השבוע אפתח בשאלה: מי לדעתכם מכיר את החברה שלכם - אתם, המנהלים, המייסדים, הבעלים, הנשיא או שאולי דווקא יועץ חיצוני שאיננו מכיר את הדברים, אך מצד שני מעניק פרספקטיבה אובייקטיבית יותר?
משה משנה את סדר הפעולות
בספרנו "אבות הניהול" הקדשנו פרק רחב להתמודדות הנכונה עם הדילמה הזו, אולם משפט אחד בפרשת השבוע יכול לגלות לנו מידע קריטי בנושא הזה: משה מתאר כי האלוקים מצווה אותו לחצוב מחדש את לוחות הברית ולבנות להם ארון מעץ. משה כמובן ממלא אחר ציוויו, אך באופן מפתיע הוא משנה את סדר הפעולות בכך שהוא קודם כל בונה ארון עץ, ורק אז פוסל לו את הלוחות השניות.
האם משה ממרה את פיו של אלוקים? רבי יצחק עראמה, מגדולי התורה בתקופת גירוש ספרד, מסביר בביאורו לתורה כי אין כאן כל סתירה. אלוקים ציווה את משה כיועץ, בעוד שמשה נהג כמבצע. יועץ, מסביר רבי עראמה, פחות מתעסק בפרקטיקה. אותו מעניין השורה הסופית, יעדי העל של הפרויקט. איך מורידים את זה לחיי המעשה, זה כבר לא כאב ראש שלו. את זה המנכ"ל צריך לעשות.
אלוקים מסתכל על היעד הסופי
כשאלוקים מורה את משה לבנות את הארון, הוא מסתכל על היעד הסופי: נתינת הלוחות בתוכו. ולכן ההנחיה הראשונה היא פיסול הלוחות. הארון נועד לשרת אותם. אולם משה, שצריך ליישם את כל זה בפרקטיקה, בונה קודם כל את המקום בו יוכל לשים את הלוחות. עלינו לזכור זאת בעת שאנחנו צורכים יעוץ. היועץ מבחינתו שם לנו את יעדי העל, אך לא בהכרח את הפרקטיקה. גם כשאנו צורכים יעוץ מקצועי יש לנו עבודה רבה ביישום והגשמת הדברים. לפני שאנחנו פונים ליישום תכנית כלשהי, נבדוק שהיא באמת ברת יישום ומתאימה לתשתיות האנושיות והחברתיות בחברה שלנו.
יש לא מעט מנהלים שמאבדים את יכולת קבלת ההחלטות כי הם מקשיבים אך ורק ליועץ שבסופו של דבר יכול להעניק כלים, מתודולוגיה אבל הוא לא זה שיהיה "תחת האלונקה" ויישא באחריות של המלצות שגויות.
תזמון בעייתי לא גורע מחשיבות הנושא
אשתף בדוגמה אותנטית: לאחרונה יש קולות הקוראים למשקיעים בהייטק לחזור ולהשקיע בחברות הזנק כדי להניע את הקטר מחדש ולהגדיל את כמות החברות החדשות אחרי חמש שנים של ירידה. בדו"ח שהוכן לממשלה, נתנו המלצות ליישום שחלקן דרך מיסים והטבות. אולם על אף שהדו"ח חיוני וחיובי לענף ההייטק ולכלל המשק, נמתחה ביקורת ציבורית על התיזמון ועל התיעדוף, כביכול מדובר כאן ב"כלכלת בחירות", ואז נשאלת השאלה: מה יותר חשוב? הממשלה שלוקחת אחריות, או דעתם של יועצים חיצוניים שמסבירים שלא כדאי ליישם את התכנית עקב בעיה נקודתית, מבלי לראות את התמונה המלאה ובלי הצורך לשאת באחריות.
גם אם התזמון בעייתי עקב המצב הפוליטי, זה לא גורע מחשיבות הנושא. אנו רואים זאת במדינות אחרות כמו אנגליה שמעודדות את תעשיית ההייטק באמצעות מענקים, חלוקה בהפסדים או הטבות מס שונות. אני מאמין שעדיף שהכסף יושקע פנימה ויעודד את היזמות הישראלית מאשר למדינות אחרות.
מה שחשוב הוא, כמו בפרשה, זו השורה התחתונה - שתיפסק הירידה בכמות החברות החדשות המוקמות. והממשלה, בתפקיד המבצע - כמו משה, צריכה לדאוג ליישום, שאלת ה"איך" נתונה לפרשנותו של המבצע. צריך לדעת להקשיב ליועץ אבל "לא לאבד את עמוד השידרה" ולהבין את ההשלכות של העצות שקיבל ובעיקר לדעת לקחת אחריות.