שכר ועונש, נס וטבע

בפרשתנו אנו פוגשים את עשרת הדברות, כאשר הדיבר הראשון מתחיל "אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים".

המהר"ל לומד מדיבר זה את "מצוות האמונה", וכך גם הרמב"ם בספר המצוות משנה תורה להרמב"ם, הוא פוסק ששורש מצוות האמונה נמצא בדיבר הראשון בעשרת הדברות "אנוכי ה אלוקיך אשר הוצאתיך ...".

בעקבות הסבר זה, מעלים מפרשי הרמב"ם שאלה קשה:

כיצד ניתן למנות את מצוות האמונה כמצווה מתוך תרי"ג המצוות שנתנו לנו על ידי הקב"ה, הלא ה'אמונה' היא הנחת היסוד בקבלת המצוות. אם אני כאדם מקבל עלי את הקב"ה כבורא, הרי ממילא אני נשמע למצוותיו, אך אם אינני מקבל אותו כבורא העולם, אין למצווה זו שום משמעות עבורי וממילא איננה מתקיימת? לפי כך יוצא, כי אי אפשר למנות ולכלול את 'האמונה' במסגרת המצוות שנתנו לנו על ידי הקב"ה.

ניתן ליישב את הדברים לפי מה שמצאנו בדברי המהר"ל אשר מבאר בספרו, כי כאשר האדם מתבונן בעשרת המכות בקריעת ים סוף ובכל המהלכים שקרו בשיעבוד וביציאת מצרים אנו לומדים דרך זה על ההשגחה של הקב"ה בעולם, על שכר ועונש, נס וטבע ועוד דברים שעולים מעצם ההתבוננות בתהליך הייחודי של יציאת מצרים.

ולפי כך, האמונה שעליה אנו מצווים בדיבר 'אנוכי ה' אלוקך', היא לפי דברי הרמב"ם, ההבנה הפשוטה של כל אדם על הנהגתו של הקב"ה בעולם, על שכר ועונש, נס וטבע וכו', וזאת הייתה הכוונה בהסברו של הרמב"ם, "נצטווינו במצוות האמונה, כלומר - לחקור את האמונה בקב"ה מבחינת מה שנאמר 'דע את אלוהי אביך ועובדה'. שהדברים אותם ניתן להבין בשכל, יוכלו להתיישב גם בליבו של האדם". לכן מצוות האמונה קיימת בתוך הדיבר אנוכי ה' אלוקך, הכוונה, כשתגיע ההבנה, כי אני ה' אלוקיך, האמונה כבר תהיה חלק ממנה.

הכותב הוא ראש ישיבת ההסדר בראשון לציון