סגור

דרכו של אברהם בתיקון עולם

איך מקימים חברת מופת? בהתבדלות או מתוך החברה בתיקון מבפנים. הרב יעקב פילבר לומד מדרכו של אברהם אבינו

הרב יעקב פילבר
ט בחשון התשעז
,
10 בנובמבר, 2016 12:05
פרטי

פרטיצילום: פרטי

בתחילת דרכו היה אברהם בודד באמונתו, "אברהם העברי - כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחד" (ב"ר מב), אברהם מגבש לאיטו את דרכו בחיים, אך אל המסקנה הנכונה אין הוא מגיע בפעם אחת. הנחת היסוד של אברהם כבר בראשית דרכו היתה, שאי אפשר להביא את העולם לתיקונו כל עוד היחיד יתרכז בהשלמתו האישית בלבד, כמו שעשה נח בשעתו. מפני שההשתלמות האישית ככל שהיא חשובה, ואפילו היא קודמת לכל שאר ההשתלמויות, אי אפשר להסתפק בה מבלי לשלב עמה גם את האכפתיות מהזולת והשפעה עליו, לקרב רחוקים ולסייע לנכשלים ותועים.

גם לאחר שהגיע לתובנה הזו, עדיין התלבט אברהם איך משפיעים על הזולת, האם לעשותה בעקיפין, מבחוץ על ידי דוגמא אישית, או עדיף לעשותה מבפנים בהשפעה ישירה. וכשעושים אותה מבפנים האם יש לעשותה באינטגרציה מלאה עם האחר והשונה או שגם אז יש לסייג אותה בהגבלות? בשאלות הללו התלבט אברהם בראשית דרכו.

כבר בראשית דרכו החליט אברהם שהדרך הנכונה שיש ללכת בה היא השילוב של ההשלמה האישית עם קירוב הרחוקים, אלא שבתחילה חשב שיש לעשות זאת דווקא בהתכנסות והתבצרות בתוך מעגל סגור ומשם להקרין על הסביבה. וכך מפרש החת"ם סופר (תורת משה, לך לך) את ניסיון "לך לך מארצך" של אברהם אבינו: שמלכתחילה לא הודיעו ההקב"ה לאן עליו ללכת אלא אמר לו באופן סתמי: "אל הארץ אשר אראך" - מה היה ניסיונו של אברהם במקרה הזה? על כך כותב החת"ם סופר: "אף על פי שהיה ניסיון גדול ללכת מארצו וממולדתו ולא הודיעו הקב"ה אנא ילך, סבור היה אברהם שיוליכהו [הקב"ה] אל אחת המדינות [שאינן מיושבות] שהן הפקר שעדיין אין בהן איש, כי זה היה סמוך לדור ההפלגה, כי בן מ"ח שנה היה אברהם בפלגה ועכשיו הוא בן ע"ה, ובזמן של כ"ז שנים עדיין לא נתיישבו כל המדינות. וחשב אברהם שבאחד הגלילות הללו [הריקות מאדם] ידור ויתגדל." וכאשר נאמר לאברהם ללכת הייתה מחשבתו שהוא עם הרבבות שהצטרפו אליו [כדברי הרמב"ם(פ"א מהל' ע"ז ה"ג): "עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות והם אנשי בית אברהם"] יקים מדינת מופת, שהיא תשמש דגם לחברה מאמינה, שהחברה האנושית שמסביב כשתראה אותה תרצה לחקות אותה. אבל לא זו הייתה כוונתו של הקב"ה, ולכן כשהגיע אברהם לשכם נראה אליו שם הקב"ה והודיעו שכאן עליו לחנות ולבנות את חייו, ומסיים החת"ס: "והכנעני אז בארץ, עם גדול ורם בני ענקים, ואברהם יתגורר שם כגר עד יפרה ויוריש הכנעני, מה שיארך זמן רב, ואעפ"כ לא הרהר אלא 'ויבן שם מזבח לא־ל הנראה אליו', לומר שנתן תודה לה' ולא הרהר ח"ו".

מה חשב לכתחילה אברהם לפי הפירוש הזה, ומה לימדו אותו מן השמים? מחשבתו הראשונה של אברהם היתה שהדרך הנכונה להביא את העולם לתיקונו, היא בהקמת חברת־מופת, המתבדלת ומסתגרת כדי להישמר מהסביבה החברתית המקולקלת, כדי שתוכל לשמור על ייחודה בצורה בטוחה יותר, וחברת המופת הזו בהיותה דגם לחברה מושלמת תשפיע לטובה בעקיפין על החברה הסובבת בהיותה משמשת לה דוגמא לחיקוי.

