השיעור מוקדש לעי"נ הנשמות הזכות שנקטפו השבוע ע"י בני עוולה הי"ד.
א. עניה
התורה מתארת את אשר מצווה לעשות, האדם הזוכה לראות את ביכורי פרותיו [1]:
וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה’ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ:
וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה’ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה’ אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם:
וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה’ אֱלֹהֶיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה’ לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ:
וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ וְהִנִּיחוֹ לִפְנֵי מִזְבַּח ה’ אֱלֹהֶיךָ:
לאחר שהתורה מתארת את אשר עושה מביא הביכורים. היא מתארת את אשר הוא אומר [2]:
וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה’ אֱלֹהֶיךָ [3]
וכאן מפרטת התורה את נוסח מקרא הביכורים:
וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה’ אֱלֹהֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב:
וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה:
וַנִּצְעַק אֶל ה’ אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע ה’ אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ:
וַיּוֹצִאֵנוּ ה’ מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים:
וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ:
וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה’ וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי ה’ אֱלֹהֶיךָ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי ה’ אֱלֹהֶיךָ:
אנו נרצה להבין משמעה של מילה אחת, המקדימה את נוסח האמירה: "וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ".
מדוע משתמשת התורה במילה "וענית"?!
שירתה של מרים הנביאה, בספר שמות, פותחת גם היא בשורש ע.נ.ה [4]:
וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם שִׁירוּ לַה’ כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם.
על השימוש בפועל זה, הקשה הנצי"ב ב"העמק דבר":
עניה בכל מקום, הוא או ששומע זה המאמר מאחר והוא אומר אחריו (חוזר אחריו). או ששומע דבר אחד והוא אומר דבר אחר הנוגע להקודם לו. וא"כ יש להבין כאן לשון ותען. ותאמר מיבעי (צריך היה להיות)?! [5]
ואם כך, גם אצלנו יש להבין: מדוע משתמשת התורה בפועל ע.נ.ה? שהרי אין כאן התייחסות לשאלה או אמירה קודמת?!
הפרשנים ישבו שאלה זו בדרכים שונות.
ה"אבן עזרא" השיב, שאכן יש כאן מענה לשאלה:
וענית - יתכן שישאלו הכהנים לאמר מה זה שהבאת על כן "וענית".
רש"י פירש למד שהלשון "וענית" מתארת את דרך האמירה:
וענית - לשון הרמת קול:
בהמשך ננסה לתת הסבר נוסף למטבע לשון זה.
ב. "כל המאריך בדרש פרשה זו"
המשנה במסכת פסחים [6] מתארת את מהלכו של ליל הסדר:
מָזְגוּ לוֹ כוֹס שֵׁנִי, וְכָאן הַבֵּן שׁוֹאֵל אָבִיו. וְאִם אֵין דַּעַת בַּבֵּן, אָבִיו מְלַמְּדוֹ, מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת, שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין חָמֵץ וּמַצָּה, הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלּוֹ מַצָּה. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנּוּ אוֹכְלִין שְׁאָר יְרָקוֹת, הַלַּיְלָה הַזֶּה מָרוֹר. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין בָּשָׂר צָלִי, שָׁלוּק, וּמְבֻשָּׁל, הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלּוֹ צָלִי. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ מַטְבִּילִין פַּעַם אַחַת, הַלַּיְלָה הַזֶּה שְׁתֵּי פְעָמִים. וּלְפִי דַעְתּוֹ שֶׁלּ בֵּן, אָבִיו מְלַמְּדוֹ.
מַתְחִיל בִּגְנוּת וּמְסַיֵּם בְּשֶׁבַח, וְדוֹרֵשׁ מֵאֲרַמִּי אוֹבֵד אָבִי, עַד שֶׁיִּגְמוֹר כָּל הַפָּרָשָׁה כֻלָּהּ:
למדנו מדברי המשנה, שסיפור יציאת מצרים מתבצע בעזרת פרשת מקרא ביכורים, "עד שיגמור כל הפרשה כולה". [7]
ואכן אנו משתמשים בפסוקים אלו לצורך הסיפור:
צא ולמד מה ביקש לבן הארמי ... שנא': " אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי..."
"וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה" – אנוס על פי הדיבור.
"וַיָּגָר שָׁם" – מלמד שלא ירד יעקב אבינו להשתקע במצרים...
"בִּמְתֵי מְעָט" – כמה שנאמר: "בשבעים נפש..."
עד סוף הפרשה [8]:
"בְּיָד חֲזָקָה" – זו הדבר...
"ּבְמֹרָא גָּדֹל"– זה גילוי שכינה...
"וּבְאֹתוֹת" זה המטה...
"וּבְמֹפְתִים" – זה הדם...