זבחי שלמי צבור ואשמות, הקשר המאחד את האומה הקדושה, גם במובנה החברתי, הוא קשר הקדש של אור ד' אשר בתוכה, השראת השכינה וקדושת התורה והמצוה. וכדי לרתק את מה שנהרס מהסדור הכללי והתאגדותו, צריכים להשיב את אגד הקדש על מכונו, לחזק את אחדות האומה, ע"י הקשרה במקור השלום, שמו של הקב"ה, מלך שהשלום שלו. ע"ז באים זבחי שלמי צבור. ונגד כל הירוס, שבא מצד כל כח, אפילו כח יחידי, בחיים המתיחשים באיזה צד לעניני הקבוציות, באים האשמות לכפר ולחבר, לסדר את סדרי הקדושה המתאימה להחיים הכלליים בכל מדרגותיהם. זבחי שלמי צבור ואשמות…
אשם נזיר. הקדושה הטבעית של הכהונה עומדת היא למעלה מסדרי החיים החברתיים. "אני ד' מקדשם". כדי להכניס את יסוד הקדש הטבעי בתוך החיים החברתיים הכלליים, נתנה פרשת נזיר לישראל, שגם אחד משאר אישי האומה, בתולדתו, יכול להמשיך עליו, בבחירתו ורצונו הטוב, את המשך של קדושת הכהונה העליונה. ובכ"ז מאחר שההמשכה הזאת מעשי ידי אדם היא, בבחירתו והסכמתו, ע"כ יש לה יחוסים קרובים יותר לחיי החברה והצבוריות, המונהגה ע"פ סדרי ההסכמה של בני החברה האנושית, המושפעת גם היא מיסודי חיי הקדש העליונים. והתקון של קלקול חברתי אצילי בענין זה בא ע"י אשם נזיר.
(עולת ראיה ח"א עמ' קע"ג-קע"ד)
התודה ואיל נזיר קדשים קלים. גם בהערכת הקדושה, השופעת על חיי החברה המוגבלים, ישנם שני סוגים : קדש חמור וקדש קל. הקדש החמור הוא הזורם לרומם את החיים המוגבלים למעלה מטבעם, להעמיד אותם במחיצתו של הקדש העליון ושאיפותיו. והקדש הקל, הוא השופע בשפעו להעמיד את סדרי החיים החברתיים בתכן של קדש, המשוער להם לפי ערכם. מקור הרגש, הטבעי כ"כ לאדם, להתנשא אל הקדש ואל השאיפה האלהית הנעלה, גם במדה המתאימה לצמצום כחות הנפש הטבעיים, היא הכרת הטובה, הבאה מובלטת בתודה, רגש הדוחק את הלב להביע את הכרת הטובה, בעת שהחסד האלהי מבליט את גמולו הטוב, ואת מפעל הצלתו והגנתו. דומה לרגש הכרת הטובה הוא הרגש של הישרת המדות, בהכרעה לצד קדושה ופרישות, כדי להגן על הנפש מנטיה קצונית להפקרות ולטמיעה בתוך חיים חמריים, שע"ז בא איל הנזיר. שתי ההרגשות יחד מתאימות הן, לבנות יחד את הקדש המותאם לבנין החיים המסודרים : רגש הכרה הטובה מצד החצוני המקיף שבחיים, ורגש נטית הקדש המוגבלה מצד המעמק הנפשי הפנימי. התודה ואיל נזיר קדשים קלים.
(עולת ראיה ח"א עמ' קע"ז)