אבל מן השמים הודיעו לאברהם שלא זו דרך התיקון הנכונה, לא בהתנתקות מן החברה ועמידה מן הצד נצליח להשפיע עליה, אלא דווקא בהיותנו בתוך החברה, חיים בקרבה, ומתוכה לפעול ולנסות לתקנה ולשכללה. ואת זה אומר לו הקב"ה כשמסמן לו את ארץ כנען כארץ שעליו לחיות בה למרות שהייתה ארץ מושחתת. והנה אברהם, למרות שעליו לשנות את כל תפיסת עולמו, מקבל עליו אברהם את הדין, הוא נוטע את אוהלו במרכז הישוב הכנעני, בין בית-אל לעי, מתקין לאהל ארבעה פתחים לארבעה רוחות העולם כדי לקבל כל אדם: "מלמד שהיה אברהם אבינו מכניס בני אדם לביתו, מאכילן ומשקן ומאהיבן ומקרבן ומכניסן תחת כנפי השכינה" (שיהש"ר פ"א). בהכניסו לאוהלו את העוברים ושבים אין אברהם בודק את טיבם, כמו המלאכים שבאו אליו בדמות בני אדם, והם נראו לו כישמעאלים המשתחווים לאבק רגליהם, ולמרות חולשתו הגופנית והתשישות מחום היום אין אברהם נמנע מלהכניסם כאורחים לביתו, אך יחד עם זאת אין הוא מוותר על עקרונותיו, ולכן הוא מבקש מהם לרחוץ את רגליהם, מפני שהקפיד שלא להכניס עבודה זרה לביתו (עיין רש"י בראשית יח ד). אבל ההקפדה הזו לא מנעה ממנו להכניסם כאורחים לביתו כמו שהם.

17.02.2018

1. אִמְּכֶ֣ן חִתִּ֔ית וַאֲבִיכֶ֖ן אֱמֹרִֽי (palmoni777)

"עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מִנֹּחַ וְעַד אַבְרָהָם, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו, שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִין וּבָאִין, עַד שֶׁבָּא אַבְרָהָם וְקִבֵּל עָלָיו שְׂכַר כֻּלָּם:"

במבחן התוצאה, האם "בָּא אַבְרָהָם וְקִבֵּל עָלָיו שְׂכַר כֻּלָּם"? או אכל אותה בגדול כנגד כולם? ולפי זה נבדוק האם "כָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִין וּבָאִין"? או שמא בלתי אברהם לבדו.

למרות מצג השווא שכאילו אברהם היה אהובו של מקום, לא די שלא מצאתי כהנה בכל התנ"ך. מלבד "אַבְרָהָ֥ם אֹהֲבִֽי" במקום "אַבְרָהָ֥ם אָהוּבִי". "וְתַחַת כִּי אָהַב אֶת־אֲבֹתֶיךָ" שאינם כלל דברי ה', אלא דברי משה המה. תחת זאת הבליט את חיבתו היתרה לאבות "כֹּה־אָמַ֨ר אֲדֹנָ֤י יְהוִה֙ לִיר֣וּשָׁלִַ֔ם מְכֹרֹתַ֙יִךְ֙ וּמֹ֣לְדֹתַ֔יִךְ מֵאֶ֖רֶץ הַֽכְּנַעֲנִ֑י אָבִ֥יךְ הָאֱמֹרִ֖י וְאִמֵּ֥ךְ חִתִּֽית׃ בשעה שאמר לו הקב"ה ליחזקאל לך אמור להם לישראל: 'אָבִ֥יךְ הָאֱמֹרִ֖י וְאִמֵּ֥ךְ חִתִּֽית' אמרה רוח פסקונית לפני הקב"ה: רבש"ע אם יבואו אברהם ושרה ויעמדו לפניך, אתה אומר להם ומכלים אותם? רִֽ֭יבְךָ רִ֣יב אֶת־רֵעֶ֑ךָ וְס֖וֹד אַחֵ֣ר אַל־תְּגָֽל׃"! ולא די שה' לא חזר בו אחר תגובת רוח פסקונית, אלא הוסיף בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים: "הִנֵּה֙ כָּל־הַמֹּשֵׁ֔ל עָלַ֥יִךְ יִמְשֹׁ֖ל לֵאמֹ֑ר כְּאִמָּ֖ה בִּתָּֽהּ׃ בַּת־אִמֵּ֣ךְ אַ֔תְּ גֹּעֶ֥לֶת אִישָׁ֖הּ וּבָנֶ֑יהָ וַאֲח֨וֹת אֲחוֹתֵ֜ךְ אַ֗תְּ אֲשֶׁ֤ר גָּֽעֲ֙לוּ֙ אַנְשֵׁיהֶ֣ן וּבְנֵיהֶ֔ן אִמְּכֶ֣ן חִתִּ֔ית וַאֲבִיכֶ֖ן אֱמֹרִֽי׃" הלזה "אָהַב אֶת־אֲבֹתֶיךָ" ייקרא? "דְּאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן קָרוֹב לִתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה הָיְתָה הַשִּׂנְאָה כְּבוּשָׁה בֵּין יִשְׂרָאֵל לְבֵין אֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, מִיּוֹם שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וְעַד שָׁנָה שֶׁנִּתְעוֹרְרָה עֲלֵיהֶן בִּימֵי יְחֶזְקֵאל".

"וַיַּעַל אֱלֹהִים מֵעַל אַבְרָהָם. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ הָאָבוֹת הֵן הֵן הַמֶּרְכָּבָה" אינני יודע לאיזו מרכבה מדובר? שאם "למעשה מרכבה"? אולי מוטב היה לו לאברהם להיות רתום למרכבתו של מונטיפיורי, ולא למרכבות האלים. "וָאֵ֡רֶא וְהִנֵּה֩ ר֨וּחַ סְעָרָ֜ה בָּאָ֣ה מִן־הַצָּפ֗וֹן-לְהֵיכָן אָזַל? ...שֶׁהָלַךְ לִכְבֹּשׁ אֶת כָּל הָעוֹלָם לִפְנֵי נְבוּכַדְנֶאצַּר הָרָשָׁע" במקום להתפלל שיהיה פנצ'ר במרכבה, "וְאִ֛ישׁ אֶל־עֵ֥בֶר פָּנָ֖יו יֵלֵ֑כוּ אֶ֣ל אֲשֶׁר֩ יִֽהְיֶה־שָׁ֨מָּה הָר֤וּחַ לָלֶ֙כֶת֙ יֵלֵ֔כוּ לֹ֥א יִסַּ֖בּוּ בְּלֶכְתָּֽן... וְהַחַיּ֖וֹת רָצ֣וֹא וָשׁ֑וֹב כְּמַרְאֵ֖ה הַבָּזָֽק" אילו איזה מתחזה היה ממונה על רכבות המוות לאושביץ, ויודע שיוצאי חלציו נמצאים ברכבת המוות. האם עליו להמשיך במשימתו במסירות נפש צייתנית? או הוא היה מפוצץ את הרכבת? אך מה לעשות? והאבות הקדושים היו רתומים למרכבה "עַל־אַרְבַּ֥עַת רִבְעֵיהֶ֖ן בְּלֶכְתָּ֣ם יֵלֵ֑כוּ לֹ֥א יִסַּ֖בּוּ בְּלֶכְתָּֽן׃ עַ֣ל אֲשֶׁר֩ יִֽהְיֶה־שָּׁ֨ם הָר֤וּחַ לָלֶ֙כֶת֙ יֵלֵ֔כוּ שָׁ֥מָּה הָר֖וּחַ לָלֶ֑כֶת וְהָאוֹפַנִּ֗ים יִנָּשְׂאוּ֙ לְעֻמָּתָ֔ם כִּ֛י ר֥וּחַ הַחַיָּ֖ה בָּאוֹפַנִּֽים׃ בְּלֶכְתָּ֣ם יֵלֵ֔כוּ וּבְעָמְדָ֖ם יַֽעֲמֹ֑דוּ וּֽבְהִנָּשְׂאָ֞ם מֵעַ֣ל הָאָ֗רֶץ יִנָּשְׂא֤וּ הָאֽוֹפַנִּים֙ לְעֻמָּתָ֔ם כִּ֛י ר֥וּחַ הַחַיָּ֖ה בָּאוֹפַנִּֽים׃" וכל זה כדי "לִכְבֹּשׁ אֶת כָּל הָעוֹלָם לִפְנֵי נְבוּכַדְנֶאצַּר הָרָשָׁע" ושכחו שלבסוף יגיע תורה של ירושלים.

"ל֣וֹא אֲלֵיכֶם֮ כָּל־עֹ֣בְרֵי דֶרֶךְ֒ הַבִּ֣יטוּ וּרְא֗וּ אִם־יֵ֤שׁ מַכְאוֹב֙ כְּמַכְאֹבִ֔י אֲשֶׁ֥ר עוֹלַ֖ל לִ֑י אֲשֶׁר֙ הוֹגָ֣ה יְהוָ֔ה בְּי֖וֹם חֲר֥וֹן אַפּֽוֹ: ...וְלֹ֥א הָיָ֛ה בְּי֥וֹם אַף־יְהוָ֖ה פָּלִ֣יט וְשָׂרִ֑יד אֲשֶׁר־טִפַּ֥חְתִּי וְרִבִּ֖יתִי אֹיְבִ֥י כִלָּֽם... וַיִּגְדַּל֙ עֲוֺ֣ן בַּת־עַמִּ֔י מֵֽחַטַּ֖את סְדֹ֑ם הַֽהֲפוּכָ֣ה כְמוֹ־רָ֔גַע וְלֹא־חָ֥לוּ בָ֖הּ יָדָֽיִם... טוֹבִ֤ים הָיוּ֙ חַלְלֵי־חֶ֔רֶב מֵֽחַלְלֵ֖י רָעָ֑ב שֶׁ֣הֵ֤ם יָז֙וּבוּ֙ מְדֻקָּרִ֔ים מִתְּנוּבֹ֖ת שָׂדָֽי׃ יְדֵ֗י נָשִׁים֙ רַחֲמָ֣נִיּ֔וֹת בִּשְּׁל֖וּ יַלְדֵיהֶ֑ן הָי֤וּ לְבָרוֹת֙ לָ֔מוֹ בְּשֶׁ֖בֶר בַּת־עַמִּֽי׃"

