לאחר 40 שנה בהן הנהיגו משה ואהרן את עם ישראל, במצרים ובמדבר, לאחר כל התלאות שעברו כמנהיגים וכחלק מעם, לאחר כל ההכנה של דור חדש שיכנס לארץ ישראל, מתבשרים שניהם, באחד מן הרגעים הטראגיים ביותר של התורה, שלא הם יביאו את העם אל הארץ.
אך השאלה הגדולה היא, מדוע ? מה עשו כדי שתגזר עליהם גזירה כה קשה ? ננסה לתרום את חלקנו הדל, לאחר כל הגדולים שכבר אמרו דברם, מבלי להתיימר כמובן כי זוהי האמת לאמיתה.
זמן קצר לפני הכניסה לארץ ישראל, נפסקה הבאר שממנה שתו בני ישראל. העם מתלונן למשה ולאהרן, והקב"ה מצווה על משה שיקח את מטהו, ויחד עם אהרן ידבר אל סלע מסוים, לעיני בני ישראל, וזה יוציא מים שיספיקו לכל העדה ולצאן.
כבר כאן מתעוררת שאלה - מדוע הקב"ה אינו מצווה את משה להכות את הסלע, כמו שעשה שנים רבות לפני כן ברפידים ?
משה ואהרן הולכים כמו שצוו, אך משה אינו מדבר אל הסלע, אלא דווקא אל עם ישראל - "שמעו נא המורים המן הסלע הזה נוציא לכם מים ?" ומיד מכה את הסלע פעמיים, במקום לדבר אליו, וכל עם ישראל שותה ורווה. תגובתו של הקב"ה היא "יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם".
נדייק כאן, העונש העיקרי אינו אי הגעתם של משה ואהרן לארץ, אלא שלא יביאו את בני ישראל לשם. כמו כן, הקב"ה משתמש במילים "יען … לכן" כדי להדגיש שיש קשר בין הגזירה לבין החטא שחטאו. מהו היחס בין החטא לעונש ?
נראה שיש לחפש את התשובה לשאלות, בקשר עם המעבר בין חיי המדבר לחיים בארץ ישראל.
ההכאה במקל היא פעולה המנסה להשיג תוצאות מהירות. הכאה נועדה לשבור, להזיז או לעקם משהו בצורה מיידית. שונה לחלוטין היא פעולת הדיבור. הקב"ה אינו אומר למשה לצוות על הסלע להוציא את מימיו, אלא דווקא לדבר אליו. בדיבור אנו זקוקים לזמן, עד שיקלט אצל השומע, עד שיסכים ויעשה את הפעולה. כל זה לוקח זמן, והרבה סבלנות.
חייו של דור המדבר היו רצופים בנסים. כאשר רעבו ללחם קיבלו מן ללא כל מאמץ, כאשר צמאו, היכה משה את הסלע והוציא להם ממנו מים ללא שנצרכו לשום הכנה. אלו חיים קלים מאוד אך לא טבעיים.
הכניסה לארץ אמורה לשנות את כל התמונה. לא עוד חיי נס אלא חיי עבודה קשה. אין אפשרות לקבל עוד דברים בצורה מהירה, יש להזדקק לעבודה קשה. כך במישור החקלאי, הפוליטי, הצבאי ובכל מישור בו אמורה מדינה להתנהג.
משה ואהרן הנהיגו במשך 40 שנה את העם היוצא ממצרים. עתה, סמוך לכניסה לארץ הם עומדים מול דור חדש, דור הבנים. דור זה צריך להתחנך לחיים מלאים במסגרת של "נסים טבעיים" ולא "על טבעיים". לשם כך הוא זקוק למנהיגים שידעו לנווט אותו לכיוון זה.
כאשר משה מרים את ידו ומכה את הסלע, הוא מוכיח שהוא שייך לדור המִדְבָּר ולא לדור המְדַבֶּר. הגזירה של אי הכניסה לארץ אם כן היא תוצאה טבעית מהכאת הסלע ולא עונש סתם.
אנו השייכים לדור שכבר נכנס לארץ, נלמד מסיפור זה את הסוד של אורך הרוח, של החינוך שאינו משתמש ב"מקלות", ולא רק פיזיים, ובזכות זאת נזכה לשוב ולהשיב לארץ חמדה.
לפרשת חוקת
לאחר 40 שנה בהן הנהיגו משה ואהרן את עם ישראל, במצרים ובמדבר, לאחר כל התלאות שעברו כמנהיגים וכחלק מעם, מתבשרים שניהם, שלא הם יביאו את העם אל הארץ.
