פרשת השבוע, פרשת נשא, עוסקת בין היתר בחוסנו של התא המשפחתי הישראלי. בפרשתנו מופיעה פרשיית "סוטה", כלומר אשה שהתעורר לגביה חשד עם ראיות נסיבתיות שהיא בגדה בבעלה.
האמון המשפחתי הינו מאבני היסוד לכל בניין הבית הלאומי. אמון זה כמובן התערער בעקבות מעשיה של האשה. תורת ישראל רואה חשיבות גדולה ביציבות התא המשפחתי, ולכן תהליך הבדיקה האם נעשתה מעילה באמון בתוך התא המשפחתי, הינו תהליך פלאי המעורב בו סיוע שמימי חריג ביותר, סיוע השמור בדרך כלל לאירועים מיוחדים בסדר גודל לאומי. כמו כן, כחלק מהתהליך הזה, שמטרתו להשיב את האמון המשפחתי על כנו ולאפשר חזרה לחיי משפחה תקינים ובריאים, אף נמחקות אותיות שמו של אלוקים: "לעשות שלום בין איש לאשתו...שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים" (תלמוד בבלי מסכת שבת קט"ז.).
הדברים החריגים הללו נעשים על מנת לשמור על שלמות הזוגיות והלכידות המשפחתית - לכידות המהווה בסיס לבניית עמנו בצורה נכונה וישרה, בהיות התא המשפחתי החלק הגרעיני ביותר המכיל בתוכו מרכיבים של אומתנו. חכמי ישראל ביטאו עקרון זה באמירה: "זכו - שכינה ביניהם", כלומר, במצב בו האיש והאשה זכו לבנות את ביתם בצורה הנכונה, נוצרה קרקע פוריה להתקדמות אל השלמות והטוב.
כאשר נפגשים בקלקול מוסרי כה עמוק, כמעשה הסוטה, אמור להזדעזע משהו בתוכנו פנימה. זוהי הסיבה שפרשיית נזיר מופיעה מיד לאחר פרשיית סוטה: "הרואה סוטה בקלקולה - יזיר (יפריש, ימנע) עצמו מן היין" (רש"י על במדבר ו', ב' על פי התלמוד במסכת סוטה ב'.). הנזיר הפיק את הלקחים מסיפור שבירת האמון המשפחתי - שהינה השתעבדות לחשק רגעי, ולכן ראה לנכון לנקוט לזמן מוגדר פעולה בכיוון ההפוך - כיון שנחשף לחוסר מוסריות, הוא מונע עצמו משתיית יין, גזיזת השיער (הקשור להתייפות) ומקרבה למתים. מתוך מעשיו של הנזיר יווצר איזון-מוסרי והסדר הבריא ישוב על כנו.
השבוע חל יום ירושלים. העיר ירושלים היתה כאשה אבלה המחכה בנאמנות לבעלה, הממתינה חרבה ושוממה. במהלך מלחמת העצמאות לא הצלחנו להעמיד חתונה בין העיר והאומה, אך לפני 44 שנה זכינו לחתונה מחודשת אחרי 2,000 שנה - זכינו, והעיר פורחת ויפה ככלה בחופתה.