זה עדיין לא הסוף, בקושי ההתחלה. שאם לא שכחנו את עשרת השבטים שהספיקו להתבולל לפני כ-130 שנה, חזקה עליהם שגם המה יבואו להשתתף בחגיגה. "בְּעֶבְרַ֛ת יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת נֶעְתַּ֣ם אָ֑רֶץ וַיְהִ֤י הָעָם֙ כְּמַאֲכֹ֣לֶת אֵ֔שׁ אִ֥ישׁ אֶל־אָחִ֖יו לֹ֥א יַחְמֹֽלוּ׃ וַיִּגְזֹ֤ר עַל־יָמִין֙ וְרָעֵ֔ב וַיֹּ֥אכַל עַל־שְׂמֹ֖אול וְלֹ֣א שָׂבֵ֑עוּ אִ֥ישׁ בְּשַׂר־זְרֹע֖וֹ יֹאכֵֽלוּ׃ מְנַשֶּׁ֣ה אֶת־אֶפְרַ֗יִם וְאֶפְרַ֙יִם֙ אֶת־מְנַשֶּׁ֔ה יַחְדָּ֥ו הֵ֖מָּה עַל־יְהוּדָ֑ה בְּכָל־זֹאת֙ לֹא־שָׁ֣ב אַפּ֔וֹ וְע֖וֹד יָד֥וֹ נְטוּיָֽה׃" ומי יודע מה עוד יעוללו לנו אותם מתבוללים, כפי שעוללו לנו בשני החורבנות, או במסעי הצלב האדום, או בפלסטינאצים?

עיזבו אותי ממדרשים. כעת במבחן התוצאה של כ-1000 שנה, עד לתקופת החורבן. האם "בָּא אַבְרָהָם וְקִבֵּל עָלָיו שְׂכַר כֻּלָּם"? או אכל אותה בגדול כנגד כולם? האם הייתה אומה ולשון שקיבלו גזר דין כה חמור מאותן אומות הנמנים על זרע אברהם, או היו בקשר עימו? "עַל־מֶ֨ה עָשָׂ֧ה יְהוָ֛ה כָּ֖כָה לָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את מֶ֥ה חֳרִ֛י הָאַ֥ף הַגָּד֖וֹל הַזֶּֽה׃"? הכי "עַ֚ל אֲשֶׁ֣ר עָֽזְב֔וּ אֶת־בְּרִ֥ית יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י אֲבֹתָ֑ם אֲשֶׁר֙ כָּרַ֣ת עִמָּ֔ם בְּהוֹצִיא֥וֹ אֹתָ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ וַיֵּלְכ֗וּ וַיַּֽעַבְדוּ֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ לָהֶ֑ם אֱלֹהִים֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־יְדָע֔וּם וְלֹ֥א חָלַ֖ק לָהֶֽם׃ וַיִּֽחַר־אַ֥ף יְהוָ֖ה בָּאָ֣רֶץ הַהִ֑וא לְהָבִ֤יא עָלֶ֙יהָ֙ אֶת־כָּל־הַקְּלָלָ֔ה הַכְּתוּבָ֖ה בַּסֵּ֥פֶר הַזֶּֽה׃ וַיִּתְּשֵׁ֤ם יְהוָה֙ מֵעַ֣ל אַדְמָתָ֔ם בְּאַ֥ף וּבְחֵמָ֖ה וּבְקֶ֣צֶף גָּד֑וֹל וַיַּשְׁלִכֵ֛ם אֶל־אֶ֥רֶץ אַחֶ֖רֶת כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃" תנו לי להבין. הלוא "כֹּֽה־אָמַ֣ר יְהוָה֮ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ בְּעֵ֣בֶר הַנָּהָ֗ר יָשְׁב֤וּ אֲבֽוֹתֵיכֶם֙ מֵֽעוֹלָ֔ם תֶּ֛רַח אֲבִ֥י אַבְרָהָ֖ם וַאֲבִ֣י נָח֑וֹר וַיַּעַבְד֖וּ אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִֽים׃ וָ֠אֶקַּח אֶת־אֲבִיכֶ֤ם אֶת־אַבְרָהָם֙ מֵעֵ֣בֶר הַנָּהָ֔ר וָאוֹלֵ֥ךְ אוֹת֖וֹ בְּכָל־אֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן" בשביל מה? אם בשביל "וְהֵפִ֧יץ יְהוָ֛ה אֶתְכֶ֖ם בָּעַמִּ֑ים וְנִשְׁאַרְתֶּם֙ מְתֵ֣י מִסְפָּ֔ר בַּגּוֹיִ֕ם אֲשֶׁ֨ר יְנַהֵ֧ג יְהוָ֛ה אֶתְכֶ֖ם שָֽׁמָּה׃ וַעֲבַדְתֶּם־שָׁ֣ם אֱלֹהִ֔ים מַעֲשֵׂ֖ה יְדֵ֣י אָדָ֑ם עֵ֣ץ וָאֶ֔בֶן אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־יִרְאוּן֙ וְלֹ֣א יִשְׁמְע֔וּן וְלֹ֥א יֹֽאכְל֖וּן וְלֹ֥א יְרִיחֻֽן׃" הכי לא מוטב היה אילו היה משאיר את אברהם בין החדקל והפרת מבלי לבלבל לו את המוח, וינהג עימו כפי שנוהג עם שאר האומות? ומה טוב שחתם אומרו "הַ֨נִּסְתָּרֹ֔ת לַיהוָ֖ה אֱלֹהֵ֑ינוּ וְהַנִּגְלֹ֞ת לָ֤ׄנׄוּׄ וּׄלְׄבָׄנֵׄ֙יׄנׄוּׄ֙ עַד־עוֹלָ֔ם"!

כעת לדבריך
"כבר בראשית דרכו החליט אברהם שהדרך הנכונה שיש ללכת בה היא השילוב של ההשלמה האישית עם קירוב הרחוקים"

שו הד'א "קירוב רחוקים" רחוקים ממי? האם כוונתך על "קירוב אברהם לאישתו" כפי שיצר אלהים את שני הנודיסטים. בתכונת "וְדָבַ֣ק בְּאִשְׁתּ֔וֹ" ולא בדביקות בבוראו. "שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ פְּנוּיָה מֵאַהֲבַת אוֹתָהּ אִשָּׁה וְהוּא שׁוֹגֶה בָּהּ תָּמִיד" goo.gl/mqn85k אז מה כוונתך על רחוקים? אם טרם נישא להגר?

כמה מצוות מעשיות היו לאנושות, שצריך עבורם "קירוב רחוקים"? בקושי ספרתי מצווה אחת של "פְּר֥וּ וּרְב֛וּ וּמִלְא֥וּ אֶת־הָאָ֖רֶץ וְכִבְשֻׁ֑הָ"! ונשנית לנוח "וְאַתֶּ֖ם פְּר֣וּ וּרְב֑וּ שִׁרְצ֥וּ בָאָ֖רֶץ וּרְבוּ־בָֽהּ"! ותכלית ושליחות אחת "לְעָבְדָ֖הּ וּלְשָׁמְרָֽהּ... לַֽעֲבֹד֙ אֶת־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר לֻקַּ֖ח מִשָּֽׁם׃". ולא נראה לי שצריך יום לימודים ארוך עבור מטלות הללו. תשאלו את החלוצים והבילואי"ם באיזו שמחה הם ביצעו את המטלה השנית של "לַֽעֲבֹד֙ אֶת־הָ֣אֲדָמָ֔ה" איזו רוממות הנפש הנחילונו בשיריהם שובבי נפש. וזאת ללא כל תערובת של אלהים.

"אף על פי שהיה ניסיון גדול ללכת מארצו וממולדתו ולא הודיעו הקב"ה אנא ילך, סבור היה אברהם שיוליכהו [הקב"ה] אל אחת המדינות [שאינן מיושבות] שהן הפקר שעדיין אין בהן איש".

האם זהו ניסיון? או עונש? לא אחת שמעתי תרעומת על הרצל, על שבחר באותה ארץ שהנחתום מעיד על עיסתו "אֹכֶ֥לֶת אָדָ֖ם אָ֑תְּ וּמְשַׁכֶּ֥לֶת גּוֹיַ֖יִךְ הָיִֽית׃" ומאז הבטחתו "לָכֵ֗ן אָדָם֙ לֹא־תֹ֣אכְלִי ע֔וֹד וְגוֹיַ֖יִךְ לֹ֣א תְשַׁכְּלִי־ ע֑וֹד נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃" רק גדל תיאבונה לבשר אדם. כעת במבט לאחור, האם כל זה היה כדאי? האם לא היה כדאי שישאיר את "אוהבו" בין החדקל והפרת? ולחילופין, לבחור ארץ שאינה מיושבת? וכי מי זקוק לאותה ארץ הרעבה לבשר אדם, אם באותיות הקטנות נאמר במפורש "וְאִם־לֹ֨א תוֹרִ֜ישׁוּ אֶת־יֹשְׁבֵ֣י הָאָרֶץ֮ מִפְּנֵיכֶם֒... וְהָיָ֗ה כַּאֲשֶׁ֥ר דִּמִּ֛יתִי לַעֲשׂ֥וֹת לָהֶ֖ם אֶֽעֱשֶׂ֥ה לָכֶֽם!" ואם המציאות הראתה האיש אשר "לֹ֥א יָמִ֖ישׁ מִתּ֥וֹךְ הָאֹֽהֶל׃" הותיר את אותה זונת צמרת מפורסמת ואת הגבעונים, מה לנו להתלונן על אלהים שהפעיל את הסעיף "וְהָיָ֗ה כַּאֲשֶׁ֥ר דִּמִּ֛יתִי לַעֲשׂ֥וֹת לָהֶ֖ם אֶֽעֱשֶׂ֥ה לָכֶֽם"! bit.ly/2BgjpqS תכליס, האם הולכת אלהים לאותה ארץ קניבלית, זה ניסיון? או עונש מאין כמותו?

"וַיַּעֲבֹ֤ר אַבְרָם֙ בָּאָ֔רֶץ עַ֚ד מְק֣וֹם שְׁכֶ֔ם עַ֖ד אֵל֣וֹן מוֹרֶ֑ה וְהַֽכְּנַעֲנִ֖י אָ֥ז בָּאָֽרֶץ׃ וַיֵּרָ֤א יְהוָה֙ אֶל־אַבְרָ֔ם וַיֹּ֕אמֶר לְזַ֨רְעֲךָ֔ אֶתֵּ֖ן אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את וַיִּ֤בֶן שָׁם֙ מִזְבֵּ֔חַ לַיהוָ֖ה הַנִּרְאֶ֥ה אֵלָֽיו׃" האם עד כדי כך אברהם דפוק? הלוא הוא נוכח כי "וְהַֽכְּנַעֲנִ֖י אָ֥ז בָּאָֽרֶץ" ואם עד כדי כך הוא תאב לאותה ארץ משכלת גוייה, מדוע במקום לדאוג שיהיה לו זרע אחריו שירשו את הארץ, ואם נוכח שאשתו פרדה עקרה, שיקח עליה אישה נוספת, ולו רק שאלהים לא יצא שקרן. ובמקום זה "וַיִּ֤בֶן שָׁם֙ מִזְבֵּ֔חַ לַיהוָ֖ה הַנִּרְאֶ֥ה אֵלָֽיו׃". "הַחֵ֤פֶץ לַֽיהוָה֙ בְּעֹל֣וֹת וּזְבָחִ֔ים כִּשְׁמֹ֖עַ בְּק֣וֹל יְהוָ֑ה: הִנֵּ֤ה שְׁמֹ֙עַ֙ מִזֶּ֣בַח ט֔וֹב לְהַקְשִׁ֖יב מֵחֵ֥לֶב אֵילִֽים׃" וכי אילו מצוות היו על האנושות באותם הימים? וכי מהו ההבדל באותם הימים בהקרבת קרבנות לאל, לבין הקרבתם לאלילים? ומה טוב שנמאס לאלהים מכל ההלעטות הללו, עד שכעבור 400 שנה ציוה "אֶת־מִזְבְּחֹתָם֙ תִּתֹּצ֔וּן וְאֶת־מַצֵּבֹתָ֖ם תְּשַׁבֵּר֑וּן וְאֶת־אֲשֵׁרָ֖יו תִּכְרֹתֽוּן׃" כי לא שכחנו שאברהם ובני ביתו היו מיסיונרים. ואברהם היה במעמד של "אֲדֹנִ֗י נְשִׂ֨יא אֱלֹהִ֤ים" ואם נאמר: "הַהֵימִ֥יר גּוֹי֙ אֱלֹהִ֔ים וְהֵ֖מָּה לֹ֣א אֱלֹהִ֑ים" אז מסתמא אותם מקומות פולחן המשיכו אף אחר ירידתם מצרימה.

"וַיַּעְתֵּ֨ק מִשָּׁ֜ם הָהָ֗רָה מִקֶּ֛דֶם לְבֵֽית־אֵ֖ל וַיֵּ֣ט אָהֳלֹ֑ה בֵּֽית־אֵ֤ל מִיָּם֙ וְהָעַ֣י מִקֶּ֔דֶם וַיִּֽבֶן־שָׁ֤ם מִזְבֵּ֙חַ֙ לַֽיהוָ֔ה וַיִּקְרָ֖א בְּשֵׁ֥ם יְהוָֽה׃ וַיִּסַּ֣ע אַבְרָ֔ם הָל֥וֹךְ וְנָס֖וֹעַ הַנֶּֽגְבָּה׃" הזה "אַבְרָהָ֥ם עַבְדִּי" ייקרא? אותי לימדו שהגדרת עבד, "ללא רצון עצמי, עושה בדיוק נמרץ כפי הנאמר לו, ממתין להוראות"! מה היה על אברהם לעשות, כשנאמר לו באֵל֣וֹן מוֹרֶ֑ה "לְזַ֨רְעֲךָ֔ אֶתֵּ֖ן אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את" הכי היה עליו להמשיך בנדודיו? או עם קבלתו את הנ.צ. של מקום היעד, ולהתנחל שם? "כֹּֽה־אָמַ֨ר יְהוָ֜ה לָעָ֣ם הַזֶּ֗ה כֵּ֤ן אָֽהֲבוּ֙ לָנ֔וּעַ רַגְלֵיהֶ֖ם לֹ֣א חָשָׂ֑כוּ" הלוא עדיין טרם נצטווה "ק֚וּם הִתְהַלֵּ֣ךְ בָּאָ֔רֶץ לְאָרְכָּ֖הּ וּלְרָחְבָּ֑הּ כִּ֥י לְךָ֖ אֶתְּנֶֽנָּה׃"

"וכאשר נאמר לאברהם ללכת הייתה מחשבתו שהוא עם הרבבות שהצטרפו אליו [כדברי הרמב"ם(פ"א מהל' ע"ז ה"ג): "עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות והם אנשי בית אברהם"] יקים מדינת מופת".

מתנצל, שאני קשה הבנה. כי לא הבנתי איך "הייתה מחשבתו שהוא עם הרבבות שהצטרפו אליו"? אם המורה שולח את "אורי מלך הכיתה" למקום מסויים. האם על אורי לילך עם כל הג'מאעה? ואילו מנגלה היה מצווה על אברהם. ופוקד עליו "לֶךְ־לְךָ֛ מֵאַרְצְךָ֥ וּמִמּֽוֹלַדְתְּךָ֖ וּמִבֵּ֣ית אָבִ֑יךָ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ׃" האם גם אז היה מעיז לצפצף עליו כפי שאברהם צפצף על מאמר האל? מסופקני, אם אברהם היה מעיז ליקח את אישתו. ואין מה לדבר על "הַנֶּ֖פֶשׁ אֲשֶׁר־עָשׂ֣וּ בְחָרָ֑ן" ואילו המצווה היה מנגלה, ספק אם הוא היה מעיז לשאול על דבר אישתו וזולתם. אך ומה לעשות, אף כי "אַחַ֤ת ׀ דִּבֶּ֬ר אֱלֹהִ֗ים שְׁתַּֽיִם־ז֥וּ שָׁמָ֑עְתִּי" שומעים מהאל מה שרוצים.

אם אברהם מסנן את דברי האל, ושומע רק מה שמתאים לו, או אז כל הארץ צריכה לסבול. "וַיְהִ֥י רָעָ֖ב בָּאָ֑רֶץ וַיֵּ֨רֶד אַבְרָ֤ם מִצְרַ֙יְמָה֙ לָג֣וּר שָׁ֔ם כִּֽי־כָבֵ֥ד הָרָעָ֖ב בָּאָֽרֶץ׃" הוא ירד לבדו, עם אישתו ולוט בלבד. ומה עם אותם אלפים ורבבות של "הַנֶּ֖פֶשׁ אֲשֶׁר־עָשׂ֣וּ בְחָרָ֑ן"? הללו ילסטמו את הבריות. בזכות זה שהם במקום ללמוד מלאכה ולעבוד את האדמה, הם למדו בישיבתו אל אברהם אבינו. ולא אתפלא אם הם היו במשבר ערכים, בהתנפצות כל הבטחותיו של אברהם בשם האל, ולא אתפלא אם הללו יתנחלו אי שם בחמשת ערי סדום.

