בסוף פרשתנו אנו נתקלים במצוות ציצית. אחת מן המצוות החשובות אשר שקולה כנגד כל המצוות.
מצוות ציצית מגיעה בסוף הפרשה לאחר פרשת מקושש העצים בשבת, התנא דבי אליהו פרק כ"ו מביא מדוע מגיעה פרשת ציצית אחרי חילול שבת:
"כי בכל ששת ימי חול יש לו לישראל תפילין בראשו ובזרועו ורואה אותם וחוזר ממעשיו אך בשבת אין לו".
ז"א מצוות ציצית יש לה תפקיד נוסף להזכיר לאדם את תרי"ג המצוות, וכן ראיית הציצית מזכירה לאדם שהקב"ה קיים בעולם במיוחד בשבת כשאין את התפילין וקורח ששלל ממצוות ציצית את התפקיד שלה להזכיר, כי הוא רצה למלוך, ולכן לא רצה את זכרון ד' בעולם.
ולעניות דעתי זוהי הסיבה כי אנשים רבים נוהגים ללכת בטלית ברחוב בשבת, מה שלא עושים ביום חול. כי עיקר נתינת מצות ציצית היא לשבת.
מובא בגמרא במסכת סוטה דף י"ז ע"א מימרא בשם רבי מאיר: "דתניא היה רבי מאיר אומר מה נשתנה תכלת מכל מני צבעונין מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד"
הציצית מזכירה את הים והים מזכיר את הרקיע והרקיע מזכיר את כסא הכבוד. כסא הכבוד, אומר המהר"ל: מזכיר את הקב"ה כמובא בבראשית פרק מ"א פס' מ': "רק הכסא אגדלך ממך". כאשר אדם מקבל עול מצוות ממילא מקבל עליו עול מלכות שמים. וצריך להדגיש פה שמצוות ציצית שייכת לעם ישראל שהוא עם קדוש, ולעם הקדוש הזה צריך תזכורת, כי מזכירים רק למה ששכח, ולגויאין מה להזכיר כי הוא לא שכח.
ומובא בספר "הכתב והקבלה" בסוף פרשתנו שעצם ההסתכלות בציצית בעת קריאת הפרשה תועיל לכל היום להצילו מעוון.
ולעניות דעתי מצוות ציצית באה גם לתקן את חטא המרגלים הנורא שבעקבותיו בא ל"ע חורבן בית המקדש. כי אתם בכיתם בכיה לחינם ואני אעשה לכם בכיה לדורות. שהרי המרגלים היו צריכים לתור אחרי דברים חיוביים בארץ ישראל, לראות טוב בארץ. ארץ ישראל היא צריכה להזכיר לנו את כסא הכבוד. כי זאת "ארץ אשר עיני ד' אלוקיך בא מראשית שנה עד אחרית שנה". ולכן באה מצות ציצית לראות בכל נקודה, אף שהיא נראית גשמית, לראות בארץ ישראל ובכל נקודה מארצנו שהיא דומה לכסא הכבוד כדברי מרן הראי"ה קוק זצ"ל בספרו "אורות" שהרי חז"ל אמרו שהמרגלים כביכול טענו שאין הקב"ה יכול להביאנו לארצינו, ולא עוד אלא שהם החביאו את מציאות ד'. כדברי חז"ל במסכת סוטה דף ל"ה ע"ב: "סתור בן מיכאל, סתור שסתר מעשיו של הקב"ה, מיכאל שעשה עצמו מך אמר רבי יוחנן אף אנו נאמר: נחבי מן ופסי שהחביא דבריו של הקב"ה, ופסי שפיסע על מידותיו של הקב"ה". ועיין ברש"י על המקום שמסביר שאלו המרגלים רצו להחביא, להסתיר ולומר שהקב"ה חלש ואינו יכול להביא את עם ד' לארץ ד', ארץ אשר עיני ד' אלוקיך בה מראשית השנה. הציצית שהוא בגד גשמי ארצי במהות, נהפך לבגד של מצווה ומזכיר את גילוי ד' בעולם, והוא תיקון לחטא המרגלים אשר לא ראו בארץ הקדושה הגשמית את ד', את גילוי והופעת השכינה בארץ.
בנוסף, אם יורשה עוד לומר, הציצית מלמדת אותנו להסתכל פנימה לראות טוב. לראות טוב לא מתוך תאוות לזנות אחרי העיניים "אשר אתם זונים", אלא לראות טוב, לדבר טוב, בארץ ובעולם, לדבר על מעלת הארץ ועל כל הארץ - יהודה, שומרון, הגולן וכו'... להוציא שם טוב על יושבי הארץ.
וכך כותב מרן הראי"ה קוק זצ"ל באגרות הראי"ה ח"א ע"מ קי"ב למטה: "יסוד הגלות והשפלות הנמשך בעולם בא רק ממה שאין מודיעים את א"י, את ערכה וחכמתה, ואין מתקנים את חטא המרגלים שהוציאו דיבה על הארץ, בתשובת המשקל להגיד ולבשר בעולם כולו הודה והדרה, קדושתה וכבודה, והלוואי שנזכה אחרי כל ההפלגות כולן מצדנו להביע את אף חלק אחד מרבבה מחמדת ארץ חמדה..."
יה"ר שנזכה בימינו לדבר טוב על כל יושבי ארצינו בהר ובשפלה, במאחזים ובגבעות, דתיים, חרדים ושאינם דתיים, נוער הגבעות ונוער הערים, בעמק ובכפר, ולזכור את תושבי הגלות חוזרים לחיק ארצינו הקדושה ומתיישבים בכל מרחבי ארצנו.
הכותב הוא ראש ישיבת שבי שומרון