סגור

פרשת שלח לך: לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי

"ישראל יצאו מרעה אל רעה מיום עשיית העגל, ממתאוננים למתאוים, וממתאוים למרגלים, ובכל יום קללתו מרובה משל חבירו". על פי רבי אברהם סבע, מצוות ציצית היא הדרכה לשינוי כיוון לדרך טובה.

הרב כרמיאל כהן
יח בסיון התשפ
,
10 ביוני, 2020 13:34
ציציות

ציציותצילום: נתי שוחט/פלאש 90

(לז) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (לח) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת: (לט) וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם: (מ) לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם: (מא) אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם: (פרק טו)

 

בפרשה הקודמת, פרשת בהעלותך, קראנו על תחילת מסעם של בני ישראל ממדבר סיני למדבר פארן: "וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּעֶשְׂרִים בַּחֹדֶשׁ נַעֲלָה הֶעָנָן מֵעַל מִשְׁכַּן הָעֵדֻת. וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמַסְעֵיהֶם מִמִּדְבַּר סִינָי וַיִּשְׁכֹּן הֶעָנָן בְּמִדְבַּר פָּארָן" (י, יא-יב). ומאז בני ישראל מצויים בהתדרדרות, כפי שמתאר רבי אברהם סבע בפירושו "צרור המור":

"ולפי דרכנו למדנו, שהיו ישראל טבועים בטיט הַיָּוֵן, ויצאו מרעה אל רעה, ומהמסע הראשון מיד הלכו לאחור ולא לפנים, וחטאו במתאוננים עד שבאו להוציא דיבה על המן, ולפי שהיה העת ההיא עת רעה, חטאו אהרן ומרים בהוצאת דיבה על משה, ומשם נמשכו ישראל בענין המרגלים להוציא דיבה על הארץ. ולכן נסמכה פרשה זו לכאן".

בני ישראל יוצאים לדרך ומתקדמים מבחינה פיזית, אבל מבחינה רוחנית "מיד הלכו לאחור ולא לפנים" (על פי ירמיהו ז, כד), במקום להתקדם גם מבחינה רוחנית הם נסוגים. בני ישראל יוצאים "מרעה אל רעה" (על פי ירמיהו ט, ב), מדיבה אל דיבה. "וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי ה'" (יא, א) עד שהוציאו דיבה על המן – "זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם... וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה אֵין כֹּל בִּלְתִּי אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ" (שם, ה-ו). במסגרת המצב הרע הכללי גם אהרן ומרים חטאו בהוצאת דיבה על משה (יב, א-ב). ובפרשתנו הוציאו המרגלים את דיבת הארץ – "וַיֹּצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת (יג, לב).

הרצף הרע הזה בא לידי ביטוי גם בדברי ה' אל משה בעקבות הבכי והתלונות של ישראל "לוּ מַתְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אוֹ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה לוּ מָתְנוּ. וְלָמָה ה' מֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת לִנְפֹּל בַּחֶרֶב נָשֵׁינוּ וְטַפֵּנוּ יִהְיוּ לָבַז הֲלוֹא טוֹב לָנוּ שׁוּב מִצְרָיְמָה" (יד, ב-ג). ה' אומר למשה: "עַד אָנָה יְנַאֲצֻנִי הָעָם הַזֶּה וְעַד אָנָה לֹא יַאֲמִינוּ בִי בְּכֹל הָאֹתוֹת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ" (שם, יא). כותב "צרור המור":

"עד אנה ינאצוני העם הזה. לפי שישראל יצאו מרעה אל רעה מיום עשיית העגל, ממתאוננים למתאוים, וממתאוים למרגלים, ובכל יום קללתו מרובה משל חבירו, אמר עד אנה ינאצוני ויכעיסוני בהבליהם, כי גדול עוונם מנשוא, ואיני רוצה לסובלם עוד".

נוסף על החטאים הכלליים של העם – עגל, מתאוננים, מתאוים, מרגלים – מופיע לקראת סוף הפרשה גם חטא פרטי של "איש מקושש עצים ביום השבת" (טו, לב). המצב בכי רע.

הפתרון למצב זה מצוי, לדעת "צרור המור", בסוף הפרשה, בפרשת ציצית: "וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם... וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם... לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם" (טו, לח-מ). כותב "צרור המור":

"והרמז בזה, כי אחר שראה ה' שישראל היו יוצאים מרעה אל רעה כמו שכתבתי למעלה, ועתה מחדש עשה המקושש מה שעשה, רצה ה' שיתנו על כנפי בגדיהם פתיל תכלת, בענין שעל ארבעת רבעיהם בלכתם ילכו מוקפים מן המצוות, וזהו "וזכרתם את כל מצות ה'". ולפי שכל זה הרע בא להם מצד יצר הרע הזונה, אמר "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם", כאומרם ז"ל ליבא ועינא תרי סרסורי דעבירה נינהו, ובמצות הציצית יזכרו וישובו אל ה' כאומרו "למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי"".

כל החטאים נובעים מיצר הרע ולכן באה האזהרה לא לתור אחרי הלב והעינים שהם הגורמים לחטאים. אבל לא רק אזהרה באה אלא גם הדרכה מעשית חיובית כיצד לשנות כיוון אל הטוב בעיני ה'. מצוות הציצית על ארבעת כנפי הבגד מקיפה את האדם במצוות – "בענין שעל ארבעת רבעיהם בלכתם ילכו (על פי יחזקאל א, יז) מוקפים מן המצוות". ההקפה במצוות תועיל לאדם לזכור את כל מצוות ה' ולעשות אותן.

נמצא שיש פתרון למצב הרע. אפשר לשנות כיוון. "ובמצות הציצית יזכרו וישובו אל ה'". באמצעות מצוות ציצית התורה מדריכה את האדם כיצד לצאת מן המצב של יציאה מרעה אל רעה, של התדרדרות, לדרך אחרת, לדרך טובה.  

15.06.2020

1. וכי למה נאמרה פרשת ציצית כל כולה בלשון רבים............. (משה אהרון )

דווח על תגובה לא ראויה
15.06.2020

2. תכליתה של מצוות הציצית (משה אהרון )

מדוע פרשת ציצית באה מיד לאחר פרשת המקושש ביום השבת
15/06/2020 17:07:56
בס"ד.

וכי למה נאמרה פרשת ציצית כל כולה בלשון רבים.

אלא שיותר באה מצוות ציצית בעבור כלל ישראל.

יותר מאשר לאדם עצמו - הלובש אותה.

מצוות הציצית מתווה למעשה הדרך

לאחדות כלל ישראל

ולערבות הדדית של כלל ישראל .

שביקש הקב"ה לחבר צלם עם האלוהים .

להורות כי כל מצוותיו בעבור האדם

וכיצד ?

מתהלך אדם ומשתלשלים מלבושו

ארבעת פתילי תכלת.

משל הוא מקדש שמימי המתהלך עלי אדמות .

וכשכלל ישראל רואים אותו כך בארבעת פתיליו .

מיד חשים כי זה למעשה המקדש האמיתי.

ושבעבורו ניתנו תורה ומצוות הם נזכרים

כי למעשה כל מצוות התורה לא באו אלא לטובת האדם .

תכלת השמיים מתחברת לארץ בארבע פתילים או קורות

.כאמור לבנות כעין היכל לאדם שבתווך.

ועתה צאו וראו מדוע פרשת ציצית באה מיד

ובסמוך לאחר פרשת מקושש העצים בשבת.

אלא לומר לך שחסרה הייתה לכלל ישראל.

אותה הראייה כאמור :

שכל אדם ראוי להיותו כעין היכל שממי

ולהתייחסות של בית מקדש .

שאם כך היו מקדימים להתייחס למקושש .

לא היה מתדרדר בסופו לחילול שם שמים מופגן שכזה

ולא היה מגיע לכלל מיתה.

הבסיס למדרשינו זה :הפתיח לפרשת המקושש.

שתמוהה שפותחת התורה את פרשת המקושש לאמור : :

"ויהיו בני ישראל במדבר".

וכי לא ברור שישראל במדבר ומזה עשרות שנים

אלא היו הם בהוויה ובראייה חסרה

של מדבר ......

ומצוות הציצית באה לתן המענה

דווח על תגובה לא ראויה
16.06.2020

3. הקשיים הלשוניים בפרשת הציצית המצביעים על מקדש מעט - האדם (משה אהרון )

הקשיים הלשוניים בפרשת ציצית - קשיים המפנים זרקור לאדם - כי זה כל האדם
16/06/2020 07:31:01
בס"ד.

רשימה משלימה רשימה קודמת בעניין פרשת הציצית .



האם הציצית בבגד עשוייה וקיימת לכתחילה כחלק ממנו.

או שהיא "מושג חדש", תוצאה חדשה של העשייה הנוספת

והשיכלול של מצוות ציצית .

לכאורה המושג "ציצית" הוא תוצאת הערך המוסף של המצווה.

של הוספת פתיל התכלת.

שנאמר : "ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם.

והנה בהמשך גם ברור מהביטוי "ציצית הכנף"

כי יש לכאורה ארבע כנפות כאלה .

לא רק פיזית על פי מודל הבגד הפשוט שהיה קיים אז.

[רצועה מלבנית של בד עם מגרעת באמצע]

אלא מהקונוטציה של הביטוי כנף

ומושג : ארבע כנפות הארץ.

הנה אם כן יש לנו פתיל תכלת על כל ציצית הכנף

ויש כאמור ארבעה כאלה כלומר ארבעה פתילי תכלת

כעין ארבע אדנים של תכלית והיכל עלי ארץ -

גם לחבר שמיים עם ארץ בתוכן המהותי - ה"צלם"

ועתה לשאלת השאלות אם קיימים ארבעה פתילי תכלת .

מדוע נאמר אך בלשון יחיד [כביכול אך ביחס לפתיל אחד.]

לאמור : "וראיתם אותו וזכרתם...".

היה צריך לכאורה לכתוב ברבים :

וראיתם אותם - את ארבעת הפתילים.

או לפחות שניים מקדימה או אחורה או מהצדדים

לפי מבט המידי של האדם המתבונן.

אלא כאמור ביקשה בכך התורה להפנות את העיקר -

את הראייה וההסתכלות ליחיד .

הוא האדם שבתווך שבין ארבע הפתילים.

משל מקדש שסביבו ארבע קורות משמיים.

שכאמור ארבע פתילי התכלת של השמיים

מתגשמים גם כתכלית הארץ

הוא מקדש המעט - האדם

[ותחסרהו מעט מאלוהים]

וכן "זה כל האדם" - כשמו של בלוג זה

שחולל והושחת .

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

 צילום: Aharon Krohn/Flash90

סקר חרדי מגלה: 30% מהמגדירים עצמם חסידים יצביעו לציונות הדתית

קרא עוד