רש"י על הפסוק 'ויקח קרח' כותב, וז"ל: (במדבר ט"ז, א) "ויקח קרח - פרשה זו יפה נדרשת במדרש רבי תנחומא". וכוונתו לדברים שמביא מדרש תנחומא אודות התוצאות ההרסניות של הקנאה והתחרות לבעלי המחלוקת בפרט, ולעם ישראל בכלל, וזה מעט מלשונו (קרח סי' ו'): "בא וראה כמה קשה המחלוקת, שכל העוזר במחלוקת הקב"ה מאבד את זכרו, שנאמר 'ואש יצאה מאת ה' ותאכל את החמשים ומאתים איש'. אמר ר' ברכיה: כמה קשה המחלוקת שבי"ד של מעלה אינן קונסין אלא מבן עשרים שנה, ובי"ד של מטה מבן שלש עשרה שנה, ומחלוקתו של קרח תינוקות בני יומן נשרפו, ונבלעו בשאול תחתית, דכתיב 'ונשיהם ובניהם וטפם' , וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה לכך נאמר ויקח קרח", עיי"ש באריכות.
טענות קורח מטלית ומזוזה
עוד כותב רש"י, שקרח לקח מאתים וחמישים ראשי סנהדראות, לא אנשים פשוטים, והלך ללעוג על נביאי ה' ועל תורתו. וז"ל (שם): "מה עשה, עמד וכנס מאתים חמישים ראשי סנהדראות, רובן משבט ראובן שכיניו, והם אליצור בן שדיאור וחבריו וכיוצא בו, שנאמר נשיאי עדה קריאי מועד, ולהלן הוא אומר אלה קרואי העדה, והלבישן טליתות שכולן תכלת. באו ועמדו לפני משה, אמרו לו: טלית שכולה של תכלת חייבת בחוט של תכלת בציצית או פטורה, אמר להם חייבת. התחילו לשחק עליו, אפשר טלית של מין אחר, חוט אחד של תכלת פוטרה, זו שכולה תכלת לא תפטור את עצמה?". ועוד מביא בתנחומא, אמר לו קרח למשה: "בית מלא ספרים, מהו שיהא פטור מן המזוזה? א"ל: חייב במזוזה. א"ל: כל התורה כולה רע"ה פרשיות יש בה, ואינן פוטרות את הבית, ושתי פרשיות שבמזוזה פוטרות את הבית ?! א"ל: דברים אלו לא נצטווית עליהם, אלא מלבך את בודאם, הדה הוא דכתיב ויקח קרח".
עוד כותב רש"י, שקרח לקח מאתים וחמישים ראשי סנהדראות, לא אנשים פשוטים, והלך ללעוג על נביאי ה' ועל תורתו. וז"ל (שם): "מה עשה, עמד וכנס מאתים חמישים ראשי סנהדראות, רובן משבט ראובן שכיניו, והם אליצור בן שדיאור וחבריו וכיוצא בו, שנאמר נשיאי עדה קריאי מועד, ולהלן הוא אומר אלה קרואי העדה, והלבישן טליתות שכולן תכלת. באו ועמדו לפני משה, אמרו לו: טלית שכולה של תכלת חייבת בחוט של תכלת בציצית או פטורה, אמר להם חייבת. התחילו לשחק עליו, אפשר טלית של מין אחר, חוט אחד של תכלת פוטרה, זו שכולה תכלת לא תפטור את עצמה?". ועוד מביא בתנחומא, אמר לו קרח למשה: "בית מלא ספרים, מהו שיהא פטור מן המזוזה? א"ל: חייב במזוזה. א"ל: כל התורה כולה רע"ה פרשיות יש בה, ואינן פוטרות את הבית, ושתי פרשיות שבמזוזה פוטרות את הבית ?! א"ל: דברים אלו לא נצטווית עליהם, אלא מלבך את בודאם, הדה הוא דכתיב ויקח קרח".
מדוע חלק קרח על משה בציצית?
