הכוונה והמעשה

על מה באמת היתה מחלוקתם של קרח ועדתו על משה? ומה היה מוכן קרח לעשות לשם כך שהביא לנפילתו.

חדשות כיפה ירׂחם שמשוביץ 22/12/02 00:00 יז בטבת התשסג

פרשתנו עוסקת בעיקרה, במחלוקתם של קורח ועדתו על משה. וכשאנו מתבוננים בכתוב, קשה לנו להבין על מה נסבה אותה המחלוקת שבגינה ברא הקב"ה בריאה חדשה ופצתה האדמה את פיה ובלעה אותם חיים שאולה. קשה עוד יותר הדבר כשאנו קוראים את המדרשים העוסקים בפרשיה זו.

הכתוב פותח במילים: "ויקח קורח" ומיד שואלים חז"ל: את מי או מה לקח קורח? שהרי בהמשך הכתוב לא מופיע תיאור של מי או מה שנלקח. ועונים הפרשנים שלקח קורח את עצמו מכל הענין ואמר זו לא תורה. וקשה הדבר להבנה מה היה חטאו הגדול של קורח ועדתו, שככה קרה להם? כדי להבין את מהותה ופנימיותה של מחלוקת קורח ועדתו על משה ואהרון, עלינו להסתכל על המכלול שבו היא נתונה. מחלוקתם של קורח ועדתו מופיעה בסמיכות לפרשת ציצית ואומרים על כך: נסמכה פרשת קורח לפרשת ציצית שעל ענין זה נחלקו. כפי שמובא במדרש תנחומא שבא קורח ושאל את משה בגד שכולו תכלת האם חייב בציצית או פטור הוא מן הציצית? וכשענה לו משה שאף בגד שכזה שכולו תכלת חייב בציצית, האשימו קרח שבדה מצוה זו מליבו, כי איך יתכן שבגד שכולו תכלת לא פוטר את עצמו, אך ארבעה חוטים פוטרין אותו!

אך עדיין אין אנו מבינים את מהותה של מחלוקת זו של קרח ועדתו על משה. וכדי להבין את חטאו הגדול של קרח ואת מהות המחלוקת של קרח ועדתו על משה ואהרון, עלינו לפצח את "שפת הסתרים" שמשמשת אותם במחלוקתם.

מובא במסכת ברכות: "מאימתי קוראין את שמע בשחרית?" ועונה הגמ' "משיכיר בין תכלת ללבן". כוונת הגמ' היא מאימתי יכול אדם לקבל על עצמו על מצוות ועל מלכות שמים ועונה הגמ' משיכיר בציצית שלו בין פתיל התכלת היחיד לבין שאר השלושה חוטים הלבנים.

בעמקם של דברים המחלוקת של קרח נוסבת סביב מהי תורה? לפי דעתם של קרח ועדתו אין חשיבות לפתילות של הציצית אין הבדל מהותי בין פתיל התכלת לפתיל הלבן, בעוד אצל משה גם טלית שכולה תכלת חייבת בפתילות לבנות כדי שתהיה כשרה. אבל כמו שאמרנו כל הדברים הנ"ל הם "קודים" שאנו צריכים לפצח כדי להבין את עומק מחלוקתם של קורח ועדתו על משה. לפי קורח אין חשיבות למעשים שהאדם עושה כל עוד מחשבתו טהורה וטובה היא, מה חשיבות יש בדרך, מה חשובים הפרטים כל עוד ישנה לו התכלית, הוא זוכר את כל הדברים שעליהם "יביאנו האלקים במשפט", העיקר האמונה והכיוון הכללי, הוא לא תופס שאותה התכלת בלי החוטים הלבנים, בלי הביטויים המעשיים, לא שווה ולא כלום; שואלת הגמ' מה עיקר, לימוד או מעשה? ומגיעה היא למסקנה שתלמוד עיקר רק מפני שמביא לידי מעשה.

בעוד שלפי משה גם בגד שכולו תכלת חייב בציצית. כי אפילו חשיבה טהורה וכוונה טובה ללא מעשים המלוים אותם, אין בהם ולא כלום. פתיל התכלת שמורה על התכלית, לא רק שלא עוזר לאדם בלא החוטים הלבנים שמצטרפים אליו, אלא היא עלולה אף להפילו.

גדולתו של קורח שממנו יצא שמואל השקול כנגד משה ואהרון כדכתיב "משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו" גרמה לו להשתכנע בכך שלו משפט הבכורה, שהוא הצריך להיות מנהיגם של ישראל. על כן בא במחלוקת נגד משה ואהרן בטענה כי כל העם כולם קדושים כמו טלית שכולה תכלת; וכפי שלדידו טלית שכולה תכלת אינה חייבת בחוט של תכלת כך עם שכולו קדוש אינו צריך מנהיג בבחינת "ומדוע תתנשאו על קהל ד'". טעותו והיא חטאו היא לא להבדיל בין האמת לבין המציאות. אכן, הקב"ה אמר "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" אבל דוקא יש לשים לבלכך שהמשפט נאמר בלשון עתיד, וכל עוד שישראל לא התגברו על המכשולים הפנימיים והתיצוניים המעכבים את הדבר, זקוקים הם עצמם לכהנים ולמנהיגותם של מורי דרך הקדושה. קורח בעצם שולל את משמעות ההסתוריה כאמצעי ליישום רצון ד'. לכן אינו מסוגל להסכים למושג "מצוה מעשית" כפועלת התפתחות של ממש על ידי המאמצים של האדם. משום כך מאשים הוא את משה ש מצות ציצית המסמלת "את כל מצותי" בדויה היא מליבו ולכן הכחשתו היא על כל התורה כולה. הסתירה הפנימית בעמדתו מעידה על חוסר כנות ושהתקוממותו לא נובעת מדאגה אמיתית לערכים אלא מתוך גאוה ואהבת השררה - והרי כל הפוסל, במומו הוא פוסל.