שיפוט עצמי ושפיטת הזולת
"שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך...ושפטו את העם משפט צדק" (ט"ז, י"ח)
"תתן לך"- כותב ה"כלי יקר", רבי שלמה אפרים מלונצ'יץ, קשוט עצמך תחילה, כלומר, קודם דאג שתהיה אתה מושלם, ורק אחר כך תוכל להתפנות להשפיע על אחרים שייטיבו דרכיהם. ברוח דומה פירש האדמו"ר רבי שמחה בונים מפשיסחה: "שופטים ושוטרים תתן לך"- כשאדם שופט בקביעות את עצמו, רואה את הליקויים שבו וגם את המעלות של אחרים, הגיוני שאז "ושפטו את העם משפט צדק". אבל מי שרק רואה את חסרונות הזולת ולא רואה את הגיבנות שלו עצמו, אחד כזה טבעי שימנע משפט צדק.
איך מגיעים לצדק?
"צדק צדק תרדוף" (ט"ז, כ')
האבן-עזרא נותן שני פירושים לכפל הלשון "צדק". האחד- קריאה אל בעלי הדין הבאים בפני השופט: לעולם רידפו אחר הצדק. בין אם תרוויחו מכך, בין אם תפסידו. וההסבר השני- הרדיפה אחר הצדק צריכה להיות מתמדת, נמשכת, רצופה. פעם אחר פעם, כל ימי חייך. האדמו"ר מפשיסחה פרש: אחר צדק- יש לרדוף רק בצדק. רק באמצעים כשרים.
כפל לשון- בשביל מה?
"על-פי התורה אשר יורוך, ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה" (י"ז, י"א)
מדוע מדגישה התורה פעמיים את חיוב הציות להוראות הדיינים? מסבירים זאת חז"ל בכך, שכאשר פוסק הרב בענייני איסורים שונים, נוטה האדם לקבל את הכרעתו ואינו מצטער מאוד גם אם נגרם לו נזק ממוני. לעומת זאת, כאשר האדם מפסיד בדין בעימות משפטי מול יריבו, הוא מאוד מצטער ובעיקר מיצר על כך שיריבו גבר עליו. לכן באה התורה להורות לנו, גם בענייני מאכלות ואיסורין וגם בענייני סכסוכים למיניהם- קבל את הדין בלא תרעומת.
בחירות למלך
"שום תשים עליך מלך" (י"ז, ט"ו)
מכפל הלשון "שום תשים" לומדים חז"ל, שכאשר המלך מת- חייבים למנות לו מחליף. בזמן שישראל יושבים על אדמתם. ואומר על כך רבי מאיר שמחה מדווינסק, בעל ה"משך חכמה", שדברי המדרש דלעיל מהספרי, באים ללמדנו, שאין למלך כוח וסמכות למנות את בנו תחתיו, אלא כל ישראל הם שיבחרו את המלך. ומוסיף רבי צבי פסח פרנק, מחכמי ירושלים במאה הקודמת, את שנאמר בקידושין (ל"ב, ע"ב) שמכאן למדים חז"ל, שמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, שנאמר: "שום תשים עליך מלך"- שתהא אימתו עליך. אפילו אם אתם בחרתם אותו למלך ביוזמתכם- יש לנהוג בו יראת-כבוד, כראוי למלך ישראל.
שתי דרכי התנהגות
"והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה הזאת..." (י"ז, י"ח)
עפ"י פירוש רש"י, בהסתמכו על חז"ל, מלך ישראל נצטווה לכתוב שני ספרי-תורה. אחד שמונח בחדרים הפנימיים של המלך, כלומר, לו עצמו, והאחר, זה שהמלך לוקח עימו לכל מקום ומקום. העיר על כך בעל ה"כתב סופר", רבי אברהם שמואל בנימין סופר: מלך בישראל, וכן רב או מנהיג אחר, צריך שיהיה לו "שתי ספרי תורות". האחד- בשביל עצמו, שינהג עם עצמו חומרה יתירה אפילו בקלה שבמצוות. והשני- זה ש"נכנס ויוצא עימו", בספר זה המיועד לשעה שהוא יוצא אל העם, עליו לנהוג עם הזולת בנחת ובמידת לפנים משורת הדין. ופרשן אחר פירש, מלך ישראל חייב בגינוני מלכות, כדי שתהא אימתו על העם. אך באותה שעה, יש חשש שאימוץ גינוני כבוד אלה יביאו אותו למידה המגונה של התנשאות. לכן, מלך חייב שיהיו לו שתי תורות. אחת ש"מונחת בבית גנזיו"- בתוך תוכו שיהא בעל מידת הענווה, והשני- כאשר נכס ויוצא אל העם, שינהג בגינוני כבוד.
פק"ל הרמב"ם ליוצא למלחמה
"אל ירך לבבכם, אל תיראו...ואל תערצו מפניהם" (כ', ג')
הרמב"ם, בהלכות מלכים (סוף פרק ז'), מפרט הנחיות ליוצאים לקרב. לתשומת ליבם של קוראינו לובשי המדים: "מאחר שייכנס בקשרי המלחמה, יישען על מקווה ישראל ומושיעו בעת צרה, ויידע שעל ייחוד השם הוא עושה מלחמה. וישים נפשו בכפו (=יסכן עצמו) ולא ירא ולא יפחד, ולא יחשוב לא באשתו ולא בבניו, אלא ימחה זכרונם מליבו וייפנה מכל דבר למלחמה, וכל המתחיל לחשוב ולהרהר במלחמה ומהביל עצמו- עובר בלא תעשה....ולא עוד, אלא שכל דמי ישראל תלויין בצווארו...וכל הנלחם בכל ליבו בלא פחד, ותהיה כוונתו לקדש את השם בלבד- מובטח לו שלא ימצא נזק ולא תגיעהו רעה, ויבנה לו בית נכון בישראל...ויזכה לחיי העולם הבא". טוב לדעת, והלוואי שלא נזדקק.
כמה גדול השלום
ראה כמה גדול כוחו של השלום. שאפילו המלחמה, שאין אדם יורד לתוכה אלא בחרבות וברמחים, אמר הקדוש ברוך הוא: כשתהיו הולכים לעשות מלחמה, לא תהיו פותחין תחילה אלא בשלום, שנאמר: "כי תקרב אל עיר להלחם עליה, וקראת אליה לשלום".
אמר רבי שמעון בן חלפתא: ראה מה חביב השלום! כשביקש הקדוש ברוך הוא לברך את ישראל, לא מצא כלי שהוא מחזיק כל הברכות לברכם בו אלא השלום, שנאמר: "ה' עוז לעמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום".
פנינים לפרשת ''שופטים''
על שלום, מלחמה, מינוי מלך, ומינוי שופטים בפנינים לפרשת שופטים