ויש להבין, מה מצא קורח להקשות על משה ואהרן ממזוזה, בשלמא ציצית שאל אותו כי כך נצטוו בסמוך, בסוף פרשת שלח, אבל מזוזה מאן דכר שמה כאן? אלא נראה לומר, שראה קרח שבפרשת ציצית יש סגולה לשמירה מעולה כמו שכתוב 'חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם', מכאן שהציצית שהיא מסובבת את האדם יוצרת מלאך שבא לחנות עליו ולשמרו ולחלצו מכל צרה. שמירה זו אינה סגולית בלבד, אלא גם ברורה ופשוטה לפי שכשאדם הולך עם ציציות לעיני כל, לא יוכל להכנס למקומות שלא תואמים את ההלכה, למשל לא יכנס למסעדה שאוכלים בה טרפות וכן לכל מיני מקומות שלא ראוי בן ישראל קדוש להמצא בו. ואת זה רצה קרח למנוע, כיון שכל מטרתו הוא לקעקע את המצוות לחרף ולגדף ולשים אותם ללעג ולקלס, וללכת לכל מקום שרוצה בלי "שומרים" ו"מלאכים".
ויש להבין, מה מצא קורח להקשות על משה ואהרן ממזוזה, בשלמא ציצית שאל אותו כי כך נצטוו בסמוך, בסוף פרשת שלח, אבל מזוזה מאן דכר שמה כאן? אלא נראה לומר, שראה קרח שבפרשת ציצית יש סגולה לשמירה מעולה כמו שכתוב 'חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם', מכאן שהציצית שהיא מסובבת את האדם יוצרת מלאך שבא לחנות עליו ולשמרו ולחלצו מכל צרה. שמירה זו אינה סגולית בלבד, אלא גם ברורה ופשוטה לפי שכשאדם הולך עם ציציות לעיני כל, לא יוכל להכנס למקומות שלא תואמים את ההלכה, למשל לא יכנס למסעדה שאוכלים בה טרפות וכן לכל מיני מקומות שלא ראוי בן ישראל קדוש להמצא בו. ואת זה רצה קרח למנוע, כיון שכל מטרתו הוא לקעקע את המצוות לחרף ולגדף ולשים אותם ללעג ולקלס, וללכת לכל מקום שרוצה בלי "שומרים" ו"מלאכים".
שלא להניח מזוזה בשביל שכר ושמירה
גם במזוזה יש חשיבות ומעלה גדולה, ויש בה גם סגולות של שמירה מיוחדות, והרמב"ם הזכיר אותם בשתי מקומות שונים. במקום אחד כותב הרמב"ם בחריפות גדולה אודות אלו השמים מבטחם בתוספות של שמות מלאכים שונים, ולא מסתמכים על המזוזה כמו שהיא לקיים את המצוה כפי שציוה הבורא ית"ש, וז"ל (פ"ה מהלכות מזוזה ה"ד): "מנהג פשוט שכותבים על המזוזה מבחוץ כנגד הריוח שבין פרשה לפרשה שד"י ואין בזה הפסד לפי שהוא מבחוץ, אבל אלו שכותבין מבפנים שמות המלאכים או שמות קדושים או פסוק או חותמות הרי הן בכלל מי שאין להם חלק לעולם הבא , שאלו הטפשים לא די להם שבטלו המצוה אלא שעשו מצוה גדולה שהיא יחוד השם של הקב"ה ואהבתו ועבודתו כאילו הוא קמיע של הניית עצמן כמו שעלה על לבם הסכל שזהו דבר המהנה בהבלי העולם. ולהלן כותב הרמב"ם (פ"ו הלי"ג), וז"ל: "חייב אדם להזהר במזוזה מפני שהיא חובת הכל תמיד, וכל זמן שיכנס ויצא יפגע ביחוד השם שמו של הקדוש ב"ה ויזכור אהבתו ויעור משנתו ושגיותיו בהבלי הזמן, וידע שאין דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים אלא ידיעת צור העולם ומיד הוא חוזר לדעתו והולך בדרכי מישרים, אמרו חכמים הראשונים כל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו מוחזק הוא שלא יחטא שהרי יש לו מזכירין רבים והן הם המלאכים שמצילין אותו מלחטוא שנאמר חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם, בריך רחמנא דסייען".
ואין זה סותר למה שכתב לעיל פ"ה ה"ד, כי שם כתב את מטרת המצוה, וכאן כותב תוצאה מקיום המצוה.
וז"ל הבא"ח (ש"ש כי תבא אות א'): "ועוד שהבית נשמר בה' כמו שנאמר ה' שומרך, אדם ישן על מיטתו בפנים, והקב"ה שומרו מבחוץ. ומ"מ לא תהיה כוונת האדם בהנחתה בשביל שמירה או שכר בעולם הבא, אלא לקיום מצוות הבורא יתברך" (ועין בזוהר הקדוש ואתחנן דף רס"ג ע"ב שהמזוזה שומרת שלא יכנס יצר הרע לבית, עי"ש).
גם במזוזה יש חשיבות ומעלה גדולה, ויש בה גם סגולות של שמירה מיוחדות, והרמב"ם הזכיר אותם בשתי מקומות שונים. במקום אחד כותב הרמב"ם בחריפות גדולה אודות אלו השמים מבטחם בתוספות של שמות מלאכים שונים, ולא מסתמכים על המזוזה כמו שהיא לקיים את המצוה כפי שציוה הבורא ית"ש, וז"ל (פ"ה מהלכות מזוזה ה"ד): "מנהג פשוט שכותבים על המזוזה מבחוץ כנגד הריוח שבין פרשה לפרשה שד"י ואין בזה הפסד לפי שהוא מבחוץ, אבל אלו שכותבין מבפנים שמות המלאכים או שמות קדושים או פסוק או חותמות הרי הן בכלל מי שאין להם חלק לעולם הבא , שאלו הטפשים לא די להם שבטלו המצוה אלא שעשו מצוה גדולה שהיא יחוד השם של הקב"ה ואהבתו ועבודתו כאילו הוא קמיע של הניית עצמן כמו שעלה על לבם הסכל שזהו דבר המהנה בהבלי העולם. ולהלן כותב הרמב"ם (פ"ו הלי"ג), וז"ל: "חייב אדם להזהר במזוזה מפני שהיא חובת הכל תמיד, וכל זמן שיכנס ויצא יפגע ביחוד השם שמו של הקדוש ב"ה ויזכור אהבתו ויעור משנתו ושגיותיו בהבלי הזמן, וידע שאין דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים אלא ידיעת צור העולם ומיד הוא חוזר לדעתו והולך בדרכי מישרים, אמרו חכמים הראשונים כל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו מוחזק הוא שלא יחטא שהרי יש לו מזכירין רבים והן הם המלאכים שמצילין אותו מלחטוא שנאמר חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם, בריך רחמנא דסייען".
ואין זה סותר למה שכתב לעיל פ"ה ה"ד, כי שם כתב את מטרת המצוה, וכאן כותב תוצאה מקיום המצוה.
וז"ל הבא"ח (ש"ש כי תבא אות א'): "ועוד שהבית נשמר בה' כמו שנאמר ה' שומרך, אדם ישן על מיטתו בפנים, והקב"ה שומרו מבחוץ. ומ"מ לא תהיה כוונת האדם בהנחתה בשביל שמירה או שכר בעולם הבא, אלא לקיום מצוות הבורא יתברך" (ועין בזוהר הקדוש ואתחנן דף רס"ג ע"ב שהמזוזה שומרת שלא יכנס יצר הרע לבית, עי"ש).
המלאכים השומרים בזכות המזוזה
הרמב"ם כותב שיש מלאכים ששומרים על האדם במיוחד. ומי טיפש וירצה לוותר על המלאכים הללו, והלוא אם לא יקיים מצוות כראוי יברחו ממנו. ועל כן, יתחזק האדם בכל המצוות שבאורח חייו כדי לזכות בברכת המלאכים, מלבד שמקיים מצות הבורא יתברך שמו ויתעלה.
הרמב"ם כותב שיש מלאכים ששומרים על האדם במיוחד. ומי טיפש וירצה לוותר על המלאכים הללו, והלוא אם לא יקיים מצוות כראוי יברחו ממנו. ועל כן, יתחזק האדם בכל המצוות שבאורח חייו כדי לזכות בברכת המלאכים, מלבד שמקיים מצות הבורא יתברך שמו ויתעלה.