"און בן פלת אשתו הצילתו"

דמותה של אשת און בן פלת מועלית על נס בבבלי סנהדרין כמי שרקחה תוכנית לפרישתו של בעלה מעדת קורח ולהצלתו. שמואל דוד לוצאטו חיבר יצירה ספרותית דרמטית המתבססת על מעשה זה והמרחיבה אותו, יצירה אשר ראוי לנו לעיין אף בה

חדשות כיפה ד"ר יעל לוין 15/06/18 12:34 ב בתמוז התשעח

"און בן פלת אשתו הצילתו"
צילום: shutterstock

מבוא

און בן פלת נמנה בתחילת פרשת קורח עם עדת קורח (ראו במדבר טז, א-ג), ואולם לעומת זאת, שמו אינה מוזכר בהמשך בין האנשים שהאדמה בלעה אותם. מתוך כך מצינו בספרות חז"ל מעשה המגולל כיצד בא און בן פלת להינצל בזכותה של אשתו מהמוות שפקד את קורח ועדתו (סנהדרין קט ע"ב–קי ע"א ומקבילות).

במעשה זה, המובא משמו של רב, שמה הפרטי של האישה נותר עלום. לפי הנאמר בסנהדרין ניסתה אשת און בתחילה להניא את בעלה מלחבור לעדת קורח בטענה שלא תצמח לו כל תועלת אישית מכך שכן אף אם קורח יהפוך למנהיג, און עצמו לא יזכה לעמדת מפתח: "אי מר רבה אנת תלמידא ואי מר רבה אנת תלמידא" [=אם האדון (=משה) רב אתה תלמיד, ואם האדון (=קורח) רב אתה תלמיד].

נראה כי און נטה להשתכנע מהטיעון שהעלתה אשתו, והוא שאלהּ מה יוכל לעשות שכן היה איתם בעצה ונשבע עמם. האישה השיבתו שהיא יודעת "דכולא כנישתא קדישא נינהו" [=שכל העדה קדושים הם], אופן התבטאות שכיוצא בו נעשה שימוש במקרא בידי מי שנמנו עם עדת קורח, ביקשה ממנו לשבת ואמרה שתצילו. היא השקתה אותו יין עד שהשתכר, השכיבה אותו בפנים, ישבה בשער וסתרה את שערה. כל מי שבא לקחת את און למחות כנגד משה, ראה אותה ושב כלעומת שבא, ובתוך כך נבלעו קורח ועדתו. על אישה זו נדרש הכתוב "חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ" (משלי יד, א). 

ממעשה זה עולה דמותו של און בן פלת כאדם פסיבי לחלוטין הנעדר חוט שדרה, שאין לו דעה עצמית משלו. נראה שהוא השתכנע במהרה מדברי אשתו לטובת הפרישה מעדת קורח, כשם שיש להניח שהושפע מלכתחילה בנקל להצטרף אליה. הוא לא העלה הצעה משלו למלט את עצמו, אלא פנה לזוגתו וביקש לזכות בעצתה. לעומתו, האישה נקטה יוזמה ופעלה בנחישות על מנת להצילו, אפילו במחיר של הקרבה עצמית באופן שחשבוה לאישה בלתי צנועה. 

המחזה "און בן פלת" 

מעניין להתוודע ליצירה ספרותית שחיבר החכם היהודי-איטלקי שמואל דוד לוצאטו (תק"ס–תרכ"ו; 1800–1865), הנודע בכינויו שד"ל, על און בן פלת ואשתו. שד"ל היה פרשן מקרא, משורר, בלשן ופילוסוף, ובן דודו של המשוררת הלמדנית הנודעת רחל לוצאטו מורפורגו שהייתה לה השפעה עליו בצעירותו. המחזה "און בן פלת" פרי עטו של שד"ל יצא לאור בדפוס בספר שיריו "כנור נעים" (ווין 1825, עמ' 73–83).

מחזה דרמטי זה מיוסד על התבנית הכללית של המעשה בסנהדרין. הנפשות הפועלות בו הן און בן פלת, אשת און בן פלת, ומגידי השמועה, הם האנשים שהסתובבו והודיעו את דבר בליעתם של קורח ועדתו למשפחות ההרוגים. אתר התרחשות המחזה מוזכר בתור אוהלו של און בן פלת במדבר. 

המחזה נפתח בדבריה של אשת און אשר תהתה מדוע בעלה איחר לשוב. היא הזכירה שעיניה כלו לראותו וכי חששה שאירע לו דבר מה. היא הביעה בהמשך את האמיתה שלפיה עומדים על מעלותיו של אדם בשעת היעדרותו בלבד. בשלב זה הגיע און לביתו אך לא חשף את הנסיבות האמיתיות שהיו כרוכות בהתאחרותו, אלא סיפר שביקר את דתן אשר חלה בחולי כבד. אולם האישה ידעה שבעלה השלה אותה, והיא הפטירה לעומתו שדתן איננו חולה אלא התייצב כנגד משה. בעקבות זאת און הביע את דעתו שדתן פעל נכונה וכי אין ראוי שבני עמרם ימלכו הם לבדם והכבוד יהיה מנת חלקם בלבד.

האישה ביקשה ממנו לחדול מלדבר כנגד "יִשְׁרֵי-דָרֶךְ" הפועלים בשם ה', והוסיפה לשאול אם אמנם משה ואהרן גאלו את ישראל ממצרים מדעתם העצמית ואם גם ירידת המן היא "תַּחְבּוּלַת גָּבֶר". כן שאלה אותו אם שכח את היום הנורא של מעמד הר סיני. און השיבהּ באומרו "אַךְ לָמָּה הִשְׂתָּרֵר גַּם יִשְׂתָּרֵרוּ עָלֵינוּ", והאישה אמרה לו שהוא מורד בא-להים. היא טענה בפניו, בהמשך למעשה התלמודי, כי גם אם מאבקו של קורח יישא פירות, הוא לא יימצא בעמדת הנהגה ראשית. 

בנקודה זו הטיף לה און מוסר בנוגע למעמדה כאישה: "רַב-לָךְ. הַלְיוֹעֵץ לִי אוֹתָךְ לָקַחְתִּי? / זִכְרִי כִּי-אַתְּ אִשָּׁה, וַאֲנִי הַגֶּבֶר. / וּלְשָׁרֵת אֶת-אִישָׁהּ אִשָּׁה נוֹצָרֶת, / אַךְ-לֹא לָעוּץ אֹתוֹ עֵצָה נִבְעָרֶת". במאמר מוסגר יצוין שקיים מקום להניח כי לו היה מתפרסם קטע מעין זה בזמננו היה מעורר מהומה רבתי. בהמשך דבריו הוסיף און להזכיר כי הוא עייף, וביקש מאשתו לערוך את השולחן ולמסוך את היין הטוב שאותו אהב. התברר שהסעודה הייתה מוכנה זה כבר, ואון החמיא לאשתו על התבשילים שהכינה ונרדם בעקבות היין.

בהמשך הגיעו מגידים רבים לאוהלם של און ואשתו מתוך שסברו כי און נמנה עם הבלועים. אולם אשת און ביקשה מהם שיסורו אל האוהל פנימה, והראתה להם את און אשר ישן. המגידים חפצו לדעת מי חילצו ורצו שיתעורר. כשקם און אמרו לו כי מתו כל רעיו, והוא נשא דברים בשבח אשתו, והמגידים החרו-החזיקו אחריו ולקראת סיום המחזה האריכו הם בשבחיה בשבצם היגדים אחדים ממזמור אשת חיל, ובחתימת דבריהם, הזהה למילות פתיחתם, אמרו "אַשְׁרֶיךָ! אִישׁ הָאֹשֶׁר, / בַּעַל אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת".

הבדלים בין הסיפור התלמודי למחזה

למרות הדמיון הניכר בין גרסת המעשה שהוביל להצלתו של און בבבלי בהשוואה לנוסח מחזהו של שד"ל, מכל מקום נודעים אף שינויים והבדלים אחדים ביניהם. תחילה יש לציין כי המעשה התלמודי מצייר את און כאדם סביל לחלוטין, אולם לעומת זאת דמותו העולה מן המחזה אקטיבית מעט יותר. כך שלא כמו הסיפור התלמודי שבו האישה היא זו שהשקתה את און יין, לפי גרסתו של שד"ל און עצמו מבקש ללגום יין ונמצא כי המפתח להינצלותו ולגאולתו טמון מבחינה מסוימת בהתנהגותו שלו. עם זאת, בדברי השבח לאשתו אחר הינצלותו הזכיר און שאשתו האכילה אותו, השקתה אותו חמר "וַתַּשְׁכִּירֵנִי".

נקודה נוספת היא ששד"ל אינו משבץ כלל את המוטיב המציין שאחרי הירדמותו של און וקודם לבליעת קורח ועדתו ישבה אשת און בשער הבית וסתרה את שערותיה וכל מי שבא עבור בעלה סב על עקביו, והוא משמיט כליל אלמנט זה. לעומת זאת, בהתאם לנאמר במחזה האנשים שבישרו את מותם של קורח ועדתו הגיעו לפתח הבית ואשת און הזמינתם להיכנס פנימה ולחזות בבעלה השרוע בתרדמה על מיטתו תוך שניצל מהבליעה. 

הפרש נוסף בין המעשה בבבלי לבין המחזה מאת שד"ל הוא שאם לפי המעשה בסנהדרין חז"ל הם ששיבחו את אשת און, על פי המחזה און עצמו, ומגידי השמועה בעקבותיו, הם שקילסוה. 

כמו כן, נקודה מרכזית היא ששד"ל מעמיד במוקד ההתרחשות את און בן פלת עצמו כגיבור הראשי, ולא את אשתו שהצילתו, והמחזה קרוי על שמו בלבד, ומקום ההתרחשות תואר בתור "אהל און בן פלת".

סיכום

אשתו של און בן פלת היא דמות המעוררת השראה מרובה. היא עמדה על הסכנה שנשקפה לחיי בעלה מהשתייכותו לעדת קורח, וגמרה אומר להצילו. היא פעלה באקטיביות ובנמרצות ובדרך יצירתית על מנת להשיג את מבוקשה, וזכתה לגושפנקה של חכמים שהעלוה על נס כמי שפעלה בדרך חכמה ותבונה.
 

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן