מה יהיה?

מדוע המוות מפחיד כל כך הרבה אנשים? ולמה משה רבנו בוחר להעביר את בני ישראל מבחן אמוני קשה, בדיוק לפני הכניסה לארץ?

חדשות כיפה אור רוזמן 02/08/07 00:00 יח באב התשסז

אחד מהאימונים הפסיכולוגיים הכי קשים (לפחות נפשית) במערך הקרבי של צה"ל הוא אימון שמבוסס על עיקרון אי-הודאות. כלומר לאמן את החייל למצב שהוא לא יודע מה יהיה: מתי יוקפץ, מתי ינוח, מתי יוכל לצאת הביתה ומתי ידרש להסתער.

אין דבר שיותר מפחיד בן-אדם מאשר חוסר ידיעה וחוסר בהירות לגבי מה יהיה, זהו הפחד הכי גדול של האנושות - הפחד מהלא נודע.

הסיבה שהמוות כל כך מפחיד אנשים היא מפני שאינם יודעים מה יהיה אחריו...

מסיבה זו מגייסת התקשורת כל כך הרבה מומחים ופרשנים, סוקרים, קוראי ומנתחי דעת קהל על מנת לנסות לנבא ולשער "מה יהיה?". מה יהיה ביום שאחרי, מה יהיה אם, ומה יהיה אם לא, ולאן באופן כללי מועדות פנינו. אותם מגידי עתידות ומעלי באוב מודרניים יותר משנותנים השקפה אמיתית לגבי מה עתיד להיות, מרגיעים את העם ונותנים לו אשליה ותחושה נינוחה של וודאות.

נגד הגישה הזו יוצא משה רבנו.

בפרשיה שחז"ל בחרו לשבץ בתפילה, מבהיר משה רבנו את עמדתו כלפי משערים ומנחשים וחוזים למיניהם: "והיה אם שמע תשמעו בקול ה אלוקיכם לעובדו בכל ללבכם ובכל נפשכם" אז מה יהיה? "ונתתי גשמיכם בעיתם יורה ומלקוש וכו"

אל תשאל מה יהיה! תחליט מה יהיה! אתה הקובע, אתה המחליט!

האדם במעשיו, בחיבור שלו עם הקב"ה, באמונה שלו ובתפילה שלו - הוא זה שמעצב את העתיד. הוא זה שמחליט "מה יהיה". במקום להעלות ספקולציות והשערות תעצב את העתיד - את מה שיהיה. "אין מזל לישראל" היהודי לא מחכה לעתיד- הוא יוצר אותו.

על אותו הרעיון חוזר משה רבנו לאורך כל הפרשה שוב ושוב -

"והיה עקב תשמעון"- "ושמר ה אלוקיך את הברית... ואהבך וברכך והרבך וכו" כמו מורה שתלמידיו מתקשים להבין. זה מבחן אמוני קשה- לא לחשוש ממה שיהיה, להאמין בהשגחת הבורא בנו ובמעשינו ולהאמין ש" כל עובדין דישראל עבדין לתתא מתערי עובדא לעילא" (זוהר פרשת תזריע)

ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות

הנקודה מתחדדת במיוחד בארץ ישראל, ארץ בה החיסרון הגדול שלה הוא היתרון שלה: "כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצריים היא אשר תזרע את זרעך והשקית ברגלך כגן הירק והארץ אשר אתם עוברים שמה לרישתה ארץ הרים ובקעות למטר השמיים תשתה מים" במצרים יש את הביטחון והוודאות של הנילוס, אפשר לעשות הערכה רב שנתית, תחזית לעשר שנים הקרובות, צפי לגבי מצב המים. בארץ ישראל המצב אחר, בארץ ישראל הכול יכול להשתנות משנה לשנה ומרגע לרגע. השנה היה גשם והכנרת עלתה, ב"ה? לא בטוח שגם שנה הבאה יהיה, אולי שנה הבאה תהא שנת בצורת ר"ל?! אין ארץ שבה הכול כל כך דינאמי וחסר וודאות שהכול יכול להשתנות (ואכן משתנה) כל כך מהר. חוסר הוודאות הזה הוא הוא החיסרון אך גם היתרון- הוא מאפשר ובעצם מכריח אותנו לקיים דיאלוג בלתי פוסק עם בעל הבית, עם הקב"ה "ארץ אשר ה אלוקיך דורש אותה תמיד, עיני ה אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה" הקב"ה מתעדכן ומעדכן נון סטופ, , ארץ ישראל מחוברת לריבונו של עולם on-line. דברים קורים מרגע לרגע והכל יכול להשתנות, תלוי במה? בנו! במעשינו ובאמונה שלנו.

ארץ ישראל, אומר משה, היא ארץ מלאה כל טוב "ארץ נחלי מים עינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש" ועם זאת הארץ עמדה חרבה ושוממה באלפי שנות הגלות! זוהי סגולתה של ארץ ישראל . השפע נמצא בה בכח, בפוטנציאל ומי מחליט אם ארץ ישראל תשפיע את טובה? עם ישראל כמובן.

לעמ"י יש את הכח לבנות את הארץ להחליט שיהיה בה שפע. הרב אשלג נהג להגיד "בנגב אין גשם? אי אפשר להתיישב שם? יתיישבו שם יהודים- אז ירד גשם!!!"

אך לעם ישראל יש גם את הכח להחריב ולהרוס "מחרביך ומהרסייך ממך יצאו" (הפטרה) - בידך הדבר להחריב ולבנות ליצור או להרוס. אל תשאל מה יהיה- תחליט אתה מה יהיה. כי בסופו של דבר אין הדבר תלוי אלא בי, אלא בנו.