בית מלא ספרים
"כל העדה כלם קדושים...ומדוע תתנשאו על קהל ה'"
בפי קרח היו שאלות שמטרתן לשים ללעג את משה ותורתו. אחת השאלות הייתה: "בית מלא ספרים מהו שיהא פטור מן המזוזה"? אמר לו משה: חייב במזוזה"! כאן מצא קרח מקום ללעוג: וכי שתי פרשיות מהתורה כתובות במזוזה, שקולות יותר מ"בית מלא ספרים"?! בטענה זו ביטא קרח את מהות המחלוקת שלו: הוא טען שבני ישראל כ"בית מלא ספרים" הם, ואין צורך להוסיף עליהם את קדושת ה'מזוזה' או את קדושתם היתרה של אהרן ובניו הכהנים, טענה שהייתה מכוונת נגד ה'. הקב"ה רוצה שב"בית מלא ספרים" תיקבע מזוזה, וגם אם "כל העדה כולם קדשים", שיהיו בעם ישראל גם כהנים. מדוע באמת לא די ב"בית מלא ספרים" וצריך גם לקבוע מזוזה? ייחודה של מזוזה, שהיא קבועה בפתח הבית הפונה אל הרחוב. המזוזה מקרינה מקדושתה גם על יושבי הבית וגם על מה שמחוצה לו. כאשר הבית בלבד "מלא ספרים", ייתכן שקדושה זו תישאר רק בתוך הבית, מובדלת מן החיים היומיומיים המתנהלים מחוץ לבית. זו גם משמעות קדושתם המיוחדת של הכהנים. אמנם "כל העדה כלם קדשים", אך כדי שקדושה זו תהיה גלויה ובעלת השפעה, צריכים להיות בתוך עם ישראל אנשים שכל מהותם היא הקדושה ועבודת המקדש, כהנים המקרינים מקדושתם היתרה על כל עם ישראל ומסייעים לו לקיים את הצו האלהי "קדשים תהיו" (ליקוטי שיחות ד).
פיה פתחה בחכמה
"ואון בן פלת"
מספרת אגדת חז"ל (סנהדרין קט-קי): און בן פלת אשתו הצילתו; אמרה לו: מה תועלת לך במחלוקת זאת? אם אהרן כהן גדול – אתה תלמיד; אם קרח כהן גדול – אתה תלמיד...ועליה נאמר(משלי ט, א): "חכמות בנתה ביתה". אומר רבי חיים שמואלביץ: מה חכמה גדולה היא זו?. הרי דבר מובן מאליו הוא, שאין טעם וסיבה לאדם להתערב בריב לא לו, שלא יביא שום תועלת? אלא, טבעה של מחלוקת שהיא מתפשטת כאש בשדה קוצים, וגם מי שאין לו כל סיבה נסחף לתוכה, אשה שמבינה זאת, ויודעת להזהיר מפניה גם את און בעלה, חזקה עליה שחכמה היא, ועליה נאמר: "חכמות בנתה ביתה".
הבגד הוא רק בגד
"ויקח קרח...ואנשים מבני ישראל"
"הלבישם טליתות שכולן תכלת" (רש"י). אומר רבי יעקב יוסף מוילנא: בפרשת ציצית הסמוכה לפרשת קרח, נאמר (טו, מ): "למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי והייתם קדושים לאלהיכם". קרח סבר שכל המתהדר בגלימת רבנים ולובש "טלית שכולה תכלת", כבר בחזקת קדוש הוא, ויכול הוא להתריס כלפי משה: "כל העדה כולם קדשים – ומדוע תתנשאו על קהל ה'". אך טעה טעות מרה ולא ידע שהבגד הוא רק בגד ואינו עושה את האדם. כל הלובש תכלת וארגמן אינו הופך צדיק, והשם שני זוגות תפילין בראשו לא בהכרח קדוש הוא.
אשר אני נותן
"ויקח קרח"
"לקח את עצמו" (רש"י). רבי מנחם מנדל מקוצק היה אומר: מנהיג ישראל נותן ומעניק טובה וברכה לכלל ולפרט. ואילו כל מהותו של קרח הייתה "ויקח", הכל לטובת עצמו.
אומר רבי חיים מצאנז: צדיק הדור המשפיע לעדה מקדושתו, גם הוא מקבל טוב מן העדה ומתעלה על ידיה, כמאמר חז"ל (ברכות לב, א): "כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל".
מידות אהרן
"ויקח קרח"
אמרו חז"ל (רבה יח, ג): "חכם גדול היה קרח ומטועני הארון". אומר רבי עקיבא סופר מפרשבורג: מידות הארון שבורות היו ולא אמות שלמות, כנאמר (שמות כה, י)" ועשו ארון...אמתיים וחצי ארכו, ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קמתו". קרח היה צריך ללמוד ממידות הארון, שאף על פי ש"חכם גדול ומטועני הארון" היה, לא הגיע לשלמות, והיה עליו לנהוג ענווה ולא לבקש גדולה לעצמו.
רבי שלום מבלז היה אומר: קרח עניו היה, אלא שענוותנותו הייתה פסולה, שהיה אומר: איני צדיק, וגם אחרים אינם צדיקים. אבל משה רבנו – עניו אמת היה, שהיה אומר: איני צדיק, אבל עמך ישראל כולם צדיקים הם.