רַב לָכֶם בְּנֵי לֵוִי

הגאווה חזקה יותר מכל הגיון

חדשות כיפה הרב כרמיאל כהן 14/06/07 00:00 כח בסיון התשסז

(ה) וַיְדַבֵּר אֶל קֹרַח וְאֶל כָּל עֲדָתוֹ לֵאמֹר בֹּקֶר וְיֹדַע ה אֶת אֲשֶׁר לוֹ וְאֶת הַקָּדוֹשׁ וְהִקְרִיב אֵלָיו וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ יַקְרִיב אֵלָיו: (ו) זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ לָכֶם מַחְתּוֹת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ: (ז) וּתְנוּ בָהֵן אֵשׁ וְשִׂימוּ עֲלֵיהֶן קְטֹרֶת לִפְנֵי ה מָחָר וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יִבְחַר ה הוּא הַקָּדוֹשׁ רַב לָכֶם בְּנֵי לֵוִי:

(פרק טז)

הסיומת של הצעת משה למבחן הקטורת - "רַב לָכֶם בְּנֵי לֵוִי" - היא בעייתית. מאתיים וחמישים איש שיעמדו למבחן הקטורת אינם מבני לוי כלל אלא ישראלים הם ("וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם" - פסוק ב), ואם כן מה טעם משתמש משה - בנסיונו להניאם ממבחן הקטורת - בכינוי "בני לוי"? למעשה, ממקטירי הקטורת קרח לבדו הוא לוי!

האלשיך הקדוש עומד על בעיה זו, ומתוכה הוא מגיע לתובנות ביחס לאנשים שההערכה העצמית שלהם יצאה מפרופורציה באופן חריג; כך הוא כותב:

והנה היותר קרוב בדעת משה הוא שיענו ויאמרו, מה לנו ליקח מחתות וישראלים אנו, יקחום אהרן וקרח. אך ראה כי הודו בדבר לקחת להם מחתות. אז הפך משה פניו אל בני לוי ואמר רב לכם בני לוי. כלומר, הנה דבר רב וגדול היה זה לכם בני לוי, לעלות על לבכם מלויה לכהונה גדולה ולדלג מדרגה אחת. כל שכן הטפשים האלה, כי הוא פלא איך עלה בדעתם לעלות שלשה מדרגות כאחת, מהיותם ישראלים עד כהונה גדולה, שיש ביניהן לויה וכהונה פשוטה. ומאז נבאשו לפניו, ויחדל לדבר אתם כי אם לקרח ובני לוי, כאומרו ויאמר משה אל קרח וכו.

הסכמתם של מאתיים וחמישים איש "נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם" לעמוד למבחן הקטורת, הכתה את משה בתדהמה. משה לא העלה בדעתו כלל, שכולם יסכימו לעמוד למבחן - "היותר קרוב בדעת משה הוא שיענו ויאמרו, מה לנו ליקח מחתות וישראלים אנו, יקחום אהרן וקרח". משה היה סבור שהם יסרבו לעמוד למבחן מתוך הבנה שהם ישראלים ואין להם כל סיכוי לקפוץ לכהונה גדולה. הערכתו של משה היתה שהם יציעו שרק קרח, שהוא מבני לוי, ייבחן במבחן הקטורת מול אהרן; ומחשבתם תהיה שיתכן שקרח הלוי ייבחר לכהונה גדולה. אבל משה טעה בזה; יצר השררה הוא חזק הרבה יותר מכל הגיון; למרות שגם הקפיצה מלויה לכהונה גדולה היא מופרכת, הנה נמצאו אנשים שיכולים להעלות בדעתם לקפוץ מישראליות לכהונה גדולה. מול תופעה מופלאה כזו לא רואה משה טעם בשכנועים, ולכן הוא פונה אך ורק לבני לוי: "רַב לָכֶם בְּנֵי לֵוִי" - "דבר רב וגדול היה זה לכם בני לוי, לעלות על לבכם מלויה לכהונה גדולה ולדלג מדרגה אחת. כל שכן הטפשים האלה... ".


לאנשים "המצליחים" לרדת לדרגה כל כך נמוכה של גאווה, ולאבד כל פרופורציה ביחס למעמדם, אין כל טעם להרבות בדברים; ואכן משה לא פונה אליהם כלל גם בהמשך, אלא אך ורק לבני לוי (פסוקים ח-י): "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל קֹרַח שִׁמְעוּ נָא בְּנֵי לֵוִי. הַמְעַט מִכֶּם כִּי הִבְדִּיל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶתְכֶם אֵלָיו לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת מִשְׁכַּן ה וְלַעֲמֹד לִפְנֵי הָעֵדָה לְשָׁרְתָם. וַיַּקְרֵב אֹתְךָ וְאֶת כָּל אַחֶיךָ בְנֵי לֵוִי אִתָּךְ וּבִקַּשְׁתֶּם גַּם כְּהֻנָּה". והמאתיים וחמישים איש הצפויים להקטיר קטורת, בעזות מצח, למחרת בבוקר, הם "נבאשו לפניו, ויחדל לדבר אתם כי אם לקרח ובני לוי".


יתכן שהיה אפשר לצפות שהאנשים האלו יבינו את הרמז, ויימנעו מן המבחן שסופו ברור לכל הפחות ביחס אליהם; אבל הגאווה מסמאת את העיניים - "והם לא משו מעשות הדבר, ויקחו מחתות לראות אם יבחר בהם ה" (לשון האלשיך הקדוש בהמשך).

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן