על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית את ישראל

ברדתו מן ההר שומע משה קולות במחנה. הוא משליך את לוחות האבן ומשברם ומשאיר את בני ישראל ללא עשרת הדברים וכנראה גם ללא התורה והמצווה שכתב ה' להורות את בני ישראל

מאיר דויטש
כה בשבט התשעו
,
04 בפברואר, 2016 10:33
מאיר דויטש

מאיר דויטשצילום: מאיר דויטש

בני ישראל מקבלים את התורה והמצווה בנעשה ונשמע. בפרשתנו, פרשת "משפטים", אחר מעמד הר סיני של השבוע הקודם, בסוף הפרשה, מצווה ה' את משה שיעלה אליו ההרה. משה עולה בצווי ה' להר כמו שנאמר: "ויאמר ה' אל משה עלה אלי ההרה והיה שם ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם."[1] משה מקבל מה' בהר שני לוחות אבן, "והלחת מעשה א-לוהים המה",[2] ובנוסף ללוחות, כאמור, מקבל משה את התורה והמצווה אשר כתב ה' להורות את בני ישראל.

הלוחות הם לוחות אבן, לא קלף, לא פפירוס, אלא לוחות אבן כבדים.

ברדתו מן ההר עם לוחות האבן שומע משה קולות במחנה. הוא משליך את לוחות האבן ומשברם. מעשה זה של משה משאיר את בני ישראל ללא עשרת הדברים שעל שני הלוחות וכנראה גם ללא התורה והמצווה שכתב ה' להורות את בני ישראל.

לאחר זמן חוזר ה' אל משה: "ויאמר ה' אל משה פסל לך שני לחת אבנים כראשונים וכתבתי על הלחת את הדברים אשר היו על הלחת הראשונים אשר שִברת".[3] אנו רואים כי לוחות אבן אלה, השניים, היו לוחות אבן שנחצבו וסותתו במדבר על ידי משה, לוחות ארציים, שלא כלוחות הראשונים שהיו מעשה א-לוהים, לוחות שמימיים.

נמשיך במעשה - לאחר שמשה חוצב ומסתת את האבנים לשני לוחות, הוא עולה שוב ההרה, אבל הפעם עליו להעלות להר את שני לוחות האבן הכבדים שחצב. ה' כותב על הלוחות הארציים את עשרת הדברים.

אם כן, יש לנו עתה לוחות חדשים, אומנם ארציים ולא שמימיים, אבל מה קורה לתורה ולמצווה שניתנו עם הלוחות הראשונים? אנו רואים כאן שינוי.

בעליית ההר הראשונה של משה אומר לו ה' כי הוא עומד לתת לו מלבד לוחות האבן גם את התורה והמצווה אשר כתב ה' להורות את בני ישראל: "ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם". האם ברדתו הראשונה מן ההר ראה כנראה ה' וגם משה, כי למרות ההתחייבות של בני ישראל בנעשה ונשמע אין אפשרות לבני אדם ארציים לקבל את הנורמות והמצוות השמימיים? משה שובר את הלוחות וכנראה ה' חוזר בו מהתורה והמצווה השמימיים. לדעת רבותינו שבירת הלוחות הייתה בפקודת הקב"ה: "רבי אלעזר בן עזריה אומר לא שבר משה את הלחות אלא שנאמר לו מפי הגבורה[...] רבי עקיבא אומר לא שבר משה את הלחות אלא שנאמר לו מפי הגבורה".[4]

בעלייתו השנייה של משה להר הוא עולה עם לוחות האבן הארציים, עליהם כותב ה' את הדברים שהיו על הלוחות השמימיים, אבל אין הוא נותן למשה את התורה והמצווה. ה' אומר למשה: "כתב לך את הדברים האלה כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית את ישראל".[5] על פסוק זה כותב ספורנו: "אף על פי שקודם העגל אמרתי לתת לך את לוחות האבן והתורה והמצווה אשר כתבתי, עכשיו שחטאו אתה פסול לך הלוחות וכתבתי ולא אתן לך גם כן את התורה והמצווה אשר כתבתי, אבל כתוב לך אתה".[6] מעניינים גם דברי הרמב"ן על פסוק זה. הוא כותב: "כתב לך את הדברים האלה: צוה שיכתוב ספר ברית ויקרא אותו באוזני העם ויקבלוהו עליהם בנעשה ונשמע כאשר עשו בראשונה. כי כל המעשה אשר היה בלוחות הראשונות ירצה לשנותו עמהם בלוחות השניות, ואין ספק שעשה כן. והנכון בעיני כי בעבור שישראל הם החוטאים והעוברים על הברית, הוצרך הקב"ה לחדש להם ברית חדשה שלא יפר הוא להם בריתו" וכאן ממשיך הרמב"ן : "ואמר למשה שיכתוב התנאין".

הברית בין הקב"ה לבין עמו ישראל נעשתה, בצווי א-לוהי, אבל לפי התנאים של משה, לפי התורה והמצווה שכתב משה, זאת אומרת לפי הנורמות של בני אדם.

ה' כותב את עשרת הדברים בלבד, כמו שכותב האבן עזרא: "כי השם לא כתב רק עשרת הדברים"[7], ומצווה על משה, המכיר את בני ישראל, לכתוב את הדברים האלה, ודברים אלה שכותב משה מהווים את הברית אשר כרת ה' עם בני ישראל. אנו רואים כי התורה היא תורת משה, וה' אומר מפי נביאו: "זכרו תורת משה עבדי אשר ציויתי אותו בחרב על כל ישראל חקים ומשפטים".[8] כאשר במשלי נאמר: "בני תורתי על תשכח ומצותי יצור לבך"[9] מוצא הרלב"ג לנכון לפרש זאת: "בני אל תשכח תורתי והיא תורת משה וקראה לה תורתי לפי שהיא מסודרת מחכמת השם יתברך".

ברצוני לגעת בנושא נוסף של הלוחות. בפרק לב פסוק טו נאמר: "ושני לוחות העדות בידו, לוחות כתובים משני עבריהם, מזה ומזה הם כתובים".

יש דעות שונות מה הפירוש משני עבריהם, לא אכנס לכולן אולם זו שבמסכת שבת (קד, א) הפליאה אותי.

אמר רב חסדא: מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין. ואמר רב חסדא: כתב שבלוחות נקרא מבפנים ונקרא מבחוץ, כגון נבוב - בובן, (רהב - בהר), +מסורת הש"ס: [בהר רהב]+ סרו - ורס - כמו במראה.

מה שאני למד מברייתא זו הוא כי בבבל, לפחות בתקופתו של רב חיסדא, שהיה דור שני של אמוראי בבל (225-250 לספירה), העברית נכתבה בכתב אשורי, דהיינו הא-ב של ימינו.

כמאה שנים קודם, בתקופת מרד בר-כוכבא (132-135 לספירה), שימש הא-ב העברי (העתיק) בא"י ובכיתוב על המטבעות שטבעו בשנות המרד.

לאור האמור בפסוק אני שואל: האם לא נראה לפי הפשט כי הכוונה בנאמר "מזה ומזה הם כתובים" הוא כי בשני הלוחות לא היו שני דפים כתובים מצד אחד בלבד, אלא ארבעה עמודים, כתובים משני עבריהם של הלוחות, שניים שניים בכל לוח כמו שכתוב: "לוחות כתובים משני עבריהם, מזה ומזה הם כתובים". מדוע רבותנו מפרשים משני עבריהם ככתב חלול? הרי גם לפי רב חסדא לא היתה אפשרות לקרוא הכתוב מהצד השני כי הוא נכתב בצורת מראה. האם הם חיפשו בלוחות נס של האותיות מם סופית וסמך?

אחרי קביעת רב חסדא כי מם וסמך בנס הן עומדין, נשאלת השאלה: באיזה כתב ניתנה התורה?

האם היה בזמן מתן תורה כתב אשורי? האם הלוחות נכתבו בכתב אשורי? אולי הם נכתבו כמו שנכתבו חוקי המורבי, שהם היו חרוטים על לוחות אבן? או שמא בכתב עברי? אם בכתב עברי, אז לא היה צריך נס לאותיות מם (סופית) וסמך, אבל היה צריך נס לאותיות אחרות.

דבר הכתב נדון על ידי רבותינו והרוצה יעיין בכתובים. אזכיר ברייתא אחת (סנהדרין כא, ב):

אמרמר זוטרא ואיתימא מר עוקבא:
בתחילהניתנה תורה לישראל בכתב עברי ולשון הקודש,
וחזר וניתנה להם בימי עזרא בכתבאשורית ולשון ארמית,
ביררו להן לישראל כתב אשורית ולשון הקודש,
והניחו להדיוטות כתב עברית ולשון ארמי.

כאן מקשים:

1. לפי דעת מר זוטרא שהתורה נתנה בכתב עברי, קשה הרי לכתב עברי אין תגין.

2. לפי ברייתא זו קשיא, דאיך אפשר לומר שהתורה נתנה בכתב עברי? דהא אמרינן (שבת ק"ד א): אמררב חסדא: מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היועומדין.ודבר זה לא תמצא רק בכתב אשורית.

3. ועוד הקשו על זה, דאיך אפשר לומר שהתורה נתנה בכתב עברי, ועזרא היה משנה הכתב? ואיך אפשר זה, והלא כתיב אלה המצוות, ואמרו ז"ל (שבת שם) שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה, ואפילו אותיות מנצפ"ך?

אבל גם הברייתא עצמה מפליאה! לפי הגמרא היו שני מתן תורה, זו של משה וזו של עזרא. ומפליא יותר שבני ישראל לא אימצו לא אף אחת מהן אלא "ביררו להן לישראל כתב אשורית ולשון הקודש".



[1] שמות כד, יב

[2] שם לב, טז

[3] שם שם, א

[4] מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק ב ד"ה זה אחד

[5] שמות לב, כז

[6] ספורנו שם

[7] שמות (הפירוש הארוך) כד, יב

[8] מלאכי ג, כב

[9] משלי ג, א

31.01.2018

1. להיכן נעלמו התורה והמצוה? (palmoni777)

לדבריך, "בעליית ההר הראשונה של משה אומר לו ה' כי הוא עומד לתת לו מלבד לוחות האבן גם את התורה והמצווה אשר כתב ה' להורות את בני ישראל". ומשה, הלוא שיבר רק את שני לוחות האבנים. ומה עם "התורה והמצוה אשר כתב ה' להורותם"?

"וכנראה ה' חוזר בו מהתורה והמצווה השמימיים" אז מה נעשה איתם? האם הם התאדו?

היכן מצינו שה' אמר למשה, או הודה לו על שבירת הלוחות? עזוב אותי מדרשות המתאימים לגמולי מחלב עתיקי משדיים.

לדברי הרמב"ן:
"צוה שיכתוב ספר ברית, ויקרא אותו באוזני העם, ויקבלוהו עליהם בנעשה ונשמע, כאשר עשו בראשונה". לא הבנתי. אם רק כעת צוה לכתוב את "ספר הברית". אז איזה ספר כתב משה בתחילה? "וַיִּכְתֹּ֣ב מֹשֶׁ֗ה אֵ֚ת כָּל־דִּבְרֵ֣י יְהוָ֔ה"

מניין הביטחון לומר: "ואין ספק שעשה כן, אבל לא חשש הכתוב להאריך לאמר ויעש כן משה"? ומעניין שבפרשיות בגדי כהונה כן "חשש הכתוב להאריך לאמר-כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה" על כל בגד ובגד מבלי לסמוך על המעיין.

מאוד מעניין.
למרות דרשתם: "מניין לאומר דבר לחבירו, שהוא בבל יאמר, עד שיאמר לו: לך אמור? שנאמר: וידבר ה׳ אליו מאהל מועד לאמר" עכ"ז היכן שלא נצטווה דבר. מלבד, לעלות עם אהרן ושבעים הזקנים... ולהשתחוות מרחוק! שעליהם אמר הכתוב: "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם", goo.gl/rzZgGW שם טורח הכתוב להשמיענו, איך העצל לשולחיו, במקום למנות את שבעים הזקנים כפי שנצטווה, "וַיִּכְתֹּ֣ב מֹשֶׁ֗ה אֵ֚ת כָּל־דִּבְרֵ֣י יְהוָ֔ה" ולמחרת פותח בטקסים פגאניים. עד שנמאס לאלהים וטורח לצוותו שנית לעלות. ובמקום למנות את 70 הזקנים לשופטים בישראל, הוא הופק אותם לסדרנים עבור אהרן וחור. והיכן שנכתב מפורש: "כְּתָב־לְךָ֖ אֶת־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה"! מעניין שדווקא כאן לא דרשו: "כתוב לך - ולא לאחרים"! ועלינו להסיק "שאין ספק שעשה כן".

מי צריך לעזאזל את אותה ברית אשר עברו בין בתרי העגל? וכי מה רע בהבטחות: "לֵ֣ךְ עֲלֵ֣ה מִזֶּ֔ה אַתָּ֣ה וְהָעָ֔ם אֲשֶׁ֥ר הֶֽעֱלִ֖יתָ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם... וְשָׁלַחְתִּ֥י לְפָנֶ֖יךָ מַלְאָ֑ךְ וְגֵֽרַשְׁתִּ֗י אֶת־הַֽכְּנַעֲנִי֙... אֶל־אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָ֑שׁ"? וכיצד לא ירא משה מאזהרת: "כִּי֩ לֹ֨א אֶֽעֱלֶ֜ה בְּקִרְבְּךָ֗ כִּ֤י עַם־קְשֵׁה־עֹ֙רֶף֙ אַ֔תָּה פֶּן־אֲכֶלְךָ֖ בַּדָּֽרֶךְ"! עד שהתחנן: "אִם־אֵ֤ין פָּנֶ֙יךָ֙ הֹלְכִ֔ים אַֽל־תַּעֲלֵ֖נוּ מִזֶּֽה׃"!

אם כבר התחנן משה: "וּבַמֶּ֣ה ׀ יִוָּדַ֣ע אֵפ֗וֹא כִּֽי־מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֙יךָ֙ אֲנִ֣י וְעַמֶּ֔ךָ הֲל֖וֹא בְּלֶכְתְּךָ֣ עִמָּ֑נוּ וְנִפְלֵ֙ינוּ֙ אֲנִ֣י וְעַמְּךָ֔ מִכָּ֨ל־הָעָ֔ם אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה׃" מה פלא אם אלהים מילא בקשתו "וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּ֣ה אָנֹכִי֮ כֹּרֵ֣ת בְּרִית֒ נֶ֤גֶד כָּֽל־עַמְּךָ֙ אֶעֱשֶׂ֣ה נִפְלָאֹ֔ת אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־נִבְרְא֥וּ בְכָל־הָאָ֖רֶץ וּבְכָל־הַגּוֹיִ֑ם וְרָאָ֣ה כָל־הָ֠עָם אֲשֶׁר־אַתָּ֨ה בְקִרְבּ֜וֹ אֶת־מַעֲשֵׂ֤ה יְהוָה֙ כִּֽי־נוֹרָ֣א ה֔וּא אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י עֹשֶׂ֥ה עִמָּֽךְ׃" שמכאן ואילך עשה עימם אותות, "אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־נִבְרְא֥וּ בְכָל־הָאָ֖רֶץ וּבְכָל־הַגּוֹיִ֑ם"

כגון:
"וַתִּבְעַר־בָּם֙ אֵ֣שׁ יְהוָ֔ה וַתֹּ֖אכַל בִּקְצֵ֥ה הַֽמַּחֲנֶֽה׃" "הַבָּשָׂ֗ר עוֹדֶ֙נּוּ֙ בֵּ֣ין שִׁנֵּיהֶ֔ם טֶ֖רֶם יִכָּרֵ֑ת וְאַ֤ף יְהוָה֙ חָרָ֣ה בָעָ֔ם וַיַּ֤ךְ יְהוָה֙ בָּעָ֔ם מַכָּ֖ה רַבָּ֥ה מְאֹֽד׃" "וַיִּ֧פֶן אַהֲרֹ֛ן אֶל־מִרְיָ֖ם וְהִנֵּ֥ה מְצֹרָֽעַת׃" "אַכֶּ֥נּוּ בַדֶּ֖בֶר וְאוֹרִשֶׁ֑נּוּ" "בַּמִּדְבָּ֣ר הַ֠זֶּה יִפְּל֨וּ פִגְרֵיכֶ֜ם" "וַיָּמֻ֙תוּ֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים מוֹצִאֵ֥י דִבַּת־הָאָ֖רֶץ רָעָ֑ה בַּמַּגֵּפָ֖ה לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃" "וַיַּעְפִּ֕לוּ לַעֲל֖וֹת אֶל־רֹ֣אשׁ הָהָ֑ר... וַיֵּ֤רֶד הָעֲמָלֵקִי֙ וְהַֽכְּנַעֲנִ֔י הַיֹּשֵׁ֖ב בָּהָ֣ר הַה֑וּא וַיַּכּ֥וּם וַֽיַּכְּת֖וּם עַד־הַֽחָרְמָֽה׃" "וַתִּפְתַּ֤ח הָאָ֙רֶץ֙ אֶת־פִּ֔יהָ וַתִּבְלַ֥ע אֹתָ֖ם וְאֶת־בָּתֵּיהֶ֑ם וְאֵ֤ת כָּל־הָאָדָם֙ אֲשֶׁ֣ר לְקֹ֔רַח וְאֵ֖ת כָּל־הָרֲכֽוּשׁ׃ וַיֵּ֨רְד֜וּ הֵ֣ם וְכָל־אֲשֶׁ֥ר לָהֶ֛ם חַיִּ֖ים שְׁאֹ֑לָה וַתְּכַ֤ס עֲלֵיהֶם֙ הָאָ֔רֶץ וַיֹּאבְד֖וּ מִתּ֥וֹךְ הַקָּהָֽל... וְאֵ֥שׁ יָצְאָ֖ה מֵאֵ֣ת יְהוָ֑ה וַתֹּ֗אכַל אֵ֣ת הַחֲמִשִּׁ֤ים וּמָאתַ֙יִם֙ אִ֔ישׁ מַקְרִיבֵ֖י הַקְּטֹֽרֶת... וַיִּהְי֗וּ הַמֵּתִים֙ בַּמַּגֵּפָ֔ה אַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֛ר אֶ֖לֶף וּשְׁבַ֣ע מֵא֑וֹת מִלְּבַ֥ד הַמֵּתִ֖ים עַל־דְּבַר־קֹֽרַח׃" "וַיְשַׁלַּ֨ח יְהוָ֜ה בָּעָ֗ם אֵ֚ת הַנְּחָשִׁ֣ים הַשְּׂרָפִ֔ים וַֽיְנַשְּׁכ֖וּ אֶת־הָעָ֑ם וַיָּ֥מָת עַם־רָ֖ב מִיִּשְׂרָאֵֽל׃" "וַיִּהְי֕וּ הַמֵּתִ֖ים בַּמַּגֵּפָ֑ה אַרְבָּעָ֥ה וְעֶשְׂרִ֖ים אָֽלֶף׃"

"וַיְהִ֗י בִּֽהְי֣וֹת יְהוֹשֻׁעַ֮ בִּירִיחוֹ֒ וַיִּשָּׂ֤א עֵינָיו֙ וַיַּ֔רְא וְהִנֵּה־אִישׁ֙ עֹמֵ֣ד לְנֶגְדּ֔וֹ וְחַרְבּ֥וֹ שְׁלוּפָ֖ה בְּיָד֑וֹ וַיֵּ֨לֶךְ יְהוֹשֻׁ֤עַ אֵלָיו֙ וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ הֲלָ֥נוּ אַתָּ֖ה אִם־לְצָרֵֽינוּ׃ ”התחיל צועק מתחת ציפורני רגליו "וַיֹּאמֶר לֹא כִּי אֲנִי שַׂר צְבָא יְהוֹה עַתָּה בָאתִי" הרי שני פעמים באתי להנחיל את ישראל. אני הוא שבאתי בימי משה רבך ודחה אותי ולא רצה שאלך עמו. ו"עַתָּה בָאתִי". מיד: "וַיִּפֹּל יְהוֹשֻׁעַ אֶל פָּנָיו אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ וַיֹּאמֶר לוֹ מָה אֲדֹנִי מְדַבֵּר אֶל עַבְדּוֹ"?"!

לא חראם על בזבוז 40 שנה במדבר, שבסופם אלהים יצא כזבן מאין כמותו? שהלוא נכזבה הבטחתו "וְהֵבֵאתִ֤י אֶתְכֶם֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֤ר נָשָׂ֙אתִי֙ אֶת־יָדִ֔י לָתֵ֣ת אֹתָ֔הּ לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַעֲקֹ֑ב וְנָתַתִּ֨י אֹתָ֥הּ לָכֶ֛ם מוֹרָשָׁ֖ה אֲנִ֥י יְהוָֽה׃" וישחטם במדבר. ומה בכך שאלהים יצא כזבן? העיקר שמשה מצא חן בעיניו.

דווח על תגובה לא ראויה
01.02.2018

2. בכוח להוציא את אלהים שקרן? (palmoni777)

"כִּ֣י זֹ֣את הַבְּרִ֡ית אֲשֶׁ֣ר אֶכְרֹת֩ אֶת־בֵּ֨ית יִשְׂרָאֵ֜ל אַחֲרֵ֨י הַיָּמִ֤ים הָהֵם֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה נָתַ֤תִּי אֶת־תּֽוֹרָתִי֙ בְּקִרְבָּ֔ם וְעַל־לִבָּ֖ם אֶכְתֲּבֶ֑נָּה וְהָיִ֤יתִי לָהֶם֙ לֵֽאלֹהִ֔ים וְהֵ֖מָּה יִֽהְיוּ־לִ֥י לְעָֽם׃ וְלֹ֧א יְלַמְּד֣וּ ע֗וֹד אִ֣ישׁ אֶת־רֵעֵ֜הוּ וְאִ֤ישׁ אֶת־אָחִיו֙ לֵאמֹ֔ר דְּע֖וּ אֶת־יְהוָ֑ה כִּֽי־כוּלָּם֩ יֵדְע֨וּ אוֹתִ֜י לְמִקְטַנָּ֤ם וְעַד־גְּדוֹלָם֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה כִּ֤י אֶסְלַח֙ לַֽעֲוֺנָ֔ם וּלְחַטָּאתָ֖ם לֹ֥א אֶזְכָּר־עֽוֹד׃

וְנָתַתִּ֨י לָהֶ֜ם לֵ֤ב אֶחָד֙ וְדֶ֣רֶךְ אֶחָ֔ד לְיִרְאָ֥ה אוֹתִ֖י כָּל־הַיָּמִ֑ים לְט֣וֹב לָהֶ֔ם וְלִבְנֵיהֶ֖ם אַחֲרֵיהֶֽם׃ וְכָרַתִּ֤י לָהֶם֙ בְּרִ֣ית עוֹלָ֔ם אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־אָשׁוּב֙ מֵאַ֣חֲרֵיהֶ֔ם לְהֵיטִיבִ֖י אוֹתָ֑ם וְאֶת־יִרְאָתִי֙ אֶתֵּ֣ן בִּלְבָבָ֔ם לְבִלְתִּ֖י ס֥וּר מֵעָלָֽי׃"

ואיך קויימה אותה נבואה?
"וְהַלְוִיִּ֔ם מְבִינִ֥ים אֶת־הָעָ֖ם לַתּוֹרָ֑ה וְהָעָ֖ם עַל־עָמְדָֽם... וַֽיִּמְצְא֖וּ כָּת֣וּב בַּתּוֹרָ֑ה אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה יְהוָה֙ בְּיַד־מֹשֶׁ֔ה אֲשֶׁר֩ יֵשְׁב֨וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֧ל בַּסֻּכּ֛וֹת בֶּחָ֖ג בַּחֹ֥דֶשׁ הַשְּׁבִיעִֽי... בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא נִקְרָ֛א בְּסֵ֥פֶר מֹשֶׁ֖ה בְּאָזְנֵ֣י הָעָ֑ם וְנִמְצָא֙ כָּת֣וּב בּ֔וֹ אֲ֠שֶׁר לֹא־יָב֨וֹא עַמֹּנִ֧י וּמֹאָבִ֛י בִּקְהַ֥ל הָאֱלֹהִ֖ים עַד־עוֹלָֽם׃ כִּ֣י לֹ֧א קִדְּמ֛וּ אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בַּלֶּ֣חֶם וּבַמָּ֑יִם וַיִּשְׂכֹּ֨ר עָלָ֤יו אֶת־בִּלְעָם֙ לְקַֽלְל֔וֹ וַיַּהֲפֹ֧ךְ אֱלֹהֵ֛ינוּ הַקְּלָלָ֖ה לִבְרָכָֽה׃ וַיְהִ֖י כְּשָׁמְעָ֣ם אֶת־הַתּוֹרָ֑ה וַיַּבְדִּ֥ילוּ כָל־עֵ֖רֶב מִיִּשְׂרָאֵֽל׃"

איך ייתכן בימינו, שאפילו גויים מודעים לחג הסוכות, לעומת אחר עליית עזרא שלולי מצאו כתוב, לא היו מודעים לחג הזה? וכיצד לא ידעו דבר פשוט שתינוקות של בית רבן יודעים אותו, לאו של "לֹא־יָב֨וֹא עַמֹּנִ֧י וּמֹאָבִ֛י בִּקְהַ֥ל הָאֱלֹהִ֖ים עַד־עוֹלָֽם"! לולי מצאו כתוב? הכי לכך נתכווין המשורר באומרו: "נְאֻם־יְהוָ֔ה נָתַ֤תִּי אֶת־תּֽוֹרָתִי֙ בְּקִרְבָּ֔ם וְעַל־לִבָּ֖ם אֶכְתֲּבֶ֑נָּה"?

לא יחסרון כמה מוקיונים שיטענו, שנבואה זו על אחרית הימים, ולא על גלות שבעים. אך ומה לעשות, אם "כֹּה־אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶל־הָעִיר הַזֹּאת אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים נִתְּנָה בְּיַד מֶלֶךְ־בָּבֶל בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדָּבֶר׃ הִנְנִי מְקַבְּצָם מִכָּל־הָאֲרָצוֹת... וַהֲשִׁבֹתִים אֶל־הַמָּקוֹם הַזֶּה וְהֹשַׁבְתִּים לָבֶטַח... וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית עוֹלָם אֲשֶׁר לֹא־אָשׁוּב מֵאַחֲרֵיהֶם לְהֵיטִיבִי אוֹתָם... כֵּן אָנֹכִי מֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת־כָּל־הַטּוֹבָה אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר עֲלֵיהֶם׃" הזוהי "בְּרִית עוֹלָם" אחר גלות בבל, אם התכווין להגלותם בשנית? אין לך שקר גס מזה.

עד שנמתח ביקורת על אלהים שכיזב בנבואתו, הבה נתבונן בתנאי אותם הבטחות שעליהם למלא בגלותם.
"וְאֵ֙לֶּה֙ דִּבְרֵ֣י הַסֵּ֔פֶר אֲשֶׁ֥ר שָׁלַ֛ח יִרְמְיָ֥ה הַנָּבִ֖יא מִירוּשָׁלִָ֑ם אֶל־יֶ֜תֶר זִקְנֵ֣י הַגּוֹלָ֗ה וְאֶל־הַכֹּהֲנִ֤ים וְאֶל־הַנְּבִיאִים֙ וְאֶל־כָּל־הָעָ֔ם אֲשֶׁ֨ר הֶגְלָ֧ה נְבֽוּכַדְנֶאצַּ֛ר מִירוּשָׁלִַ֖ם בָּבֶֽלָה... כֹּ֥ה אָמַ֛ר יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לְכָל־הַ֨גּוֹלָ֔ה אֲשֶׁר־הִגְלֵ֥יתִי מִירוּשָׁלִַ֖ם בָּבֶֽלָה׃
בְּנ֥וּ בָתִּ֖ים וְשֵׁ֑בוּ וְנִטְע֣וּ גַנּ֔וֹת וְאִכְל֖וּ אֶת־פִּרְיָֽן... קְח֣וּ נָשִׁ֗ים וְהוֹלִידוּ֮ בָּנִ֣ים וּבָנוֹת֒ וּקְח֨וּ לִבְנֵיכֶ֜ם נָשִׁ֗ים וְאֶת־בְּנֽוֹתֵיכֶם֙ תְּנ֣וּ לַֽאֲנָשִׁ֔ים וְתֵלַ֖דְנָה בָּנִ֣ים וּבָנ֑וֹת וּרְבוּ־שָׁ֖ם וְאַל־תִּמְעָֽטוּ׃"

איזו מטלות קשות הטיל אלהים על גולת יהויכין:
א. לבנות בתים ולישב בהם.
ב. ליטע גנות ולאכול את פרייהן.
ג. לישא נשים.
ד. להשיא את בניהם - נשים.
ה. להשיא את בנותיהם עם אנשים.
ו. לרבות בבבל.

אילו מטלות קשות! חשבתי שיבקש מהם לעשות לו מקדש מעט, או לפתוח ישיבות, ולהגות בם יומם ולילה. אך לא, ולא. אף כי דרש מהם במשך שנות גלותם: "וְדִרְשׁ֞וּ אֶת־שְׁל֣וֹם הָעִ֗יר אֲשֶׁ֨ר הִגְלֵ֤יתִי אֶתְכֶם֙ שָׁ֔מָּה וְהִתְפַּֽלְל֥וּ בַעֲדָ֖הּ אֶל־יְהוָ֑ה", ואחר "מְלֹ֧את לְבָבֶ֛ל שִׁבְעִ֥ים שָׁנָ֖ה", "וּקְרָאתֶ֤ם אֹתִי֙ וַֽהֲלַכְתֶּ֔ם וְהִתְפַּלַּלְתֶּ֖ם אֵלָ֑י וְשָׁמַעְתִּ֖י אֲלֵיכֶֽם׃ וּבִקַּשְׁתֶּ֥ם אֹתִ֖י וּמְצָאתֶ֑ם כִּ֥י תִדְרְשֻׁ֖נִי בְּכָל־לְבַבְכֶֽם׃" לא ביקש מהם כלל וכלל להתפלל בבתי כנסיות. אלא להתפלל אליו סתם. מסתמא על ענייני גלות וגאולה.

איך וכיצד ביצעו זקני הגולה וכל הנביאים אשר הגלה נבוכדנצר מירושלים, את המטלות הקשות שהטיל עליהם אלהים? אין לי מושג. אבל אפשר להווכח מאותם מלחכי פנכות בחצרות המלכים כעין מרדכי היושב בשער המלך, ועזרא הסופר, ונחמיה בן חכליה, ודניאל וחבריו, שלהסתופף בחצרות מלכים עניינו אותם על פני קיום מצוות האלהים! ובמקום לבנות בתים ולישב בהם, דאגו יותר לבנות בתי כנסיות ובתי מדרשות אי שם בבבל.

אף כי "כֹה֙ אָמַ֣ר יְהוָ֔ה כִּ֠י לְפִ֞י מְלֹ֧את לְבָבֶ֛ל שִׁבְעִ֥ים שָׁנָ֖ה אֶפְקֹ֣ד אֶתְכֶ֑ם וַהֲקִמֹתִ֤י עֲלֵיכֶם֙ אֶת־דְּבָרִ֣י הַטּ֔וֹב לְהָשִׁ֣יב אֶתְכֶ֔ם אֶל־הַמָּק֖וֹם הַזֶּֽה׃", עכ"ז "בִּשְׁנַ֣ת אַחַ֗ת לְדָרְיָ֛וֶשׁ בֶּן־אֲחַשְׁוֵר֖וֹשׁ מִזֶּ֣רַע מָדָ֑י אֲשֶׁ֣ר הָמְלַ֔ךְ עַ֖ל מַלְכ֥וּת כַּשְׂדִּֽים׃ בִּשְׁנַ֤ת אַחַת֙ לְמָלְכ֔וֹ אֲנִי֙ דָּֽנִיֵּ֔אל בִּינֹ֖תִי בַּסְּפָרִ֑ים מִסְפַּ֣ר הַשָּׁנִ֗ים אֲשֶׁ֨ר הָיָ֤ה דְבַר־יְהוָה֙ אֶל־יִרְמִיָ֣ה הַנָּבִ֔יא לְמַלֹּ֛אות לְחָרְב֥וֹת יְרוּשָׁלִַ֖ם שִׁבְעִ֥ים שָׁנָֽה׃" אפילו את דברי הספר אשר שלח ירמיהו הצליחו לזייף, למען יוכלו להמשיך להינות ממנעמי הגולה, עד "לְמַלֹּ֛אות לְחָרְב֥וֹת יְרוּשָׁלִַ֖ם שִׁבְעִ֥ים שָׁנָֽה", אף שבאותו ספר כתוב מפורש: "לְפִ֞י מְלֹ֧את לְבָבֶ֛ל שִׁבְעִ֥ים שָׁנָ֖ה אֶפְקֹ֣ד אֶתְכֶ֑ם". שהלוא "וַיֶּ֛גֶל הַשְּׁאֵרִ֥ית מִן־הַחֶ֖רֶב אֶל־בָּבֶ֑ל וַֽיִּהְיוּ־ל֤וֹ וּלְבָנָיו֙ לַעֲבָדִ֔ים עַד־מְלֹ֖ךְ מַלְכ֥וּת פָּרָֽס׃ לְמַלֹּ֤אות דְּבַר־יְהוָה֙ בְּפִ֣י יִרְמְיָ֔הוּ עַד־רָצְתָ֥ה הָאָ֖רֶץ אֶת־שַׁבְּתוֹתֶ֑יהָ כָּל־יְמֵ֤י הָשַּׁמָּה֙ שָׁבָ֔תָה לְמַלֹּ֖אות שִׁבְעִ֥ים שָׁנָֽה׃" ז"א שעם מלכות פרס מלאו וכלו דבר ה' בפי ירמיהו. אז מה פלא אם קיבלו "וְנִשְׁל֨וֹחַ סְפָרִ֜ים בְּיַ֣ד הָרָצִים֮ אֶל־כָּל־מְדִינ֣וֹת הַמֶּלֶךְ֒ לְהַשְׁמִ֡יד לַהֲרֹ֣ג וּלְאַבֵּ֣ד אֶת־כָּל־הַ֠יְּהוּדִים מִנַּ֨עַר וְעַד־זָקֵ֨ן טַ֤ף וְנָשִׁים֙ בְּי֣וֹם אֶחָ֔ד בִּשְׁלוֹשָׁ֥ה עָשָׂ֛ר לְחֹ֥דֶשׁ שְׁנֵים־עָשָׂ֖ר הוּא־חֹ֣דֶשׁ אֲדָ֑ר וּשְׁלָלָ֖ם לָבֽוֹז׃"

מה היו מעשיו של אותו "זקן ממרא" goo.gl/TZs862 בגולת בבל? כמה בתים בנה? כמה גנות נטע? כמה בנים ובנות היו לו? האם דאג להשיא את בניו ובנותיו הקטנים כמצוות האל ביד הנביא? על מה ולמה? וכי מיהו אותו אל הדוגל בפידופיליה אשר צריך לשמוע בקולו? ומה מעשיו? "וְהֽוּא־סֹפֵ֤ר מָהִיר֙ בְּתוֹרַ֣ת מֹשֶׁ֔ה אֲשֶׁר־נָתַ֥ן יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל" ומה עם אזהרת: "וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא־יִשְׁמַע אֶל־דְּבָרַי אֲשֶׁר יְדַבֵּר בִּשְׁמִי אָנֹכִי אֶדְרֹשׁ מֵעִמּוֹ"? אל דאגה. הלוא לשם כך אפשר וניתן להחליף את כתב והלשון, עד שאפילו מצוות סוכה ולאו ביאת עמוני ומואבי בקהל ה', שלא ייודעו לכל, מלבד למתורגמנים מלחכי פנכות. כך שאין מה לדבר על כל מצוות התורה.

אף כי סמויות ההוראה בתורה ניתנו בידי הכוהנים בלבד, עכ"ז הפקיעו את אותה סמכות מהם. ולפני שהחליטו בידי מי ניתנו "סמכויות ההוראה", אסרו עליהם שתיין יין בהוראה. הפך מפשוטו של מקרא.

א. יַ֣יִן וְשֵׁכָ֞ר אַל־תֵּ֣שְׁתְּ ׀ אַתָּ֣ה ׀ וּבָנֶ֣יךָ אִתָּ֗ךְ בְּבֹאֲכֶ֛ם אֶל־אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד וְלֹ֣א תָמֻ֑תוּ חֻקַּ֥ת עוֹלָ֖ם לְדֹרֹתֵיכֶֽם׃
ב. וּֽלֲהַבְדִּ֔יל בֵּ֥ין הַקֹּ֖דֶשׁ וּבֵ֣ין הַחֹ֑ל וּבֵ֥ין הַטָּמֵ֖א וּבֵ֥ין הַטָּהֽוֹר׃
ג. וּלְהוֹרֹ֖ת אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אֵ֚ת כָּל־הַ֣חֻקִּ֔ים אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר יְהוָ֛ה אֲלֵיהֶ֖ם בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃

אני רואה בכאן 3 מצוות נפרדות. שמלבד איסור ביאת מקדש שתויי יין, ניתנו בידם סמכויות ההוראה ללא כל קשר לאיסור שתיית יין בהוראה. כמאמר הכתוב: "וּבָאתָ֗ אֶל־הַכֹּהֲנִים֙ הַלְוִיִּ֔ם וְאֶל־הַשֹּׁפֵ֔ט אֲשֶׁ֥ר יִהְיֶ֖ה בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֑ם וְדָרַשְׁתָּ֙ וְהִגִּ֣ידוּ לְךָ֔ אֵ֖ת דְּבַ֥ר הַמִּשְׁפָּֽט׃" "כִּֽי־שִׂפְתֵ֤י כֹהֵן֙ יִשְׁמְרוּ־דַ֔עַת וְתוֹרָ֖ה יְבַקְשׁ֣וּ מִפִּ֑יהוּ כִּ֛י מַלְאַ֥ךְ יְהוָֽה־צְבָא֖וֹת הֽוּא׃" ואם העיד עליהם הכתוב: "וְאַתֶּם֙ סַרְתֶּ֣ם מִן־הַדֶּ֔רֶךְ הִכְשַׁלְתֶּ֥ם רַבִּ֖ים בַּתּוֹרָ֑ה שִֽׁחַתֶּם֙ בְּרִ֣ית הַלֵּוִ֔י אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃" אז מה פלא אם "וְגַם־אֲנִ֞י נָתַ֧תִּי אֶתְכֶ֛ם נִבְזִ֥ים וּשְׁפָלִ֖ים לְכָל־הָעָ֑ם כְּפִ֗י אֲשֶׁ֤ר אֵֽינְכֶם֙ שֹׁמְרִ֣ים אֶת־דְּרָכַ֔י וְנֹשְׂאִ֥ים פָּנִ֖ים בַּתּוֹרָֽה:"

אם אפילו לפי דבריהם: "אפילו הוא אומר מפי השמועה, והן אומרין כך הוא בעינינו-נהרג. כדי שלא ירבו מחלוקות בישראל"! אז מה מעניינים אותי כל אותם דרשות של דופי? ולשם מה לחדש ולהמציא דת חדשה?
כִּ֚י בְּלַעֲגֵ֣י שָׂפָ֔ה וּבְלָשׁ֖וֹן אַחֶ֑רֶת יְדַבֵּ֖ר אֶל־הָעָ֥ם הַזֶּֽה׃
"בתחילה, ניתנה תורה לישראל בכתב עברי ולשון הקודש,
וחזר וניתנה להם בימי עזרא בכתב אשורית ולשון ארמית,
ביררו להן לישראל כתב אשורית ולשון הקודש,
והניחו להדיוטות כתב עברית ולשון ארמי"

"בַּיּ֣וֹם הַה֡וּא יִהְיוּ֩ חָמֵ֨שׁ עָרִ֜ים בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֗יִם מְדַבְּרוֹת֙ שְׂפַ֣ת כְּנַ֔עַן"
ומה היא לשון הקדש? הכי מדובר בשפה העברית שפת עבר הנהר, שפת בבל?
"וְהִנֵּה עֵינֵיכֶם רֹאוֹת... כִּי־פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם - בלשון הקודש?" מה טוב והרמב"ן שולל זאת מכל וכל. "כי אברהם לא הביאו מאור כשדים ומחרן כי ארמית היא, 'והגל הזה עד' ואיננו לשון לאיש אחד לבד אבל הוא לשון כנען ורבים במצרים יודעים אותו כי קרוב הוא". וראייתו מלבן אשר מעבר הנהר ששפת אמו הייתה עברית. ע"כ קרא שם הגל: "יְגַר שָׂהֲדוּתָא וְיַעֲקֹב קָרָא לוֹ גַּלְעֵד" בהיות ושפת אמו הייתה כנענית. כך שיוסף לא הודה בארץ מולדתו. שאף כי גונב מארץ כנען, עכ"ז אמר: "כִּי־גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים" כנראה שציפה ליחסים דפלומטיים בתור נתין "אֶרֶץ הָעִבְרִים" דבר שאין סיכויי אילו היה מודה שגונב מארץ כנען. שהלוא אף חז"ל מודים כי "אדם הראשון בלשון ארמי ספר" אז באיזו שפה ציווהו אלהים? הכי בשפת כנען? או עם אותה שפה שבראהו את אדה"ר?

"הַבַּת מִיּוֹם לֵדָתָהּ עַד שֶׁתִּהְיֶה בַּת י''ב שָׁנָה גְּמוּרוֹת הִיא הַנִּקְרֵאת קְטַנָּה וְנִקְרֵאת תִּינֹקֶת... אֲבָל אִם הֵבִיאָה שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת לְמַטָּה בַּגּוּף בַּמְּקוֹמוֹת הַיְדוּעוֹת לַהֲבָאַת שֵׂעָר וְהִיא מִבַּת י''ב שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד וָמַעְלָה נִקְרֵאת נַעֲרָה... וְאֵין בֵּין נַעֲרוּת לְבַגְרוּת אֶלָּא שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בִּלְבַד:

הַבֵּן מִשֶּׁיִּוָּלֵד עַד שֶׁיִּהְיֶה בֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה נִקְרָא קָטָן וְנִקְרָא תִּינוֹק... הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת לְמַטָּה בַּמְּקוֹמוֹת הַיְדוּעוֹת לְשֵׂעָר. וְהוּא מִבֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד וָמַעְלָה נִקְרָא גָּדוֹל וְנִקְרָא אִישׁ:"

לשם מה לעזאזל ציוום אלהים בספר אשר שלח ירמיהו: "וּקְח֨וּ לִבְנֵיכֶ֜ם נָשִׁ֗ים וְאֶת־בְּנֽוֹתֵיכֶם֙ תְּנ֣וּ לַֽאֲנָשִׁ֔ים" שלפי דבריו, עליהם להשיא את בניהם הפחותים מבני 13 עם בוגרות בנות 12.5+, ואת בנותיהם הפחותות מבנות 12 עם בני 13+? ומה עם אומרם: "הִזְנוּ וְלֹא יִפְרֹצוּ-כל ביאה שאין בה פירצה אינה אלא בעילת זנות"? שהרי אלהים לא הגביל את גיל נישואי הקטנים? שלולי כן, היה אוסר על קיום יחסים מלבד בעונת הביוץ. וחזקה על "הָעִיר֙ רַבָּ֣תִי עָ֔ם" שלא עיינו ברש"י, לפני "שהיו משיאין קטנה לגדול וגדולה לקטן כדי שיהו להם בנים הרבה" באומרו: "ולא קטן וקטנה ממש. אלא, שעומדין על פרקן וראויין הם להוליד". שכאילו היה מעניין את יהודה האלילית דקדוקי עניות הללו.

אלהים, שהכיר את עמו. ידע מדוע מצאו בו עוול, כי רחקו מעליו. בהיות ונביאיו הדריכוהו לילך בדרכי האבות goo.gl/yKyy6N ההולכים ע"פ עצת הנחש. לתכלית "וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע׃" וע"כ ירדו לכור הברזל למצרים למען יפרו וירבו. ומשה, שוב דרדר אותם לבחור בעצת הנחש, goo.gl/vykGQS על פני מצוות ה' אשר צוה מימי קדם "וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת־הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ" שהספקתי לשכוח שאלהים שוחח עם שני נודיסטים כלפי שחז"ל הכריחו מפסוק שאדה"ר מדד חום לכל הבהמה והחיה ולא נתקררה דעתו אלא באשתו. וכל זה היה בפני אלהים, מבלי שזה יפריע לו. אז מה פלא אם כעבור 40 יום בקשו מאהרן לעשות להם אלהים. ולו רק שלמחרת יוכלו לקום לצחק=לצחק בי.

דבר מעניין. אם בשנת שבע הפריש עזרא את הערב מהיהודים, איך לעזאזל בשנת 20 הוזקקו שוב להבדיל הערב מהם? אין זאת אלא שבמקום לבצע את כל דברי הספר אשר שלח ירמיהו, עוד הוסיפו להם איסורים והגבלות, גדרים וסייגים ביחסי אישות. ולא למדו מעבד עברי המעדיף להמשיך את ימי שעבודו ולא לשוב לאישתו ובניו היהודים, רק בגלל שפחתו הכנענית המצוייה לו בכל עת ללא מגבלות. goo.gl/1YxddC

אז מה קיבלנו?

בהיות וקשה להוציא את הגלות מהיהודים, יותר מאשר להוציא את היהודים מהגלות, אז קיבלנו 2000+ שנות גלות.

כאשר הייתה בידם אפשרות של נישואי קטינים, סירבו פקודה למצוות האל. ומה טוב שסוף וקמה ממשלת המינים שאסרה זאת בחוק. שאף כי אסר נישואי קטינים, אין הוא מתעלל בהם. שאף אם הם נתנו גושפנקא לדברי חז"ל כי הזמן המינימלי הוא "בן 18 לחופה", עכ"פ לא אסרו בחוק אוננות.

אחרון חביב, השפה הרשמית במדינה, הינה שפת כנען המכונה עברית. וכך כולם כולל כולם יכולים לפתוח את התנ"ך ולהבינו בדיוק כפי כוונת המחברים ע"פ כללי התחביר והשפה. ומי יודע אם העולם אינו מתקדם למצב של אדם הראשון קודם החטא? שלא נצטווה אלא במצוות.
א. פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת־הָאָרֶץ.
ב. מִכֹּל עֵץ־הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל.
ולצורך זה "וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן־עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ׃" ואחר חטאו נאמר עוד מפורשות: "וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְהוָה אֱלֹהִים מִגַּן־עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת־הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם׃" שמלבד בניית בתים, הרי זה ממש כפי דברי הספר אשר שלח ירמיהו.

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

הפיגוע בברקן. ארכיון צילום: דוברות מד"א

20 חודשי מאסר לסייען המחבל מברקן

קרא עוד