פרשת הבכורה; פרשת עמלק

בפרק כא פסוקים טו-יז כותבת התורה:

"כי תהיין לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה וילדו לו בנים האהובה והשנואה והיה הבן הבכור לשניאה והיה ביום הנחילו את בניו אשר יהיה לו לא יוכל לבכר את בן האהובה על פני בן השנואה הבכור..."

מדוע מספרת התורה את סיפור הבכורה דרך שתי נשים אחת אהובה ואחת שנואה? (עיין רש"י פסוק יא).

אולי רומזת לנו התורה על סיפור היסטורי של בן אהובה ובן שנואה: ראובן ויוסף. יעקב העביר את הבכורה ליוסף בן האהובה. התורה אומרת שדבר זה היה לפני מתן תורה, אבל לאחר מתן תורה אי אפשר לבכר את בן האהובה.

אם דברי נכונים אפשר להבין ביתר פשטות דבר נוסף. בספר בראשית פרק מח פסוקים ו' וז' מסופר שיעקב מנחיל ליוסף פי שנים: "אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי". ובפסוק ז' נאמר: "ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל בארץ כנען בעוד כברת ארץ לבוא אפרתה ואקברה שם בדרך אפרת היא בית לחם". המפרשים התקשו מה מקומו של פסוק זה כאן.

עיין רש"י ועוד.

אולי קשר הפסוקים כך הוא. יעקב נותן פי שנים ליוסף כיון שהוא בן האהובה. ולכן הוא ממשיך ומתנצל: אם רחל אשתי האהובה כיצד לא קברתיה במערת המכפלה?.

פרשת עמלק

בסוף פרשת כי תצא מובא הציווי של מחית עמלק. בפרק כה פסוקים יז-יט כתוב כך: "זכור את... אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא -להים...". על מי נאמר "ולא ירא -להים"? יש אומרים (ספרי) שהכוונה לעמלק, ויש אומרים (מכילתא) אלו ישראל שלא היו בידם מצוות.

אולי יש לומר כך. בספר שמות לפני מלחמת עמלק מובאים שלשה סיפורים שארעו לעם ישראל:

א. עם ישראל נכנס למדבר שור. במשך שלשה ימים אין מים וכשבאים למרה המים מרים.

ב. עם ישראל נוסע מאילים אל מדבר סין ושם העם מתלונן על מחסור באוכל.

ג. העם נוסע ממדבר סין לרפידים ושם אין מים.

סיומו של הסיפור הוא (פרק יז פסוק ז): "ויקרא שם המקום מסה ומריבה על ריב בני ישראל ועל נסתם את ה' לאמר היש ה' בקרבנו אם אין".

עם ישראל לפני מלחמת עמלק הגיע למשבר אמוני. האם הקב"ה איתנו או לא? ובזמן זה עמלק מגיע ומנצל מצב זה של משבר ומכה את 'הנחשלים אחריך'. מצב כזה יכול להכות מכה אנושה את הצד האמוני של העם. העם יכול להשתכנע שהקב"ה עזב אותם לנפשם במדבר.

יתכן שזו כונת הפסוק "ואתה עיף ויגע ולא ירא -להים" כלומר, הקשיים גרמו לספק: 'היש ה' בקרבנו אם אין' ולתלונות על הקב"ה.