"הִנֵּה֙ כָּל־הַמֹּשֵׁ֔ל עָלַ֥יִךְ יִמְשֹׁ֖ל לֵאמֹ֑ר כְּאִמָּ֖ה בִּתָּֽהּ׃ בַּת־אִמֵּ֣ךְ אַ֔תְּ גֹּעֶ֥לֶת אִישָׁ֖הּ וּבָנֶ֑יהָ וַאֲח֨וֹת אֲחוֹתֵ֜ךְ אַ֗תְּ אֲשֶׁ֤ר גָּֽעֲ֙לוּ֙ אַנְשֵׁיהֶ֣ן וּבְנֵיהֶ֔ן אִמְּכֶ֣ן חִתִּ֔ית וַאֲבִיכֶ֖ן אֱמֹרִֽי׃" את מי אלהים כינה בתואר "גֹּעֶ֥לֶת אִישָׁ֖הּ וּבָנֶ֑יהָ"? הכי את לאה אימנו על כי "וַתֵּצֵ֨א לֵאָ֜ה לִקְרָאת֗וֹ" לקראת בעלה. ובעיני פאולוס הקדש "יצאת מקושטת כזונה", bit.ly/2EroNtT אלא על שרה אימנו. שבאמור אברהם "אֶל־שָׂרַ֣י אִשְׁתּ֔וֹ הִנֵּה־נָ֣א יָדַ֔עְתִּי כִּ֛י אִשָּׁ֥ה יְפַת־מַרְאֶ֖ה אָֽתְּ׃ וְהָיָ֗ה כִּֽי־יִרְא֤וּ אֹתָךְ֙ הַמִּצְרִ֔ים וְאָמְר֖וּ אִשְׁתּ֣וֹ זֹ֑את וְהָרְג֥וּ אֹתִ֖י וְאֹתָ֥ךְ יְחַיּֽוּ׃" וכולה ביקש ממנה "אִמְרִי־נָ֖א אֲחֹ֣תִי אָ֑תְּ לְמַ֙עַן֙ יִֽיטַב־לִ֣י בַעֲבוּרֵ֔ךְ וְחָיְתָ֥ה נַפְשִׁ֖י בִּגְלָלֵֽךְ׃" לא היה אכפת לה שיהרג בעלה. bit.ly/2GYh6ZJ "וַיִּקְרָ֤א פַרְעֹה֙ לְאַבְרָ֔ם וַיֹּ֕אמֶר מַה־זֹּ֖את עָשִׂ֣יתָ לִּ֑י לָ֚מָּה לֹא־הִגַּ֣דְתָּ לִּ֔י כִּ֥י אִשְׁתְּךָ֖ הִֽוא׃ לָמָ֤ה אָמַ֙רְתָּ֙ אֲחֹ֣תִי הִ֔וא וָאֶקַּ֥ח אֹתָ֛הּ לִ֖י לְאִשָּׁ֑ה" ומה עם שרה? למרות החשש שיהרג בעלה, היא מילאה את פיה מים.

אם כדברי חז"ל "עַפְרָא לְפוּמֵיהּ דְּאִיּוֹב! 'בְּ֭רִית כָּרַ֣תִּי לְעֵינָ֑י וּמָ֥ה אֶ֝תְבּוֹנֵ֗ן עַל־בְּתוּלָֽה׃' אִיהוּ בְּאַחְרָנִיתָא, [איוב לא היה מביט על בתולות] אַבְרָהָם אֲפִלּוּ בְּדִידֵיהּ [באשתו] לָא מִסְתַּכֵּל. שנאמר: "הִנֵּה־נָ֣א יָדַ֔עְתִּי כִּ֛י אִשָּׁ֥ה יְפַת־מַרְאֶ֖ה אָֽתְּ׃"
וכי מדוע היא צריכה להיחלץ לעזרת הממציא מצוות חדשות מבית מדרשו של כמוהר"ר הנחש. כי לא שכחתי שאלהים יצר ושוחח עם שני נודיסטים ללא כל בעיה. ואף כי היה עדיף לה שיהרג אותו נזיר אלהים, ותוקח להרמונו של היודע להעריך את יופיה, אך ומה לעשות, לאהכל הולך לפי התכנון. "וַיְנַגַּ֨ע יְהוָ֧ה ׀ אֶת־פַּרְעֹ֛ה נְגָעִ֥ים גְּדֹלִ֖ים וְאֶת־בֵּית֑וֹ עַל־דְּבַ֥ר שָׂרַ֖י אֵ֥שֶׁת אַבְרָֽם׃" ואולי אצל רש"י כתוב "עַל־דִּבּוְר שָׂרַ֖י אֵ֥שֶׁת אַבְרָֽם" ובהכרח אומרו: "וַהֲרָג֖וּנִי עַל־דְּבַ֥ר אִשְׁתִּֽי׃" שהתכווין לומר שהם יהרגוהו על פי דיבורה. ואצלי מצאתי טעות שכתוב "עַל־דְּבַ֥ר שָׂרַ֖י אֵ֥שֶׁת אַבְרָֽם׃" ותרגם אונקלוס בשניהם "עַל עֵיסַק-בגלל" כך, שאפשר ליתן מנוחה לגלאחים.

בקיצור:
סה"כ שתי מצוות היו על האנושות. "פריה ורביה, ועבודת האדמה" ואם כבר אברהם העברי התחיל לשגע את כל העולם, להיות מסיונר לדרכו של כמוהר"ר הנחש. עד שנמאס לו לאלהים, וקירב אותו אל "הַתֹּ֙פֶת֙ וְגֵ֣יא בֶן־הִנֹּ֔ם... גֵּ֣יא הַהֲרֵגָ֑ה" וההסטוריה תוכיח.

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

נפתלי בנט צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

האם בנט יכול להחליף את נתניהו? צפו בפרק המלא

קרא עוד