סוף טוב הכל טוב

למה לא נכתבה נחמה בקללות של פרשת כי תבוא? למה היא מגיעה רק בסוף?

חדשות כיפה ר. לנדאו 18/09/08 00:00 יח באלול התשסח

סיום בטוב

בהלכות קריאת ספר תורה (מסכת סופרים יב, א-ב) מובא: "מפסיקים בברכות, ואין מפסיקים בקללות". רבי יוסי בר אבין מסביר שהטעם הוא שהקורא בתורה "פותח בדבר טוב, וחותם בדבר טוב".

לכן נשאל הרדב"ז (תשובות הרדב"ז על התנ"ך עמ 158) על פרשתנו: "למה לא נכתבה נחמה בקללות של פרשת כי תבוא?"

כבר פגשנו בסוף חומש ויקרא, בפרשת בחוקותי, קללות, והן הסתיימו בטוב "וזכרתי לכם ברית ראשונים... להיות להם לא-לקים, אני ה" (ויקרא כו,מה) , אך פה הסיום נורא ואיום: "והתמכרתם שם לאויביך לעבדים ולשפחות, ואין קונה" (דברים כח, סח).


הנחמה שבסוף הקללות שבמשנה תורה

ר דוד בן זמרא, בן דורו של ר יוסף קארו עונה שלפי "פשוטו של דבר, המדקדק בכתובים יראה ויבין כי דברי הברית של פרשת והיה כי תבוא , שבה נאמר לעוברך בברית ה א-לקיך ובאלתו (דברים כט, יא) נמשכים עד פרשת אתם ניצבים, ושם כתוב: והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה, הברכה והקללה וגו, ושב ד א-לקיך את שבותך וגו , עד סוף הפרשה - כולה נחמה. והרי לך נחמות כתובות בסוף הקללות ובסוף הברית".

הרדב"ז כותב כן גם בספרו על האותיות "מגן דוד", ושם הוא מוסיף: "וכתבתי כל זה... להודיעך כי בו תלויה נחמתנו, וחשבון גאולתנו, וערבון על גאולתנו ועל בשורתנו, ובה רמוזה טובתנו ועל ידה זכירתנו והוא עמוד סמיכתנו, והוא יקים את נפילתנו .

יראו עינינו וישמח ליבנו ונפלאות מתורתו יראנו".


"בינו שנות דור ודור"

ההסטוריה של הדורות האחרונים הראתנו איך שאחרי שהשיגונו כל הרעות שנאמרו בפרשה, אחרי השואה הנוראה שעברנו - שב ה את שבותנו, ואי"ה עוד נזכה במהרה שישוב ד לשוש עלינו לטוב, וגם אנחנו נשוב אל ד א-לקינו בכל לבבנו ובכל נפשנו.


הרב צבי יהודה זצ"ל הדגיש עקרון זה של סיום בטוב בשיעוריו במוצאי שבת. כשלימד את פרשות כי תבוא וניצבים שהסיום הוא "ושבו בנים לגבולם". "כל האהבה והבריאות היא שאתם ניצבים לפני ה א-לקיכם, תשובה וגאולה, וגאולה ותשובה".

מתוך הבנה זו יש לחזור ולקרוא שוב את הקללות.

הרדב"ז מצטט מהזוהר הקדוש ש"יום אחד שאלו החכמים בבית המדרש: האם הקללות שבמשנה תורה, אין בהן הבטחות ואין בהן נחמות?" ותירצו: "כאן, בספר דברים, הבטחות האב על בנו ברחמים רבים". אבינו, אב הרחמן, יעלים מאתנו, בניו, כל חולי וכל מכה (כח,סא).

אמנם לפי שיטת המדרש פשט הפסוקים הוא קללה, אך הנחמה רמוזה.

הרדב"ז מוסיף וכותב שנחמתן של הקללות נמצאת בצדן, כי "אין פסוק ופסוק שלא הוזכר בו שם הוי המורה על הרחמים, להודיע שהמידה היא ברחמים על דרך ימחץ - וידיו תִּרְפֶּינָה" (איוב ה יח). הHיסורים כואבים, אך בהם ממורק העוון ומסתלק, ואם כן זו רפואה לחוטאים, "ואין לך נחמה גדולה מזו".


בין כך ובין כך קרויים בנים

כך הסביר רבנו גם את תחילת ספר ישעיהו: חזון ישעיהו שבפרק א, הוא הקדמה כללית לספר. אמנם בחזון יש חזות קשה על "גוי חוטא, עם כבד עוון, זרע מרעים, בנים משחיתים", אך העובדה שאנחנו נקראים בנים מכריעה את הכל. "בין כך ובין כך קרויים לך בנים", כפי שאנו אומרים בסליחות בערב ראש השנה, ועובדה זו היא העיקרית.

הרב צבי יהודה הדגיש לנו שהחזון נגמר בוודאות של "ואשיבה שופטיך כבראשונה, ויועציך כבתחילה. אחרי כן יקרא לך קריה נאמנה. ציון במשפט תפדה, ושביה בצדקה".

כלומר, חתימת הפרק היא בהבטחת גאולת ישראל. אמנם כתובים אחרי הבטחה זו ארבעה פסוקים של טיפול בבעיות "ושבר פושעים וחטאים" וגו, אך עניינם של פרטים אלו הוא רק בתור תוספת לעיקר, מעין נ"ב - נוסף בצדו ובסופו של הפרק.


תחל שנה וברכותיה

הרבה דוגמאות ניתן להביא לכלל זה, אך נסתפק בהסברת האמרה "תכלה שנה וקללותיה": גם אם יש קללות וצרות ובעיות, הן מאבינו מלכנו שרוצה להיטיב לנו באחריתנו. כשאין ברירה הוא מנהיגנו גם במידת פורענות, אך מידה טובה מרובה ממנה לאין ערוך, והמטרה היא להגיענו למציאות של "תחל שנה וברכותיה". אמן.

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן