(ד) אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן כִּי בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ ה' בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ: (ה) רַק אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם: (ו) כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְהַעֲבַטְתָּ גּוֹיִם רַבִּים וְאַתָּה לֹא תַעֲבֹט וּמָשַׁלְתָּ בְּגוֹיִם רַבִּים וּבְךָ לֹא יִמְשֹׁלוּ: (ז) כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן: (ח) כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ: (ט) הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל ה' וְהָיָה בְךָ חֵטְא: (י) נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ: (יא) כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לֵאמֹר פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ:
(פרק טו)
הכלי יקר (פרק יד פסוק כב) מעיר על כך שענייני הצדקה מופיעים בלשון כפולה:
"מצינו שכל עניני צדקה כפולים, "עשר תעשר" (יד, כב), "נתון תתן" (טו, י), "פתוח תפתח" (טו, ח; יא), "והעבט תעביטנו" (טו, ח), וכן השכר כפול "כי ברך יברכך" (טו, ד), על כן נראה שכל עניני הצדקה כפולים הנתינה ביד, והפיוס בפה, על ידי שלא ירע לבבו ויתן לו בסבר פנים יפות ובלב שלם "ורש לא שמע גערה" (משלי יג, ח)".
הסיבה ללשון הכפולה בענייני צדקה, לדעת הכלי יקר, היא שמצוות צדקה יש בה כפילות: צדקה כוללת הן את מעשה הנתינה הן את אופן הנתינה; צדקה כוללת את הנתינה ביד, וגם את הפיוס בפה שנובע מן הלב. בלשונות הכפולים התורה אפוא מצווה גם על נתינת הצדקה וגם על אופן הנתינה.
על פי הדברים האלה מציע הכלי יקר פרשנות מקורית לדברי חז"ל שהצריכו את האדם להיכנס "שיעור שני פתחים" לבית הכנסת ואז להתפלל (ברכות ח ע"א). משמעות כניסה זו נתפרשה בדרך כלל או שצריך להתרחק מן הפתח כשיעור זה כדי שלא ייראה שהוא מעוניין לצאת בהקדם האפשרי, או שצריך להמתין זמן שהוא כשיעור זה ולא להתפלל תכף לכניסתו כדי ליישב את הדעת ולהתפלל בכוונה (ראו למשל רש"י שם, רא"ש שם אות ז ושולחן ערוך או"ח סימן צ סעיף כ).
הכלי יקר מבין ש"שיעור שני פתחים" הוא שיעור זמן עד תחילת התפילה, אך סיבת ההמתנה לדעתו קשורה לדברי הגמרא במסכת בבא בתרא י ע"א: "רבי אלעזר יהיב [=היה נותן] פרוטה לעני והדר מצלי [=ואחר כך מתפלל], אמר, דכתיב: 'אני בצדק אחזה פניך'". קודם נתינת צדקה ואחר כך חוזים פני ה' בתפילה. נעיין בדברי הכלי יקר:
"כמו שאמרו חז"ל (ברכות ח, א) המתפלל ישהה כשיעור כניסת שני פתחים וכו', והוא לקיים מה שנאמר (תהלים יז, טו) "אני בצדק אחזה פניך", ומכאן למדו שקודם שיתפלל יתן פרוטה לצדקה (בבא בתרא י, א), וזהו שיעור שני פתחים כמו שנאמר "פתוח תפתח את ידך", והיינו פתיחת היד, ופתיחת הלב שנזכר בפסוק הקודם "לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך". על כן כל עניני הצדקה כפולים אחת ביד ואחת בלב, ועל כל אחד מאלה הקדוש ברוך הוא קובע לו שכר בפני עצמו לכך נאמר כי ברך יברכך".
לדעת הכלי יקר "שיעור שני פתחים" שיש להמתין לפני התפילה הוא כדי לקיים את מצוות הצדקה. משמעות "שני פתחים" היא הכפילות של הפתיחה שבמצוות צדקה – "פתוח תפתח" – פתיחת היד ופתיחת הלב; מעשה הנתינה ואופן הנתינה.
כפילות זו שבמצוות צדקה עולה גם מן האזהרות שבפסוק ז: "לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן". התורה מזהירה הן על אימוץ הלב הן על קפיצת היד, ומיד בפסוק הבא (פסוק ח) מצוה: "כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ" – פתיחת הלב ופתיחת היד.
כשם שיש כפילות במצוות הצדקה כך גם יש כפילות בשכר על מצווה זו – "כִּי בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ ה'" – ברכה אחת על פתיחת הלב, וברכה אחת על פתיחת היד.