץ אותנו וסך אותנו ומטפח אותנו כיולדת רחומה המטפלת בתינוקה שזה אך נולד לה. שבעים שנה לתפארת מדינת ישראל. כמה צריך להודות.
היינו חושבים שלאור העובדה שאבדנו ששה מיליון יהודים בשואה ועדין ממשיכים לאבד בגלל ההתבוללות, פגועי טרור בהם הורגים חיילים, אזרחים ותינוקות, לא עלינו, מדינת ישראל היתה אמורה להציב לעצמה כיעד מרכזי את עידוד הילודה.
לאחרונה נראה שהתעייפו מהלידות, מהיולדות. או אולי נבהלו? אולי מעוניינים במדינת כל אזרחיה? את הביטוח הלאומי על כל ילד קצצו. חוק דרקוני קובע שאם את, אישה עובדת, לא חוזרת לעבודה מיד עם תום חופשת הלידה, לא תקבלי הנחה במעונות. שמעתי שהולכים גם לקצץ את הסבסוד מטעם קופות החולים בתומכת לידה (דולה) ליולדת.
אשה יקרה, תמשיכי ללדת. ה' אוהב אותך. לא משנה מה אומרת המדינה, הממשלה, המפלגה, העובדת הסוציאלית או החברות בעבודה. ה' אוהב אותך. הגברים לא תמיד יבינו מה את עושה. תמיד היה כך. הנה עוד מדרש מתקופת בניית המשכן במדבר:
אָמְרוּ הַנָּשִׁים, מַה יֵּשׁ לָנוּ לִתֵּן בְּנִדְבַת הַמִּשְׁכָּן. עָמְדוּ וְהֵבִיאוּ אֶת הַמַּרְאוֹת וְהָלְכוּ לָהֶן אֵצֶל מֹשֶׁה. כְּשֶׁרָאָה מֹשֶׁה אוֹתָן הַמַּרְאוֹת, זָעַף בָּהֶן. אָמַר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, טְלוּ מַקְלוֹת וְשַׁבְּרוּ שׁוֹקֵיהֶן שֶׁל אֵלּוּ. הַמַּרְאוֹת לְמָה הֵן צְרִיכִין. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, מֹשֶׁה, עַל אֵלּוּ אַתָּה מְבַזֶּה. הַמַּרְאוֹת הָאֵלּוּ הֵן הֶעֱמִידוּ כָּל הַצְּבָאוֹת הַלָּלוּ בְּמִצְרָיִם. טֹל מֵהֶן וַעֲשֵׂה מֵהֶן כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְכַנּוֹ לַכֹּהֲנִים, שֶׁמִּמֶּנּוּ יִהְיוּ מִתְקַדְּשִׁין הַכֹּהֲנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּעַשׂ אֵת הַכִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְאֵת כַּנּוֹ נְחֹשֶׁת בְּמַרְאֹת הַצֹּבְאֹת אֲשֶׁר צָבְאוּ (שמות לח, ח), בְּאוֹתָן הַמַּרְאוֹת שֶׁהֶעֱמִידוּ אֶת כָּל הַצְּבָאוֹת הָאֵלֶּה. (תנחומא פקודי ט)
משום מה יש איזה קצר, בכל הדורות, בין ההיררכיה התורנית רבנית לבין נשים. מזל שהקב"ה תומך בנו, רואה ללבנו, לתקוות הגנוזות שלנו, לשאיפות שלנו לגאולה. גם היום רבנים מותחים עלינו בקורת. על העלייה להר הבית, על נושאים הקשורים בפריה ורביה וטבילה, לא פה המקום לפרט. גם את בנות צלפחד לא הבינו נכון.
אז בזכות עוד לידה ,נזכה בקרוב לראות בכיור הנחושת עומד על כנו במקדש, ובינתיים, נשים יקרות ,עם ההבנה כמה אנו תורמות לגאולה בלידות שלנו, בבִּיות מלא ובתנאים של מלון חמישה כוכבים, חזקי ואמצי. ה' אתנו ,מזל טוב!!!