להוציא מן המחנה
"צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב וְכֹל טָמֵא לָנָפֶשׁ" (ה,ב) - איך צריך להתייחס לתלמיד שהתנהגותו חורגת מן הכללים של המוסד החינוכי? מתי מן הראוי לטפל בו בתוך המסגרת והיכן עובר הקו האדם שמעבר לו הוא יצטרך לחפש לו מוסד אחר? האם זה מְשַנֶה האם מדובר בהתנהגות בעייתית מבחינה דתית, חברתית, מוסרית או מסגרתית? כאשר יש חשש שיגרור איתו אחרים? כאשר אם יסולק מן המוסד יש חשש שהוא יתדרדר לרחוב? ומה לגבי היחס לבן שמתדרדר בתוך משפחה?
התא המשפחתי
"אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ" (ה,יב) - אחוזי הגירושין היום מרקיעים לשיא. גם אצל אלו שנשארים נשואים הרבה פעמים ישנם "גירושין אמוציונאליים" - נתק רגשי, ונשארים ביחד בגלל הילדים, מסיבות כלכליות, הפחד מגירושין וכדו. מי אשם בערעור התא המשפחתי היום? אילו דברים מחזקים את התא המשפחתי ואילו מחלישים אותו? האם לדעתכם זהו מצב בריא שלגבר/אישה נשואים יהיו ידידים/ות בני המין השני למפגשים ודיבורים משותפים?
נזיר
"מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה" (ו,ג) - האם התנזרות והסתפקות במועט זו המצאה של כאלו שפשוט לא היה להם, או שכל אדם צריך להציב לעצמו גבולות פרישה מכל מיני דברים? האם זה קיים גם בחיים שלכם? במה? מה זה נותן לכם?
שוב ושוב ושוב...
פרשת נשׂא היא הפרשה הארוכה בתורה בעיקר בגלל קורבנות הנשיאים שחוזרים על אותו התוכן בדיוק לא פחות מאשר שתים עשרה פעמים (!). בחיים של עובד ה מוטיב החזרה בולט מאוד. אותה תפילת שמונה עשרה, שלוש פעמים ביום, כל השנה, כל החיים. מצוות וטקסים שחוזרים על עצמן שוב ושוב. רבים מתקשים לתפקד כך וטוענים שזה משעמם ומייבש אותם, ומוציא את כל הרוח מהמפרשים. האם גם בעולם החול קיימת אותה תופעה? האם יש צד חיובי בעובדה שכך בנויים דברים? האם ישנה דרך לשנות, להחליף ולחדש בעבודת ה מבלי לפרוץ את המסגרת?