דור המבול עליו נאמר (בראשית פרק ו, יג): "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ". ומבאר רש"י על הפסוק: "לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל". זהו דור שכל אחד טוען שהעולם שייך לו.
ה' לא מוכן להשאיר עולם שכזה, וקובע (בראשית פרק ו, יז): "וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל מַיִם עַל הָאָרֶץ לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם כֹּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ יִגְוָע"
חטאם של דור הפלגה
דור הפלגה הלכו לקיצוניות השנייה, והציעו (בראשית פרק יא, ד): "וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ". ה' מתבונן על אותם אנשים ומזהה (בראשית פרק יא, ו): "הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת". יש להם את כוח האחדות לעשות ולפעול, אך לא לכך הייתה כוונתי. ומענישם באותו מטבע (בראשית פרק יא פסוק ט): "בָּלַל ה' שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ וּמִשָּׁם הֱפִיצָם ה' עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ".
דאגה למען הכלל או למען הפרט?
שני חטאים הפוכים בפרשתנו. דור המבול הוא דור אגוצנטרי, כל אחד דואג לפרט, ואילו דור הפלגה הוא דור שדואג רק למען הכלל. שני שלבים בהתפתחות העולם, שתי גישות הללו ה' מחריב.
ויש להבין אז מה הדרך הנכונה לדאוג לעצמי או לדאוג לכלל?
שני שלבים בהתפתחות האדם:
מצוי מאוד אצל ילדים קטנים שאומרים: "זה שלי!" בתפיסת עולם שלו הכל שייך לו, כולם צריכים לשמש אותו ולדאוג לו. (יש בזה צד אגואיסטי). לעומת זה ילד מתבגר, הולך בדרך כלל אחרי החבר'ה! (בלבוש, בהתנהגות, בשירים). הוא פועל לפי התכתיב החברתי.
שמירה על הפרט למען הכלל לשם שמים
נראה שה' רוצה ללמד את העולם, שהדרך הראויה היא שאכן האדם צריך לתת למען הכלל, אך תוך שמירה על הזהות הפרטית, ומתוך הכרה שהכלל הוא עושה מעשיו לשם שמים.
התיבה כמבנה מדויק לשמירה על זהות
מבנה התיבה מלמד אותנו את היחס הנכון שאדם צריך לפעול. עליך לבנות תיבה סגורה ושמורה, בה תגדל את משפחתך. "תיבה" בחילוף אותיות "הבית", ולבית חשוב שיהיה צהר. מקום בו הוא יכול לקבל מבחוץ אור, אך ניתן לסגור אותו כשצריך. מקום בו ניתן להעניק החוצה תוך שמירה על התיבה במקום מוגן ושמור.
אברהם אבינו כמודל פרט למען הכלל
אברהם אבינו שמסופר עליו בסוף פרשת נח הוא התיקון לכך. אברהם הולך ובונה את האישיות שלו, הוא עוזב את אור כשדים, אך אין מטרתו לברוח מהאנושות, אלא להשפיע על כלל האנושות על מנת להפיץ את אור ה' בעולם. השמירה על האינדיבידואל המיוחד שלו למען הכלל, כאשר הוא מבוטל לכבוד ה'.
לסיום, שנזכה למצוא את המקום שלנו בעבודת ה' מתוך מטרת לתת ולתרום למען כלל האנושות, ומתוך כך נזכה לגאולה שלימה.