(א) וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם וּנְתָנְךָ ה אֱלֹהֶיךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ: (ב) וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגֻךָ כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל ה אֱלֹהֶיךָ: (ג) בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה: (ד) בָּרוּךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתְךָ וּפְרִי בְהֶמְתֶּךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרוֹת צֹאנֶךָ: (ה) בָּרוּךְ טַנְאֲךָ וּמִשְׁאַרְתֶּךָ: (ו) בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ: (ז) יִתֵּן ה אֶת אֹיְבֶיךָ הַקָּמִים עָלֶיךָ נִגָּפִים לְפָנֶיךָ בְּדֶרֶךְ אֶחָד יֵצְאוּ אֵלֶיךָ וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים יָנוּסוּ לְפָנֶיךָ: (ח) יְצַו ה אִתְּךָ אֶת הַבְּרָכָה בַּאֲסָמֶיךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ וּבֵרַכְךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ: (ט) יְקִימְךָ ה לוֹ לְעַם קָדוֹשׁ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָךְ כִּי תִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת ה אֱלֹהֶיךָ וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו: (י) וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ: (פרק כח)
יש דבר מטריד בקריאת שפע הברכות שבפרשת כי תבוא, הקורא שואל את עצמו: וכי זהו שכר עשיית המצוות: ברכות גשמיות בעיר ובשדה, בטנא ובמשארת, ברכה ביציאה למלחמה וברכה באסמים? זהו שיא השיאים שניתן להגיע אליו "אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו"? היכן הרוחניות? היכן הקדושה שאנו כמהים אליה, שאנו מובטחים עליה? כך שואל האלשיך הקדוש:
ושמא תאמר הלא כל ההטבות והברכות האלו אינן רק (=אלא) גשמיות, ואין נעשה בנו יתרון איכות קדושה כאשר יאות לעשות על ידי עבוד את ה כדברו יתברך באומרו (שמות יט, ו) אם שמוע תשמעו בקולי כו תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, כי על ידי המצות מתחדש ומתקדש האדם עד היות גוי קדוש, וכמאמרנו בנוסח הברכות אשר קדשנו במצותיו, כי בכל מצוה שאדם עושה הוא נעשה בריה חדשה וקדושה קו לקו עד קדוש יאמר לו, ועל כן יאמר נא ישראל כי בכל אשר ייעדתי לך אין דבר מזה.
האלשיך הקדוש גם מוסיף ראיה על העדר שפע רוחני בברכות:
והראיה כי הלא אמרת יתן ה את אויביך הקמים עליך נגפים לפניך, כי יראה כי לא יבצר מאויבינו מלקום עלינו כי לא תפול חתתינו על כל הגוים, ואילו היינו קדושים באיכות הלא לא יערבו אל לבם לקום עלינו כי יראה כבעלי חיים שמוראם וחיתיתם של הצדיקים אשר צלם אלהים על פניהם תפול על פניהם.
היכולת של האויבים לקום עלינו מעידה שאין בנו קדושה. אמנם בסופו של דבר הם ניגפים לפנינו, אך עצם קימתם עלינו מעידה שלא זכינו למעלה רוחנית, לצלם אלוהים על פנינו שיגרום שתפול חתתנו על כל האויבים ולא יקומו עלינו כלל. אם לא על ידי שמיעה "בְּקוֹל ה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו" זוכים למעלות רוחניות, כיצד זוכים?
לזה אמר יקימך ה לו לעם קדוש כו, לומר הנה כל אשר דברתי עד כה הוא כי תשמע בקול ה אלהיך לשמור לעשות שהוא קבלה בלבך כדי לשמור ולעשות עם שלילת עשות את הרע, אך עדיין לא עשית מעשה בפועל להתקדש בו, ועל כן לא הגעת בזה להשיג מעלת הקדושה ההיא להיותך עם קדוש בעצם כי אין הקדושה ההיא נקנית אלא על ידי המעשה. אך אמנם יקימך ה לו לעם קדוש כאשר נשבע לך, אך יהיה זה כאשר תשמור את מצות ה אלהיך שהיא שמירה ועשייה בפועל, ועל ידי שוהלכת בדרכיו שהוא שתתנהג בחסידות מה הוא חנון אף אתה חנון כו, כי אז יתקיים בך תואר קדושה זו, כי אין זה נקנה רק על ידי מעשה כשרון וחסידות.
בשני שלבים בהתנהגות האדם (וממילא בשכר שהוא זוכה לו) מבחין האלשיך הקדוש; השלב הראשון הוא שלב הקבלה בלב, ההחלטה לעשות טוב, לקיים מצוות, לשמור ולעשות. בשלב זה אין עדיין מעשה בפועל אלא רק נכונות לעשות. שלב זה ושכרו מתוארים בשמונת הפסוקים הראשונים: "אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו", דהיינו אם תקבל בלבך "כדי לשמור ולעשות" (ואין צריך לומר שבמקביל גם תימנע מעשיית רע), אז תזכה בשפע ברכות גשמיות בעיר ובשדה, בטנא ובמשארת, ברכה ביציאה למלחמה וברכה באסמים. עדיין לא עשית כלום רק החלטת לעשות וכבר אתה זוכה לשפע ברכה גשמית. אולם מאידך "לא הגעת בזה להשיג מעלת הקדושה ההיא להיותך עם קדוש בעצם כי אין הקדושה ההיא נקנית אלא על ידי המעשה". מובן איפוא שבמצב זה כאשר אתה עדיין נטול מעשים טובים אתה זוכה "רק" לנצחון במלחמה ולא למורא האויבים מפניך.
אבל בפסוק ט מתואר כבר שלב המעשה, שלב "כִּי תִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת ה אֱלֹהֶיךָ וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו", שלב שמירה ועשייה בפועל וההתנהגות בחסידות. בשלב זה הברכה אינה גשמית אלא רוחנית - "יְקִימְךָ ה לוֹ לְעַם קָדוֹשׁ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָךְ"; בשלב זה אתה זוכה לקדושה שבאה לידי ביטוי בין היתר ביחס האויבים:
ואז על ידי כן לא אומר לך יתן ה את אויביך הקמים עליך וכו, כי לא יערבו אל לבם לקום עליך, כי אם מה שאז אומר הוא וראו כל עמי הארץ כי שם ה נקרא עליך ויראו ממך, ולא יקומו עליך כי יחתו ממך, והוא כי יראו כי שם תואר ה שהוא היותו יתברך קדוש נקרא עליך שגם אתה גוי קדוש, ואז ויראו ממך מלקום עליך, כי עין בעין תוכר קדושתך גם בעיניהם.
על ידי עשיית המצוות בפועל מושגת קדושה רוחנית אשר משמשת בין היתר ככוח הרתעה כנגד האויבים - "וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ". כאשר שמו של הקב"ה נקרא עלינו דהיינו כאשר שם התואר שלו "קדוש" נקרא עלינו, ואנחנו "גוי קדוש" אז נמנעות המלחמות עם האויבים כיון ש"אז ויראו ממך מלקום עליך כי עין בעין תוכר קדושתך גם בעיניהם". אולם כדי להגיע למעלת הקדושה לא די בקבלה בלב, אלא זקוקים למעשים.