בכל יהודי קיים שרביט של מלוכה - לפרשת מקץ

כאשר עוסקים בפרשה "מקץ", עולות שתי תמיהות. הראשונה - מה ראה פרעה להעדיף את פתרון יוסף על פתרון חרטומיו? והשנייה, לאחר שהעדיף פתרון יוסף, מדוע מינהו למשנה למלך? מהי החוליה המקשרת בין הידע בפתרון חלומות לבין המינוי לתפקיד רם כמשנה למלך?.
כדי להשיב, עלינו להבין תחילה מהי מלוכה. כוונתנו איננה לסממנים החיצונים של פאר, ארמונות ומשרתים, אלא מהן התכונות "המכשירות" אדם למלך?. אביא הסבר שהיה אהוב על אבי מורי הרב יעקב משה סלומון זצ"ל.
על שלמה המלך נאמר," ויתן ה' אלוקים חכמה לשלמה ותבונה הרבה מאד, ורוחב לב כחול אשר על שפת הים" (מלכים א', ה'). רוחב לב היא תכונה איכותית, אז מדוע מודד אותה הפסוק במדידה כמותית "כחול אשר על שפת הים"?. אלא, המלך חייב שתהיה לו נדיבות ודאגה לכל העם, שליבו הוא לב כל קהל ישראל (לשון הרמב"ם, פרק ג' הלכות מלכים הלכה ו') ובדורו של שלמה המלך הרי התקיימה ההבטחה, יהודה וישראל רבים ככל אשר על שפת הים, ולכן המדידה היא רוחב לב ביחס לכמות של בני ישראל, כדי שהמלך יוכל לשאת את משא כל העם מגדול ועד קטן, עד האחרון שבהם.
לאחר משיחת שאול למלך על-יד שמואל, נאמר "ויהפוך לו אלוקים לב אחר". מיד כשהומלך, הרי מעתה לבו הוא לבו של כל עם ישראל, לב שיוכל לשאת את משא העם.
בנדרים כ"ד ע"א נאמר: "לאו מלכא אנא דמהנינא לך ואת לא מהנינא לי", פירוש: אינני מלך שרק מהנה אחרים ולא נהנה מהם. הגמרא הבינה שמהותו של מלך נותן ואינו מקבל.
תכונה נוספת הכרחית למלוכה שבלעדיה אַיִן, היא שליטה עצמית מוחלטת, כשהמבחן האמיתי הוא בעת משבר. מבעלי המוסר למדנו, שכל בני האדם שווים בתאוותיהם וברצונותיהם מלידתם ועד מותם, אלא שההבדל בין האדם הגדול והקטן הוא ביכולת לשלוט בהם, לנווט כל אלו לכיוונים חיוביים.
בגיטין דף ס"ב מופיע "רבנן איקרי מלכים" (רבנן נקראים מלכים), ומסבירים אותם בעלי מוסר, שהמילה מלכים נבחרה דווקא כדי להדגיש שמלוכה אמיתית היא של רבנן, אלו השולטים בעצמם ובמידותיהם. דוגמה נוספת להתנהגות מלכותית יש גמרא בסנהדרין דף כ' שמסופר על תלמידי רבי יהודה בן עילאי, שהיו 6 מהם מתכסים בטלית אחת. שואל רבי חיים שמולביץ, ראש ישיבת מיר, הייתכן? אלא, שאם כל אחד מהשישה רוצה שלחברו יהיה - אז לכולם יהיה. זו התכונה הדרושה למלך, אלטרואיזם מוחלט וביטול האגו לצרכיו האישיים.
עתה יובנו התמיהות דלעיל. יוסף הבין שמלך איננו אדם פרטי כלל ועיקר, אלא הוא נציג העם, מוח העם, לב העם וככזה חלומותיו הם חלומות של עם. ולא כפתרון חרטומיו של פרעה שהציעו פתרונות פרטיים. מינויו למשנה למלך יובן גם כן, שהרי פרעה ידע שיוסף עמד ביצרו בסיפור העלילה בבית פוטיפר ולכן לא הרגו, אלא שמו בכלא. כן אומר הפסוק, שפרעה כינהו "צפנת פענח" ראשי תיבות: "צדיק פעל נגד תאוותו פרעה עינה נפשו חינם" (בעל הטורים). ולכן כשפרעה ראה ביוסף, בנוסף לתכונה של שליטה מוחלטת ביצרו גם הבנה ברורה מהי מלוכה, מינהו למשנה למלך.
צירוף שליטה עצמית והבנת "מלוכה" מהי,מציבה בפנינו את אחת הדמויות שמהן ראוי וכדאי להידמות ולהידבק במידותיו.

*הרב מנחם סלומון הינו ראש הישיבה הטכנולוגית כפר-אברהם, פ"ת