וַיִּשְׁמַ֞ע יִתְר֨וֹ כֹהֵ֤ן מִדְיָן֙ חֹתֵ֣ן מֹשֶׁ֔ה אֵת֩ כׇּל־אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה אֱלֹקים֙ לְמֹשֶׁ֔ה וּלְיִשְׂרָאֵ֖ל עַמּ֑וֹ כִּֽי־הוֹצִ֧יא ה' אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָֽיִם׃ וַיִּקַּ֗ח יִתְרוֹ֙ חֹתֵ֣ן מֹשֶׁ֔ה אֶת־צִפֹּרָ֖ה אֵ֣שֶׁת מֹשֶׁ֑ה אַחַ֖ר שִׁלּוּחֶֽיהָ׃ וְאֵ֖ת שְׁנֵ֣י בָנֶ֑יהָ אֲשֶׁ֨ר שֵׁ֤ם הָֽאֶחָד֙ גֵּֽרְשֹׁ֔ם כִּ֣י אָמַ֔ר גֵּ֣ר הָיִ֔יתִי בְּאֶ֖רֶץ נׇכְרִיָּֽה׃ וְשֵׁ֥ם הָאֶחָ֖ד אֱלִיעֶ֑זֶר כִּֽי־אֱלֹהֵ֤י אָבִי֙ בְּעֶזְרִ֔י וַיַּצִּלֵ֖נִי מֵחֶ֥רֶב פַּרְעֹֽה (שמות יח:א-ד).
משה מספר לו על הניסים שקרו אותם בדרך בצאתם ממצרים ויתרו מהלל את הקב"ה. כבר למחרת, יתרו רואה כיצד משה שופט לבדו את כל העם ומציע לו לעשות שינוי מערכתי על ידי מינוי שרי אלפים, מאות, חמישים ועשרות שיקחו על עצמם את המקרים הפחות קשים, כדי שמשה לא יתמוטט תחת העומס ויוכל לתפקד לאורך זמן. משה, שגדל בארמון פרעה ובודאי למד דבר או שניים על ניהול מדינה, בכל זאת מקשיב בכבוד, ומיישם את הרעיון "של יתרו".
משה יש את סיבותיו שלו מדוע לנהל כך את בני ישראל: "כִּֽי־יָבֹ֥א אֵלַ֛י הָעָ֖ם לִדְרֹ֥שׁ אֱלֹהִֽים" (שם, טו), כלומר, לא רק בתפילה או מעשים "רוחניים" מיוחדים ו"גדולים", אלא דרך מעשי היומיום הקטנים כביכול, אנחנו פוגשים ורוצים לפגוש את הקב"ה. בכל דבר שקורה, אנחנו שואלים, איפה היה אלקים ואיך למצוא אותו גם כאן. נשמע שיתרו מקבל את הרעיון ועדיין מציע שיפור לדרך, הצעה שמתקבלת.
ומה על ציפורה והבנים? ומה זה בדיוק "אחר שילוחיה"? ובכלל, איך קרה שאשה מדינית שתחילה פגשה "איש מצרי" הפכה להיות אשתו של "איש האלהים"?
כשבנותיו של יתרו חוזרות הביתה אחרי שמשה הציל אותו מיד הרועים בבאר באותו היום, אביהן שואל אותן, מַדּוּעַ מִהַרְתֶּן בֹּא הַיּוֹם. הן מספרות לו את הקורות אותן, והוא מיד תוהה: וְאַיּוֹ לָמָּה זֶּה עֲזַבְתֶּן אֶת הָאִישׁ קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם! (שמות ב:יח-יט).
נשאל: איך הסתכן יתרו כהן מדין לתת את בתו לעבריין מבוקש, שנמלט משכנתו, האימפריה החזקה באיזור? אכן, ילקוט שמעוני (שמות רמז קסח) מספר שיתרו לא היה כל כך נדיב, אלא תחילה כלא את משה במטרה להסגירו לשלטון כאשר יחפשו אחריו, אלא שהיתה זו ציפורה שפרנסה אותו עשר שנים ושמרה עליו בסוד. לאחר עשר שנים, אמרה לאביה שאף אחד כבר לא מחפש אחר האיש ההוא, ולכן אפשר לשלוח אותו מביתם "ונראה אם מת ואם חי הוא". ואיך הסבירה לאביה שהאסיר הזה עדיין חי? "הלא שמעת [אבי] כי אלהי העברים גדול ונורא הוא ומפליא להם בכל עת וכו'"...
