שיעור ברגישות

מדוע לא עדכן יוסף את יעקב אביו על כך שהוא בחיים כל ימי שהותו במצרים?

חדשות כיפה אייל ברגר 03/12/10 00:00 כו בכסלו התשעא

בפרשת השבוע אנו קוראים על מפגש יוסף ואחיו במצרים. אחי יוסף יורדים למצרים לשבור לחם עקב הרעב ששורר בארץ כנען, והם נתקלים - במקרה או שלא במקרה - ביוסף. אלא ש"ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו" (בראשית מב ח). האחים לא מזהים כי העומד לפניהם הוא יוסף אחיהם, ויוסף מנצל את המצב. ההתנהלות של יוסף מול אחיו הטרידה את הפרשנים שתמהו לפשרה. הרמב"ן (בראשית מב פס ט) הסביר כי כל התחבולות שימשו את יוסף על מנת להביא למימוש חלומותיו. באותו אופן הוא אף עונה על השאלה מדוע יוסף לא שלח מכתב ליעקב בכל התקופה בה שהה במצרים:

וכן אני אומר שכל העניינים האלה היו ביוסף מחכמתו בפתרון החלומות, כי יש לתמוה אחר שעמד יוסף במצרים ימים רבים והיה פקיד ונגיד בבית שר גדול במצרים, איך לא שלח כתב אחד לאביו להודיעו ולנחמו, כי מצרים קרוב לחברון כששה ימים, ואילו היה מהלך שנה היה ראוי להודיעו לכבוד אביו, ויקר פדיון נפשו ויפדנו ברוב ממון?

אבל היה רואה כי השתחויית אחיו לו וגם אביו וכל זרעו אתו, אי אפשר להיות בארצם, והיה מקוה להיותו שם במצרים בראותו הצלחתו הגדולה שם, וכל שכן אחרי ששמע חלום פרעה שנתברר לו כי יבאו כולם שמה ויתקיימו כל חלומותיו.

פרשנים רבים התקשו בדברים אלו של הרמב"ן. כך העיר הרש"ר הירש (בראשית מב פס ט): "יוסף שפקח היה מן הנמנע שהאמין שעליו להעמיד את עצמו לשירות חלומותיו. אם יש חשיבות לחלום, יש להשליך את הגשמתו על מי ששלחו". לכן ברצוני להציע פירוש אחר המסביר מדוע יוסף לא שלח מכתב ליעקב אביו כל הזמן בו שהה במצרים, ושאף נותן פשר להתנהלותו מול אחיו.

כפי שמדגיש הרמב"ן, כל שנותיו במצרים לא שכח יוסף את חלומותיו והאמין שיבוא יום והם יתגשמו. במילים אחרות: עת ירד יוסף מצרימה הוא ידע כי תבוא השעה והוא ישוב ויפגוש שוב את אביו ואחיו. הוא חי במודעות חזקה כי הדבר מוכרח להתרחש, שכן חלומו היה בעבורו כדבר נבואה. כך אפשר להסביר את העובדה כי עת יורדים האחים לשבור אוכל במצרים הם מתגלגלים לביתו של יוסף. כיצד קרה הדבר שדווקא הם התגלגלו לביתו של יוסף המשביר? נראה כי אפשר לומר כי יוסף המתין לאחיו והדריך את שומרי השערים לזהות את האחים ולהפנותם אליו. זאת ועוד, כאשר האחים מגיעים אל יוסף אומרת התורה: "ויזכור יוסף את החלומות אשר חלם להם" (בראשית מב פס ט), דבר המלמד על היות החלומות במודעות חזקה אצל יוסף.

נראה אם כן כי יוסף ידע לאורך כל הזמן כי מפגש מחודש בינו לבין משפחתו עתיד להתרחש. אמנם, אף על פי כן יש לשאול - מדוע לא עדכן יוסף את יעקב אביו על כך שהוא בחיים כל ימי שהותו במצרים? מה בכך אם ידוע לו כי יבוא יום ויתאחד עם משפחתו? נראה כי יוסף לא יכול היה אלא להמתין לבוא אחיו אליו, ונמנע ממנו ליזום מפגש מחודש איתם או עם אביו קודם לכן. שכן, אילו היה יוסף שב לביתו או שולח מכתב לאביו הוא היה מביא לפירוד במשפחה, כי איך יכלו האחים להביט בעיניו של יעקב אחרי שנתוודע לו כי עוללו כך ליוסף ואף שיקרו לו על מנת לכסות על מעשיהם? איך יכולה הייתה המשפחה להמשיך להתקיים יחד אחר סיפור שכזה? יוסף הבין כי שליחת מכתב לאביו תביא לשנאת חינם ולפירוק המשפחה, ובלשון הזהב של הרש"ר הירש:"מה בצע ליעקב לזכות בבן אחד ולשכל תחתיו עשרה, ולראות מתיחות ואיבה שרויות בין בניו?!". בשל כך המתין יוסף לבוא אחיו אליו על מנת שהוא יוכל לעבור איתם ועם יעקב תהליך ארוך שיאפשר את איחוד המשפחה בצורה בריאה ואמיתית. כפי שהסברנו לעיל הוא ידע כי יבוא יום והם יגיעו למצרים אז יפגשם מחדש ויוכל להביא לאיחוד משפחת יעקב.

יוסף הצדיק מלמדנו במעשיו שיעור ברגישות לזולת. כי רק הרגישות שלו למצב המסובך אותו יצרו אחיו במעשיהם גרמה לכך שהוא לא שלח מכתב אל יעקב אביו כל התקופה הארוכה בה שהה במצרים. מעשה זה הנראה במבט ראשון כביטוי של חוסר רגישות כלפי יעקב מתגלה במבט מעמיק יותר כגילוי של רגישות עמוקה כלפי יעקב והאחים, שכן העובדה כי נמנע יוסף מהאינסטינקט הפשוט של שליחת מכתב אל אביו היא זו שהצילה את משפחת יעקב מפירוק ומשנאת חינם שלא היו מאפשרים את היווצרותו של עם ישראל. לפעמים, כך מלמדנו יוסף, הרגישות האמיתית לזולת מכריחה אותנו להימנע מלבטא את הרגש הטבעי כלפיו.

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן