סכנת השרלטנות

גם כיום, ישנם שרלטנים, אשר מפרסמים את עצמם כבעלי יכולות בלתי רגילות, המבטיחים כל מיני הבטחות לאנשים כה רבים, הבטחות שבסופו של דבר, למרבה הצער, אינן מתממשות

חדשות כיפה הרב אמיר אדרעי 28/05/15 14:25 י בסיון התשעה

סכנת השרלטנות
ישיבת המקובלים, צילום: ישיבת המקובלים

אחת הפרשיות המרתקות ביותר בתורה, הינה ברכת הכהנים. ברכה קצרה ומיוחדת זו, טומנת בחובה סודות גדולים והיא בבחינת 'מעט המכיל את המרובה'.

זוהי אחת המתנות הגדולות והחשובות ביותר, אשר ניתנו לנו ע"י הקב"ה. זכות גדולה זו, היא גם לכהנים, אשר ניתן להם הכוח המיוחד, לברך את עם ישראל בכל יום.

פרשייה זו מופיעה בפרשתינו, בפרק ו', פס' כ"ב - כ"ז:

ויְּדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר: דַּבֵּר אֵל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר: כֹּה תְּבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֱמֹר לָהֶם:

יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמֶרְךָ.

יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֵּךָּ.

יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיַשֵּׂם לְךָ שָׁלוֹם.

וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם".

ראשית יש לשאול: הרי הציווי על ברכת הכהנים ניתן לאהרון ובניו. מדוע, א"כ, פונה הקב"ה אל משה רבינו, כדי שיצווה את אהרון ובניו בעניין ברכת הכהנים. הרי מצאנו לא מעט פרשיות בתורה, שהקב"ה מצווה בהן את אהרון ואת בניו באופן ישיר, ללא שום תיווך. מדוע, א"כ, דווקא כאן, בפרשייה כ"כ מרכזית וחשובה, בוחר הקב"ה לצוות את אהרון ואת בניו באמצעות משה רבינו?

נראה, כי התשובה לשאלה זו מצויה בפסוק האחרון בפרשייה זו:

"ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם".

התלמוד הבבלי במס' חולין, דף מ"ט עמ' א', מציין מחלוקת בין רבי עקיבא לבין רבי ישמעאל, בעניין פירושו של פסוק זה:

"... דתניא: 'כה תברכו את בני ישראל' - רבי ישמעאל אומר: למדנו ברכה לישראל מפי כהנים, לכהנים עצמן לא למדנו?! כשהוא אומר: 'ואני אברכם' - הוי אומר כהנים מברכין לישראל והקדוש ברוך הוא מברך לכהנים. רבי עקיבא אומר: למדנו ברכה לישראל מפי כהנים, מפי גבורה לא למדנו?! כשהוא אומר: 'ואני אברכם' - הוי אומר כהנים מברכין לישראל והקדוש ברוך הוא מסכים על ידם".

המחלוקת בין רבי ישמעאל לבין רבי עקיבא עוסקת בשאלה, למי הכוונה במילים 'ואני אברכם' - את מי הקב"ה יברך?!

רש"י במקום, מסביר את ההבדל המהותי בין דעתו של רבי ישמעאל לבין דעתו של רבי עקיבא. לפי רבי ישמעאל - המילים 'ואני אברכם' מתייחסות לכהנים, כלומר, הקב"ה מברך את הכהנים ומכוח זה, הכהנים מברכים את העם. ראשית מברך הקב"ה את הכהנים, ורק לאחר מכן, הם מעבירים את הברכה לעם ישראל.

לעומת זאת, דעת רבי עקיבא היא, שההתייחסות במילים: 'ואני אברכם' היא לישראל, כלומר, הקב"ה מברך את עם ישראל באופן ישיר, באמצעות הכהנים, כלומר: 'ואני אברכם' - את בני ישראל.

על פי מחלוקת זו, ניתן ליישב את הקושי, שהעלינו בתחילת דברינו.

קיימת סכנה גדולה בברכות שאנשים מברכים אחד את השני. לצערנו הגדול, גם כיום, ישנם שרלטנים, אשר מפרסמים את עצמם כבעלי יכולות בלתי רגילות, בעלי ניסים ומופתים, המבטיחים כל מיני הבטחות לאנשים כה רבים, הבטחות שבסופו של דבר, למרבה הצער, אינן מתממשות.

יתכן, כי כנגד אותה תופעה, פונה הקב"ה אל משה ומבקש ממנו לצוות את אהרון ואת בניו לברך את עם ישראל. הפנייה איננה ישירה אל אהרון ואל בניו, כי הכל צריכים לדעת ותמיד לזכור, שהכוח של הברכה מגיע אך ורק מהקב"ה. בין אם נבין את המילים 'ואני אברכם' בהתייחסות לכהנים (רבי ישמעאל) ובין אם נבין שהיא לישראל ישירות (רבי עקיבא) - בכל מקרה, הברכה מגיעה אך ורק מכוחו של הקב"ה.

נראה שאת המסר החשוב הזה, מבקש הקב"ה להעביר באמצעות משה רבינו אל אהרון ואל בניו ואל כל הכהנים הבאים אחריהם - הקב"ה הוא מקור הברכות כולן.

רעיון זה בא לידי ביטוי בצורה נפלאה גם בסדר הפסוק האחרון בפרשייה זו:

ראשית, מצווה הקב"ה לשים את שמו על בני ישראל - "ושמו את שמי על בני ישראל", אך בסופו של דבר, חייבים הכהנים לזכור תמיד, כי 'ואני אברכם' - אני - הקב"ה - מקור כל הברכות כולן".

זאת ועוד! ניתן להוסיף ולומר, כי המילים: " ושמו את שמי על בני ישראל" הן תנאי להבטחה - 'ואני אברכם'. אומר הקב"ה: מתי אסכים לברך את בני ישראל? אך ורק כאשר: 'ושמו את שמי על בני ישראל' - רק כשאר הברכה תבוא מכוח שמי - אז ורק אז - ואני אברכם'.

הכותב הוא ראש אולפנת בני עקיבא צפירה