ע"פ מדרש נוסף בשמות רבה, כוונת יתרו כשאמר שיקראו למשה ויאכל לחם, "ואין אכילת לחם האמור כאן אלא אשה... ומיד רצתה צפורה אחריו כצפור והביאה אותו, ולמה נקרא שמה צפורה שטיהרה הבית כצפור", שהיתה זריזה ומהירה באהבתה את משה.
אם כך, מה הם "שילוחיה"? על כך רבו הפירושים. אבו עזרא מסכם כמה מהם ומסביר ש"אחר שלוחיה", יש אומרים אחר ששלחה אל בית אביה כשהיו בדרך ממדין למצרים (ומשה הבין את הסכנות העלולות לקרות אותם בדרך, אמר לה לחזור עם הילדים ולחכות לסימן ממנו כשיוכלו להצטרף), ויש אומרים שנתן לה גט, ור' ישועה אמר ש"שלוחיה" הם דורון ומנחה, כמו (שאדם שולח) שלוחים (מתנות) לבתו, והטעם אחר ששלחה דורנה, וזה הקרוב אלי.
לדעת הספורנו (איטליה, ~1470-1550), ציפורה היא ששלחה אליו הודעה כדי לדעת איפה התחנה הבאה שלו ושל בני ישראל ואיפה לפגוש אותו. מכיון שהוא אמר לה שהוא הולך עד הר האלהים, הגיעה המשפחה לשם. החיזקוני (צרפת, 1250-1310) לעומת זאת טוען בדומה למדרש שהרי לנו הוכחה שאחרי אירוע ברית המילה (בפרק ד), והמפגש בין משה ואהרון, כשנהיה ברור עד כמה קשה המצב במצרים, משה הוא זה ששלח אותה ואת הבנים לבית אביה, עד שהמצב יתבהר.
גם לפי הגור אריה (ספרו הראשון של המהר"ל מפראג, 1512-1609), משה שלח את אשתו "מפני השעבוד והיראה", ואילו הכלי יקר (פראג, 1550-1619) מאיר לנו ש"לא בחנם פירש הכתוב שם אשתו ושמות בניו, וזה כי אמר לו יתרו, צא בגין אשתך צפורה כי כצפור נודד מקנו כן איש נודד ממקומו, ובא להזכירו צער אשתו כל זמן היותה נודדת מביתה... ובא להזכיר צער בנים שאינן מסובים על שלחן אביהם כי גרים המה ואמר לו אתה ידעת את נפש הגר כי גר היית גם אתה.... ע"כ הזכיר שמותם כי כך שלח אליו יתרו שיעשה בגין אשתו שהיתה כצפור נודדת מקנה ובעבור צער זה שסבלה ראוי לכבדה ולצאת כנגדה"...
פרשת יתרו: טקס טהרת מצורע
הדגש הזה על ציפורה בשמה, ויחסה עם משה, מעלה בי הקשר נוסף והוא טקס טהרת המצורע. אז לוקח הכהן ציפור אחת שנשחטת בידי הכהן, וציפור שניה שנטבלת בדמה של הראשונה, אך שורדת את המאורע וחיה. למרות שהיא נראית פצועה, בסופו של הטקס היא משוחררת, כשירה לעוף וחופשיה לדרכה. הציפור הזו מדמה את המצורע, שגם הוא, לאחר החויה הקשה שעבר, יוצא ממנה שלם בטהרתו ומוכן לחזור לחייו ולתיקונו.
האם רק מקרה הוא, שמשה הוא המצורע הראשון בתורה, וששם אשתו – המצילה אותו באירוע דמים אחר (בברית המילה של בנם) – הוא רק במקרה ציפורה?
זאת ועוד: המצורע הוא מי ש"מוציא שם רע" (ויקרא רבה על ויקרא יד:ב). אנחנו נוטים לייחס זאת לרכלנות ו"לשון הרע", אך חלילה לא נוכל לומר על משה שהוא "מרכל", אך נזכר איך בתחילת דרכו, מכל האתגרים האפשריים שיש לאדם, משה הוא זה שהדיבור קשה עליו. הוא עצמו מעיד שהוא "כְבַד-פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן" (שמות ד,י), אך בא בשעה שכך הוא נשמע בתחילת ספר שמות, עד כדי כך שהוא זקוק לאהרון שיהיה לו לפה, בסוף חייו, הוא אומר לבדו את כל ספר דברים, ספר שלם של דיבורים!
איך החלים משה והתגבר על אתגר הדיבור שלו? לי נראה שלציפורה תפקיד גדול ומשמעותי הרבה יותר מכפי שנהוג לייחס לה מהסיפורים המעטים עליה בתורה, תזכורת קטנה לכמה, אז וגם היום, רב הנסתר על הגלוי בחיינו.