פרשת יתרו | כל חתונה יהודית דומה למעמד הר סיני

לפני החתונה, הכלה ולעיתים גם החתן, מכינים את עצמם רוחנית על ידי טבילה במקווה. ביום החתונה, הן הכלה והן החתן צמים על מנת להוציא את עצמם מהתחום הגשמי ולהתמקד בהיבט הרוחני של החתונה. אהבתם כל כך גדולה באותו רגע, שהם לא מסוגלים לחשוב על אוכל.

הבמה מוכנה והאורחים מקיפים את החופה. הורי הכלה והחתן אוחזים נרות בזמן שהם מלווים אותם לחופה. ישנם כלים שמנגנים וקולות שרים. הכלה והחתן רועדים ומבוהלים. עמידה תחת החופה היא הרגע האמיתי שבו הכלה והחתן מאשרים את מחויבותם המוחלטת זה לזה. החתן כותב ונותן את הכתובה לכלה, חוזה הנישואין, מראה בכך כי זו מחויבות ארוכת טווח והוא יספק לכל צרכיה. היא מקבלת את הכתובה כמו גם את הטבעת, המייצגת את הקשר האין-סופי בין איש לאישה.

פרשת יתרו: הר סיני היה כמו מעמד החופה

מעמד הר סיני היה חוויה דומה. עם ישראל הכין את עצמו רוחנית. הם טבלו במקווה וצמו. הראיה לכך שהם טבלו במקווה (שמות יט:י-יא): וַיֹּ֨אמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁה֙ לֵ֣ךְ אֶל־הָעָ֔ם וְקִדַּשְׁתָּ֥ם הַיּ֖וֹם וּמָחָ֑ר וְכִבְּס֖וּ שִׂמְלֹתָֽם׃ וְהָי֥וּ נְכֹנִ֖ים לַיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֑י כִּ֣י ׀ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֗י יֵרֵ֧ד ה' לְעֵינֵ֥י כָל־הָעָ֖ם עַל־הַ֥ר סִינָֽי׃

הרמב"ן, שמצטט את המכילתא, מסביר: כאשר התורה מדברת על כביסת בגדים, היא מתייחסת לטבילה במקווה. יש גם ראיה לכך שהם צמו: שמות כד:יא: וְאֶל־אֲצִילֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֥א שָׁלַ֖ח יָד֑וֹ וַיֶּֽחֱזוּ֙ אֶת־הָ֣אֱלֹהִ֔ים וַיֹּאכְל֖וּ וַיִּשְׁתּֽוּ׃ לפי הזוהר, הם לא אכלו אוכל גשמי. התגלותם של ה' הייתה למזונם. הם לא היו צריכים לאכול אוכל, הם היו יכולים להתמקד ברוחניות.

בהר סיני הייתה אווירה מיוחדת (שמות יט:טז): וַיְהִי֩ בַיּ֨וֹם הַשְּׁלִישִׁ֜י בִּֽהְיֹ֣ת הַבֹּ֗קֶר וַיְהִי֩ קֹלֹ֨ת וּבְרָקִ֜ים וְעָנָ֤ן כָּבֵד֙ עַל־הָהָ֔ר וְקֹ֥ל שֹׁפָ֖ר חָזָ֣ק מְאֹ֑ד וַיֶּחֱרַ֥ד כָּל־הָעָ֖ם אֲשֶׁ֥ר בַּֽמַּחֲנֶֽה׃ בפסוק הזה יש אור, מוזיקה וחופה, והעם מתרגש. משה מוליך את עם ישראל להיפגש עם ה': (שמות יט:יז)

וַיּוֹצֵ֨א מֹשֶׁ֧ה אֶת־הָעָ֛ם לִקְרַ֥את הָֽאֱלֹקִ֖ים מִן־הַֽמַּחֲנֶ֑ה וַיִּֽתְיַצְּב֖וּ בְּתַחְתִּ֥ית הָהָֽר׃ בשלב זה, ההר היה מעל לראשיהם, ממש כמו חופה. במילים של הגמרא בשבת: "הקב"ה כפה עליהם את ההר, כגיגית". בחתונה הזאת, במקום שטבעת ניתנה, נתן ה' לעם ישראל את התורה. התורה היא למעשה כמו טבעת, היא אין-סופית. ברגע שסיימנו לקרוא אותה, אנו מתחילים בה שוב. התורה היא הקשר האין-סופי בין ה' לבין עם ישראל.

גם לכתובה יש מקביל בתורה, ספר הברית (שמות כד:ז): וַיִּקַּח֙ סֵ֣פֶר הַבְּרִ֔ית וַיִּקְרָ֖א בְּאָזְנֵ֣י הָעָ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֹּ֛ל אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר ה' נַעֲשֶׂ֥ה וְנִשְׁמָֽע׃ לפי חזקוני, ספר הברית היה רשימת חובות ה' לעם ישראל וחובות עם ישראל לה'. העם היה מוכן להתחייב לה' לתורה ולמצוות.

כל חתונה יהודית, בין אם אשכנזית או ספרדית, קטנה או גדולה, מפוארת או פשוטה, יש לה משהו במשותף: היא דומה למעמד הר סיני. כפי שעם ישראל התחייב לה' בסיני, כך גם הכלה והחתן מתחייבים זה לזה תחת החופה.

בשבת זו, כאשר נקרא את עשרת הדיברות, בעצם נשחזר את הרגע של הר סיני. כשאנו עדים לחתונה, מעמד הר סיני משוחזר שוב. האתגר שלנו הוא איך להביא את ההתגלות בהר סיני לכל יום ויום בחיינו.

הרבנית שרונה מרגולין הליקמן היא בוגרת ישיבה יוניברסיטי-תואר ראשון ושני ובוגרת תוכניות אשכולות (תנ"ך) והלכתא במתן. היא עמיתה בתכנית חושן משפט במתן, המייסדת והמנהלת של עמותת תורת ריבה ירושלים, ושימשה כמדריכה הרוחנית הראשונה בארצות הברית. עלתה מניו יורק לפני 21 שנים.