התורה בתחילת פרשתנו לאחר שמקדימה היא במצוות מינוי השופטים ובהגדרות מערכת המשפט הישראלית ולאחר שבפרשה הקודמת הגדירה לנו איך צריכה להיראות מערכת הצדק של עם ישראל אומרת לנו:
כי יפלא ממך דבר למשפט בין-דם לדם בין דין לדין ובין נגע לנגע דברי ריבות בשעריך וקמת ועלית אל-המקום אשר יבחר ד' אלקיך בו: ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם ודרשת והגידו לך את דבר המשפט: ועשית על-פי הדבר אשר יגידו לך מן-המקום ההוא אשר יבחר ד' ושמרת לעשות ככל אשר יורוך: על פי התורה אשר יורוך ועל-המשפט אשר יאמרו לך תעשה לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל: והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמע אל הכהן עומד לשרת שם את-ד' אלקיך או אל השופט ומת האיש ההוא וביערת הרע מישראל: וכל-העם, ישמעו ויראו. ולא יזידון, עוד:
ואמרו על כך חז"ל במסכת סנהדרין דף פז. : "כי יפלא ממך דבר, במופלא שבבית דין הכתוב מדבר, ממך זה יועץ שנחלק בעיבור השנה שנקרא סוד ועצה".
ושמעתי מפי אבי מורי, ע"פ הקדמות שקבל ממורו ורבו ז"ל שהפלא נובע מעצם התחדשות הזמנים ונמצא בית דין, אשר יודע את כל התורה כולה, נבוך בענין התאמת הידע ההוא לזמנים המתחדשים והולכים, שזהו עצם סוד העיבור, להתאים את מהלך הזמן למציאות, כפי שאמרו חז"ל (סנהדרין יא.) "תנו רבנן אין מעברין את השנה אלא אם כן היתה צריכה מפני הדרכים ומפני הגשרים ומפני תנורי פסחים ומפני גליות ישראל שנעקרו ממקומן ועדין לא הגיעו אבל לא מפני השלג ולא מפני הצינה ולא מפני גלויות ישראל שלא עקרו ממקומן".
והצד השוה שבהם שיש לאפשר לכל מי שרצונו בכך להגיע בזמן לעידן הגאולה ולא לאחר את המועד. וכשמתחדשים הזמנים וחסר כח החידוש אצל גדולי ישראל הדבר נובע מחסרון הראיה הכללית המאחדת את כלל ישראל לאלופו של עולם דהיינו שחסרה בחינת האלף שהוא הפלא העליון.
לכן קבעה התורה שיש לעזוב את הצד הפרטי )בכל שעריך( שבדרישת ההלכה - דהיינו התאמת המעשים לעקרונות - ולעלות לבית דין הגדול שיושב במקום אשר בחר ד' לשכן שמו שם, דהיינו שיש לחפש את דרך גילוי ואיחוד שם ד' בעולם מצד כללות ישראל דוקא וכפי שהוא באותם הזמנים, כי כנסת ישראל היא מרכבה לשכינה.
והאיש - זקן ממרא - אשר יעשה בזדון, דהיינו שאינטרסים פרטיים עולים אצלו על טובת הכלל, שהיא אחדות ישראל, וע"י הוראתו הלכה למעשה נגד הרצון הכללי הוא מרבה מחלוקות בישראל, חייב מיתה בחנק ע"פ התנאים המפורטים בהלכה. ועל זה רמז כבר הפסוק "כי יפלא ממך דבר למשפט" זה משום "דברי רבות בשעריך".
והסוגיא בגמרא רומזת על כך שעליונות ארץ ישראל על כל הארצות מתגלה בעת אשר מתקיים הפסוק "לכן הנה ימים באים נאום ד' לא יאמר חי ד' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ד' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם וישבו על אדמתם" וזה מוקד המחלוקת כאשר הבחינה האמונית הגלותית אינה מצליחה להתעלות לצו הזמן ונשארת נעולה בדפוסי חשיבה והתנהגות של העבר והתורה אמרה "אל השופט אשר יהיה בימים ההם" זאת אומרת שופט השייך לזמנו ויודע נפש הדור וחי את ניצני הגאולה.
חידוש הזמנים והתאמת התורה
היאך באה לידי ביטוי התחדשות התורה בזמנים?
